גליוני הש"ס מועד רע

שם רש"י ד"ה הא לן כ' לפי שצריך לישב בה מחר, נ"ב שמעתי משאינם בני תורה שתולין בדברי רש"י אלה מנהגם הגרוע שלא לאכול ליל שמ"ע בסוכה רק ביומו והוא בורות דמחר היינו כל יום מחר וגם לילו בכלל ואך ראיתי חידוש כזה בשו"ת הרא"ש כלל י"ב אות א' לעניין נודר שלא לאכול לחם ביום פלוני ולא למחרתו דכ' שם על הלילה שביניהם דאסורה רק מטעם דהואיל והתחיל נדרו לא פקע עד עבור זמנו עש"ה ול"ל לטעם זה תיפוק לי' דלמחרתו היינו כל יום מחרתו וגם לילו בכלל ואולי בל' בני אדם אינו כן ועכ"פ בל' רש"י כאן פשוט הכוונה על כל המעל"ע של מחר ונזכרתי דכהך דשו"ת הרא"ש הוא גם בירושלמי ב"מ פ"ח ה"ב על המשנה שאלה היום ושכרה למחר ע"ש דבעי לילה שבנתיים מהו כו' עש"ה ומשמע דמצד הלשון עצמו אין הלילה שבנתיים לא בכלל אומרו היום ולא בכלל אומרו למחר וע"ע ירושלמי נדרים פ' קונם יין ה"א עש"ה

שם ב' כמין שני חוטמין דקין, נ"ב כל' זה מדות ל"ו א' במשנה

שם אחד מעובה ואחד דק, נ"ב מעין ל' זה ירושלמי יומא פ"ג ה"ח לא מעובה ולא מידק אלא בינוני

שם עירה של מים כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' י"ח ומש"ש דמצוות אין מבטלות זא"ז תמוה וכך הי' לו לומר דעולין אין מבטלין זא"ז וע' תוס' מנחות כ"ב ב' ד"ה מכאן וע' מנחת חינוך מצוה ש"כ ולא ראה דברי השבות יעקב

שם ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, נ"ב כלשון זה בקידושין ע"ג א' רגמוהו כולי עלמא באתרוגיהו

שם והביא בול של מלח, נ"ב בתוספתא וירושלמי איתא גוש של מלח ובתלמודין שינו לומר בול של מלח דהוא מלא אגרוף כפירש"י וזה בכוונה מיכוונת לאשמעי' אגב ארחא דבפגימת מלא אגרוף הוא דמיפסיל המזבח הא בפחות מכאן לא וכרשב"י ולא כראב"י דחולין י"ח א' והיינו טעמא דהרמב"ם דפסק כרשב"י הנ"ל אע"ג דמשנת ראב"י קב ונקי, שו"ת חכם צבי סי' יו"ד ותיבות בול של מלח הוזכרו עוד שבת קכ"ח ב' וגם שם פירש"י מלא אגרוף ותיבת בול לבד הוזכר עוד בב"מ צ' א' ופי' שם רש"י ג"כ מלא אגרוף וע"ע תיבת בול בירושלמי ברכות פ"ו ה"א בההוא דעביד בול ע"ש פי' החרדים

מ"ט א' ואחת לשבעים שנה, נ"ב בתוספתא פרק ג' איתא אחת לששים או לשבעים שנה

שם ב' צורבא מרבנן דלא נפישא לי' חמרא ליגמע גמועי, נ"ב דוגמת זה שבת ק"מ ב' בר בי רב דלא נפישא לי' ריפתא לא ליבצע ביצועי

שם ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דלא לימא קמי מאן דלא ידע הכי עבדי והכי עבדי לאשתבוחי בנפשי' דברים שדרכן לעשות בצנעא עאכ"ו, ל' השאלתות פ' בראשית [אגב שוטפא ציינתי זה המובא ברש"י כאן]

שם מאי דכתי' כו' ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד כו', נ"ב ע' סנהדרין ק"ו ב' מאי דכתי' מה תתהלל ברעה הגבור חסד קל כל היום אמר לו הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד קל נטוי עליך כל היום וברש"י לא חסד תורה עליך, לא חכם בתורה אתה דכתי' ותורת חסד על לשונה עכ"ל וא"כ הרי הית' תורתו של דואג תורה לשמה כדאמר כאן דתורת חסד היא תורה לשמה ואילו שם להלן אמר אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ וק' לומר על תורה לשמה דהיא משפה ולחוץ ואולי הכוונה שלא הי' לומד בהעמקה רק בעיון קל ועכ"ז זה הלימוד בעיון קל הי' לומדו לשמה לקיים מצות ת"ת וגם י"ל דהך דסנהדרין ס"ל דאיכא דאמרי דכאן דתורה ללמדה זו היא תורה של חסד כו' וי"ל עוד דאופן אחר ואין להאריך

נ' ב' ומאן דפסיל סבר אין דנין אפשר משא"א, נ"ב היינו דרבי ס"ל אין דנין כו' וכן מצינו ג"כ לרבי במנחות ע"ה א' ע"ש ברש"י ד"ה א"ר שמואל דכ' אמר לך רבי שאני התם בתודה דלא אפשר כו' אבל מנחת מחבת ומרחשת שאין בהן חלות כ"כ דאפשר לבוללן חלות נבללין חלות עכ"ל והיינו ג"כ דס"ל לרבי דאין ללמוד מנחת מחבת ומרחשת מלחמי תודה לעניין לבוללן סולת ולא חלות משום דאין דנין אפשר משא"א עש"ה ותבן

נ"א א' תיקון גדול, נ"ב ע' תוס' שבועות מ"ה א' ד"ר גדולות

שם מנורת של זהב היו שם כו', נ"ב במהרי"ל ה' סוכה וז"ל נשאל למהר"י סג"ל מ"ש סכות דאומר שמחתנו יותר משאר רגלים ואמר דהית' בה שמחה יתיר' שמדליקין ד' מנורות שהיו מאירין בכל ירושלים עכ"ל ונ' דוודאי הי' כוונת דבריו ע"ד הסוד דאם ע"ד הפשט מדוע לא אמר דיש בו שמחה יתיר' הלולב דעניינו שמחה כמבואר לעיל מ"ג א' דקרא דושמחתכם לפני ד' אלקיכ"ם שבעת ימים היינו בלולב ובמהרי"ל שם ריש ה' סוכה מבואר דגם הסוכה הוא משום שמחה ע"ש [וזה צע"ק דא"כ מדוע חיוב הסוכה בלילה ראשונה יותר מאח"כ כדלעיל כ"ז א' והרי לעניין שמחה הוא להיפוך דלילה ראשונה אין חיוב שמחה כדלעיל מ"ח א'] וגם לשונו דדייק מספר ד' מנורות דייקא ומה שהי' מאירין בכל ירושלים דייקא משמעו כן דאין כוונתו ע"ד הפשט והנה מ"ש ז"ל ד' מנורות צע"ק מנ"ל דבמשנה כאן לא נאמר מספר למנורות ולעניין היות גם סוכה עניינו שמחה ע"ע בכלבו סי' ע"ב שכ' וז"ל אך הראב"ד ז"ל כ' דכל מצוה שיש בה הנאה כגון סוכה שמרחיב לבו וכן לולב מברך בעשייתה (שהחיינו) כו' עכ"ל ע"ש ומשמע ג"כ דסוכה היא שמחה דשמחה היא הרחבת הלב

שם ב' והסודרין בידו כו' הלה מניף בסודר, נ"ב כל' זה סנהדרין מ"ב ב' במשנה וע"ע ל' ומניפין בסודרין ביומא ס"ח ב' במשנה

שם ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, נ"ב כל' זה כתובות קי"א ב'

שם משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב וגו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' צ"א אות ב' ג' ד'

נ"ב א' שבעה שמות יש לו ליצה"ר כו', נ"ב ע' רש"י סנהדרין צ"ח א' ד"ה מן הצר דלפי' הב' שכ' שם נקרא היצה"ר במקרא צר וצ"ע שלא הובא כאן השם הזה

שם אל תיקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך, נ"ב דוגמתו ב"ק י' ב' אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה

שם כל הגדול כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ו'

שם ב' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, נ"ב כל' זה ב"ב ע"ה א'

נ"ג א' משם לתפלה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"א

שם שבועה שלא אישן ג' ימים כו', נ"ב משמע בפשיטות דא"א להיות ער ג' ימים רצופים רק פחות משהו וע' ק"ע בירושלמי יומא פ"ב ה"א אהך דאפי' עסק בעבודה כל ג' כו' דכ' דרק יותר מג' א"א להיות ער אבל ג' מצומצמות אפשר עש"ה והנה מ"ש כאן זמן ג' ימים היינו בשינה אבל באכילה כ' הרמב"ם בה' שבועות ז' ימים וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ג' בעניין השלכת קיסם להתיר פת עכו"ם דכ' דבני מערב אומרים דקיסם זה לא מעלה ולא מוריד אא"כ התענה ג' ימים מותר משום חיי נפש עכ"ל וצ"ל דנהי דיכולין לחיות ג' ימים בלי אכילה מ"מ הוא דבר קשה וחשוב חיי נפש דהא ביוה"כ לא גזרו להתענות ב' ימים משום ספיקא דיומא מפני שהוא דבר קשה ואין רוב ציבור יכולין לעמוד בה: