גליוני הש"ס מועד רעא

שם אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למיכתב שם כו', נ"ב ק"ק אמאי לא פשטו ממשה שעשה כן שכתב שם והשליכו לנילוס להעלות את ארונו של יוסף כמבואר ברש"י סנהדרין ק"ג ב' ד"ה זה פסלו של מיכה ואם כדי לקיים צוואת יוסף הותר לו זה כ"ש משום פ"נ דעולם כולו ואולי קודם מ"ת שאני דהי' להם דין בני נח וב"נ אין מצווה על לאו דמחיקת שם ואף דמרע"ה קיים וודאי כה"ת עד שלא ניתנה מ"מ הי' זה רק ממדת חסידות וע"כ אין ראי' ממה שהותר לעבור על מדת חסידות להשתא דאיכא לאו גמור דלא תעשון כן וגו'

שם ב' והא"ר זירא כו', נ"ב ע' ליקוטי שו"ת חתם סופר סי' ו' ד"ה ולכאורה הי' נראה כו' ובמחכת"ה אישתמיטתי' תוס' ברכות ל"ד א' ד"ה אמר

נ"ד א' כי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא אייתי מתניתא בידי, נ"ב כזה יבמות נ"ז א' ונ"ח א'

שם וליתני נמי ר"ה שחל להיות בשבת כו', נ"ב קצ"ע ל' זה וליתני נמי דהא מר"ה שחל בשבת יש קושי' על המשנה דקתני דאין מוסיפין על מ"ח והרי בר"ה שחל בשבת הי' שם מ"ט דהי' עוד תקיעה של קידוש החודש כמבואר ברש"י סנהדרין מ"א ב' ד"ה שיפורא דהיו תוקעין בשופר בקידוש החודש ביום שהוא מתחיל הן מלא הן חסר ע"ש ואף דקידוש החודש הי' גם ביבנה ובעין טב מ"מ הי' זה רק לאחר שגלתה סנהדרין ליבנה ועין טב מצינו רק לאחר חורבן אבל בזמן שביהמ"ק בבניינו והשנים כתיקנן הרי הקידוש החודש בירושלים כמבואר בר"ה כ"ג ב' במשנה חצר גדולה הית' בירושלים כו' ושם כ"ב ב' מהר המשחה לסרטבא כו' ושם ל' ב' פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר כו' וגם אף שמצאנוהו פעם ביבנה מ"מ הא אכתי לא אסיק אדעתי' השתא הך דמידי דליתי' בכל שנה לא חשיב ואולי שבות דתקיעת קידוש החודש לא הי' דוחה שבת ויו"ט ואף דהי' לצורך שידעו העם מתי הוקבע החודש וע' ר"ה כ"א ב' דעל קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן וקצ"ע בסוגיין נ"ה א' תרי היכירא עבדינן דחזי האי חזי כו' והרי הית' גם תקיעה דהוא היכיר גדול והויין להו ג' היכירי ולפמ"ש דתקיעת קידוש החודש אין דוחה שבת ניחא דהיו תמיד רק ב' היכירי דבר"ח שחל בחול הית' התקיעה והיכיר חלבים הניתנין תחת כרכוב כו' ובחל בשבת דלא הית' תקיעה הי' תחתי' היכיר קדימת שיר של ר"ח לשיר של שבת ודו"ק ויש לדבר עוד הרבה בזה ובאתי פה רק להעיר

נ"ה א' תרי היכירא עבדי', נ"ב כזה זבחים כ"א ב' ותוס' יומא ל"א ב' סד"ה כדאמר וע' תוס' סוטה ל"ב ב' ד"ה ליכסיף דמוכח לכאורה דאין עדיפות לתרי היכירי על חד היכיר עש"ה וצע"ק

שם ב' כדי שאהנה ממך, נ"ב כזה מנחות ק"ד ב'

שם א"ר יוחנן אוי להם לעכו"ם שאבדו כו', נ"ב דוגמתו ר"ה כ"ג א' א"ר יוחנן אוי להם לעכו"ם שאין להם תקנה כו'

שם תוד"ה ובחילוק כ' ואין עבודה זו בגוף הלחם. נ"ב ע' מנחות נ"ז ב' אין מגופו לאישים וקצ"ע לפי המבואר בפסחים פ"ג א' דם ובשר חדא מילתא הוא יעוי"ש דפסול דם חשיב פסולו בגופו [ובחידושי הסברתי הטעם דכיון דהדם הוא המתיר של הבשר לכן כגופו הוא נחשב ע' ב"ק ע"ח ב' כיון דצריך לאישתרויי בהדה בשחיטה כמאן דמשייר בגופה דמי הרי דהמתיר נחשב כגופו של הניתר] וא"כ ה"נ בבזיכין דהם ללחם כדם לבשר בזבחים ג"כ ראוי שתוחשב העבודה בבזיכין כעבודה בגוף הלחם כי היכי דחשיב פסול שבדם פסול בגופו של בשר

נ"ו א' אני בשבתי ואתה בשבתך, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהרי"ל סי' ל"ו

שם והא הכא דחמץ עיקר ומצה טפל כו', נ"ב לולי פירש"י ותוס' הי' אפשר לפרש דכיון דשתי הלחם באין בשביל עניין העצרת בייחוד שאין עוד יום בשנה שיהי' חייב בהם רק יום זה ומשא"כ לחה"פ דבא מפאת עניין השבת לא מפאת עניין היו"ט ועניין השבת הרי ישנו בכל שביעי ואיננו בא לעצמיות ויחוד היום ההוא לכן השתי הלחם עיקר דהם באין לעצם היום יותר מן הלחה"פ ולפי"ז לפי האמת כאן דנחשב גם לחה"פ עיקר כשתי הלחם וכמ"ש התוס' ד"ה והלכתא בתירוצם הב' י"ל דהטעם כמסקנת הגמ' זבחים צ"א א' אטו ר"ח למוספי דידי' אהני למוספי שבת לא אהני והטעם דהקדושות מתאחדות בהיותם בזמן אחד ונעשים קדושה אחת עצומה וב' מיני הקרבנות באין בשביל שניהם יחד ודו"ק וכן ש"ס שבת כ"ד א' יום הוא שנתחייב בד' תפלות ג"כ זה טעמו דהמוסף בא גם בשביל החנוכה דהקדושות מתאחדות וכמו שהארכתי בחידושי

ברי"ף דף רל"ה ע"ב מדפי הרי"ף כ' והלכתא כו' עד הילכך ליתא לדשמואל ודר' הונא, נ"ב ע' גליון החות יאיר בסימני א' ב' מה שתמה דלפי שינויא דר' דימי הא איפרקא הקושי' על שמואל וגם איך דייק הרי"ף מזה דאין הלכה כר' הונא ולענ"ד כוונת הרי"ף פשוטה דכיון דאיפריך סברת שמואל דאף דשני ר' דימי לא סמכינן אשינויא וכזה ברי"ף פסחים דקנ"ב ע"א מדפי הרי"ף ואע"ג דשני רנב"י לא סמכינן אשינויא וכן כזה ברי"ף ברכות דכ"ז ע"ב מדפי הרי"ף ועוד כזה ברי"ף במקומות אין מספר וא"כ כיון דסברת שמואל דבעי' עשרה איפרכא לה ממתני' דת"ק לא בעי ראוי' לדירה והיינו דאפי' בפחות מעשרה דאין ראוי' לדירה נמי פסולה א"כ תו הא לא נשאר רק פלוגתא דר' הונא עם ר' חסדא ורבה בר ר' הונא אי מיפסלא בטפח או בד' וע"כ בזה תו כיון דר' חסדא ורבה בר ר' הונא הויין תרי לגבי חד הא פשיטא ממילא דהילכתא כותייהו וכזה פסק הרי"ף להדיא בשבת דף ל"ט ע"ב מדפי הרי"ף כר' חסדא ורבה בר ר' הונא נגד ר' הונא מטעמא דאין דבריו של אחד במקום שנים ע"ש והוא פשוט

בר"ן דף רנ"א מדפי הרי"ף כ' אמרו, נ"ב צ"ל אחרו: