גליוני הש"ס מועד רסט

שם ב' אלא דרך גדילתן, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ל"ה דמפרש הטעם משום דהוי שלא כדרך עשייתו ע"ש ואינו נ' דאי איתא לא הי' צריך לילפותא מקרא דעצי שטים עומדים וע' מהרי"ו סי' קצ"א דעצי בשמים במו"ש בעי' ג"כ דרך גדילתן ע"ש ושם לא שייך טעם ה"ק הנ"ל דהא סוף סוף הוא מריח והריח שפיר הוא כדרכו רק אחיזת העצים איננה כדרכה ודו"ק וגוף הך דדרך גדילתן מצינו עוד בס' הפרדס לרש"י סי' קפ"ט דצריך לנעוץ קני הסוכה דרך גדילתן ועמ"ש בגליון ר"ה כ"ח ב' וע' נדה ס"ז א' אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כו' אולי הטעם ג"כ מפאת היות טבילה מצוה והאדם הטובל הוא החפץ של מצוה וראוי שיהי' דרך גדילתו ככל חפצי מצוה בשעת קיום המצוה ונזכרתי דיש ראי' להלכות קטנות הנ"ל דשלא כדרך גדילתו דמיקרי הפכו לעיל מ"ב א' הוי אין דרך עשייתו בכך מתוס' זבחים ק"י א' ד"ה אמר שמואל

שם יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, נ"ב כל' זה עירובין ס"ה א'

שם לו בגימט' תלתין ושיתא הוו, נ"ב דוגמתו תוס' ב"ק י"ז א' ד"ה שלשים

שם הא דעיילי בבר, נ"ב בחידושי הרמ"ה סנהדרין צ"ז ב' פי' בבר מל' בן דצדיקים שנכנסין הן ובניהן כרשב"י מועטין ושנכנסים בלא בניהן הם ל"ו בכל דור ע"ש

שם אין לו אלא לב אחד וזקוף כלפי מעלה אף ישראל כו', נ"ב ל' הבה"ג ה' לולב

שם רש"י ד"ה באכילה כ' וי"א יום שלאחר החג, נ"ב ע' מ"ש רמז לזה בס' קרבן חגיגה סי' פ"ג ד"ה ולענ"ד מקרא זה מודיענו כו' ע"ש בארוכה וכבר קדמוהו התוס' ר"ה י"ט ב' וגם על התוס' יפלא כי הוא ירושלמי ע"ז פ"א סוף הלכה א' ומ"ש הפני משה בירושלמי שם לפרש ל' ברי' דמועדא דהוא מל' הבראה וסעודה ע' ביאורי הגר"א או"ח סי' תצ"ד סעיף ג' דכ' ביאורו מל' בר היינו בן ע"ש היינו דאסרו חג נחשב בן ותולדת המועד וע"ע ברוקח סי' ר"א דהביא ג"כ ירושלמי הנ"ל ושם הגירסא משום ברית דמועדא וע"ע בס' מאה קשיטה להרמ"ע ז"ל פרק י"ד דנ' מדבריו דדין אסרו חג הוא רק בא"י אבל בבבל יו"ט שני של גליות הוא תמורתו ע"ש וע' שו"ת חות יאיר סי' ע' במש"ש ונ"ל ה"ה יום שלאחריו כו' ואפשר שגם שאחר אחרון כו' דיש לדון טובא משם לכאן. וע"ע ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ז אף תשבות הרגל כרגל כו' עש"ה וע"ע ס' תניא רבתי ה' יוה"כ סי' פ"א בסופו דמשמע דיש גם ליום שאחר יוה"כ עניין אסרו חג אלא שנופלין בו על פניהם ע"ש

שם תוד"ה אחד כ' וכן תפילין כל היום מצוותן, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רפ"ט וע' שאלתות פ' בא ד"ה ברם צריך היכא דאנח תפילי כו'

מ"ו א' ואנן נמי כרבי עבדינן כו', נ"ב בס' תניא רבתי ה' סוכה סי' פ"ד כ' וז"ל וכל התורה מתפילין גמרינן וסוכה נמי כל שעה שנכנס בה לאכול קבע ולישן וללמוד תורה מברך עכ"ל ונ' מדבריו דמה דגמרינן מתפילין לסוכה היינו רק מפאת שהוקשה כל התורה לתפילין כמבואר בקידושין ל"ה א' ומ"ש וללמוד תורה הוא ג"כ חידוש

שם רבנן דבי ר' אשי כו', נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' כ"ב כ' דברכת התורה בקריאת התורה כל אחד ואחד העומד צריך לברך משום חיבת התורה אעפ"י שכיון בברכת חבירו ואעפ"י שכבר בירך בבוקר לפני ק"ש וה"נ אמרי' גבי תפילין רבנן דבי ר' אשי כל אימת דמנחי מברכי והאהבה וחיבת המצוה גורם כל זה וכן לגבי סוכה כל אימת דעייל ויתיב בריך וכן לולב אעפ"י שיצא בפעם ראשונה מידי חובת מצוה חביבין המצוות בכל שעה לברך עליו לפניו ולאחריו עכ"ל ונ' מדבריו דהנוטל לולב שנית אף בו ביום חשוב מצוה וצריך לברך וכן בירושלמי בלולב הגזול ה"ד אי' ומברך עליו כל שעה שהוא נוטלו והכוונה כפשוטו אפי' בו ביום ודלא כק"ע שם וכן בס' תניא רבתי סי' פ"ה עניין אתרוג בשם רב האי גאון דכל פעם שמגביהו מברך עש"ה וי"ל דזהו הפלוגתא להלן אי למצותה איתקצאי או לכולי' יומא והיינו דפליגי אי יש בנטילתו באותו יום מצוה עוד אחרי שכבר נטלו פעם אחת ובחידושי הארכתי בזה וע' לעיל מ"ב א' הא מדאגבהי' נפק בי' כו' וי"ל דכיון דאחרי הפעם הא' איננו חובה עוד ע"כ אע"ג דאם נטל הוי מצוה מ"מ לא חשוב טרוד ואינו נפטר מטעם טעה בדבר מצוה ובפשיטות י"ל דמצוה שאיננה חובה לא חשיבה לפטור טעה כו' אולם בירושלמי בלולב הגזול הי"א א"ל ר' יוסי לא מן הדא כו' עש"ה דמוכח דמפרש באמת טעמא דר' יוסי משום דהאחיז' כל היום היא מצוה ופוטרתו עש"ה וע' תוס' ר"ה ט"ז ב' ד"ה ותוקעים דמוכח מדבריהם דאין בנטילת לולב שנית בו ביום מצוה מדאצטריך להו למימר דלית בי' משום בל תוסיף וכמובן וע"ע תוס' לעיל מ"ה ב' סד"ה אחד דכ' אין עיקר מצוותו כו' ומשמע דמצוה מיהא איכא וע' לעיל מ"א ב' בגמ' וברש"י ד"ה הכא עש"ה וע' קיצור פסקי הרא"ש פ' לולב הגזול סי' ל"ב

שם אם יכול לחדש בה דבר, נ"ב בבה"ג ה' סוכה איתא כגון למיכנשה ולממך בה בסתרקי

שם היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אקב"ו על המצות רי"א מברך עכאו"א, נ"ב דוגמתו פלוגתא בירושלמי דמאי פ"ה ה"ב וע"ש בשנות אלי' על המשנה

שם ב' ואנן דאית לן תרי יומי היכא עבדי', נ"ב כל' זה לקמן נ"ה א', תענית ד' ב'

מ"ז א' והלכתא מיתב יתבינן, נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י ה' סוכה סי' קפ"ט

שם תוד"ה מיתב כ' שסוכתו עריבה עליו, נ"ב ל' הירושלמי הובא בתוס' פסחים ק' ב' ד"ה ידי קידוש וע' מהרי"ל ריש ה' סוכה וז"ל דרש מהר"י סג"ל צוה הקב"ה לעשות סכות בתשרי ולא בניסן אע"ג דכתי' כי בסכות הושבתי וגו' בהוציאי אותם מארץ מצרים משום דאם עושין בניסן לא הוי היכיר המצוה כל כך דמאן דרואה יושב אז בסוכה יאמר עריבה סוכה עליו דימות החמה נכנסים אבל בתשרי נכנסים ימות הגשמים וכולם נכנסים לבתיהם וישראל הם קובעים דירתם בסוכה וודאי לעשות רצון אביהם שבשמים עכ"ל והוא לכאורה דלא כנ"ל דגם בשמ"ע פעמים שסוכתו עריבה עליו וע' ר"ה ז' ב' רש"י ד"ה קיטרי דגם ניסן חשוב ימות הגשמים ע"ש וע' שבת מ"ג ב' דמשמע ג"כ קצת דניסן ותשרי שוין בזה דאיכא חמה ואיכא גשמים כו' ע"ש וע"ע ב"מ ק"ו ב' ורש"י שם ד"ה קציר וע' כריתות כ"ג א' דיוה"כ כבר נקרא ימות הגשמים

מ"ח א' הגיעו לשער המים תקעו כו', נ"ב ע' רוקח סי' רכ"א מש"ש ולא היו שואבין מים בכלי שיר ובשירים כ"א בהושענא רבה כו' עכ"ל וצע"ג דאין נזכר כאן ולא בכולי' סוגיין דניסוך המים אפי' שום תוספת בעניין שאיבתו בהושענה רבה יותר על שאר הימים ואולי אין כוונתו על שאיבת מים דניסוך כ"א כוונתו שהי' מנהג לשאוב מים בעלמא בכלי שיר ובשירים בהו"ר הואיל ובו חתימת הדין על המים ע"ש ברוקח ואם כי גם בזה לא ידעתי מקורו מנא לי' הא

שם אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין, נ"ב לפי שהיו מנסכין יין אדום, רוקח ה' פסח סי' רפ"ג ומה שהשחיר הוא כהך דאמרי' בעלמא האי שחור אדום הוא אלא שלקה

שם רש"י ד"ה לרבות לילי יו"ט האחרון כ' וכיון דאיתרבי לילי יו"ט האחרון שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר כו', ע' מהרש"א ריש פרקין וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ג: