גליוני הש"ס מועד רסח

אפי' הי' הבן מגיע לחינוך לא הי' מועיל בזה דבר דחיוב חינוך רק דרבנן ואילו מצות אכילת הפסח הוא מה"ת וא"כ אין מצות החינוך מועלת דבר בקיום מצות אכילת הפסח ומשא"כ לעניין ברכה דבאה רק להוציא המחויב וכיון שאין בקטן הנימול חיוב כלל דגם חינוך ליכא בי' א"כ הרי הית' הברכה להוציא את הפטור וה"ל ברכה לבטלה ומה ראי' בזה מכאן והנה מ"ש דמצות הפסח רק שיהי' נאכל אבל לא שהאוכל יקיים מצוה כן הוא גם בשאר קדשים קלים דנאכלים לנשיהם ולבניהם והיינו בנים הקטנים דאילו הי' צריך שתהי' האכילה עצמה קיום מצוה הי' המאכיל כזית קודש לקטן דלאו בר מצוה היא מבטל מאותו הזית מצות אכילתו וע"כ דהמצוה רק שיהי' נאכל וע"כ גם קטן שהוא ראוי לאכילה מקיים בעל הקודש המאכילו מצוה בראותו שיהי' הקודש נאכל כנלענ"ד וע"ע שו"ת תשב"ץ שם סי' ע"ט וע' שו"ת הר"ן סי' נ"ב דכ' בפשיטות דלא מהני הטעמת הכוס לתינוק הנימול וע' שו"ת ח"צ שהבאתי בגליון גיטין נ"ב א' דכ' לעניין קטן הנימול אחר מיתת אביו דאח של הקטן זוכה במילתו ותמהתי שם עליו דמאי שייכות קורבת הקטן לכאן הא לאו מצוה דידי' היא רק של הב"ד והי' אפשר לומר טעמו דבאמת מצוה דקטן הוא רק לפי שא"א לו לכן הטילה תורה החיוב על האב או הב"ד אבל עיקר המצוה דילי' הוא ולכן קרובו קודם וכדרך שכ' הריב"ש בתשובה כזה לעניין פדיון הבן דהוא מצות הבן בעצם ורק לפי שא"א לצוות לקטן לכן הטילה תורה החיוב על האב אבל עצם המצוה של הקטן הוא ואולם בשו"ת הר"ן סי' נ"ב הנ"ל משמע דלא כנ"ל ע"ש מש"ש ואין לספק ולומר דתינוק זה כיון שהגיע לחיוב מצוה זו כו' עש"ה ואולם סברת התשב"ץ הנ"ל נראית שהיא כן דעצם מצות המילה הוא של הקטן וכנ"ל

מ"ג א' תוד"ה אינהו כ' וא"ת מ"ש משופר כו' ומיהו קשה כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים ר"פ ושו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קצ"ז

מ"ד א' רש"י ד"ה שלא לעשות ישראל אגודות אגודות, נ"ב ע' מה שתמהתי ע"ז בגליון יבמות י"ג ב' ושוב מצאתיו בס' באר שבע בסופו בקונטרס באר מים חיים אות ט"ז ושוב ראיתי כי בס' חומרי מתניתא כאן הקשה ג"כ כן ולא ראה שכבר קדמו הבאר שבע

שם תוד"ה א"ל כ' ושאר ישראל בעזרה בלא הקפה, נ"ב ע' חזקוני עה"ת יתרו פרשה כ' פסוק כ"א ד"ה וזבחת עליו ודבריו צ"ע וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' מ"ג עש"ה

שם ב' ור' חסדא כו' אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב ביו"ט הראשון של חג, נ"ב ובגליון ר"מ מוחק זה ובפשיטות הדין עמו אולם ראיתי ברוקח סי' רכ"א דכ' וז"ל קיי"ל בפ' לולב וערבה ערבה הלמ"מ הכל מודים שאין אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב עכ"ל ואין מובן כלל דהרי הוא פלוגתא כאן ואיך כ' הכל מודים וע"כ דהית' גירסתו ביו"ט הראשון של חג אבל בשבוע של ערבה לכ"ע אין אדם יוצא כו'

שם אפי' עלה אחד ובד אחד עלה אחד ובד אחד ס"ד אלא אימא אפי' עלה אחד בבד אחד, נ"ב דוגמתו מנחות ל' א' אפי' פסוק אחד ואפי' דף אחד פסוק אחד ס"ד אלא אימא פסוק אחד בדף אחד ועוד בעירובין ס' א' אפי' בית אחד וחצר אחת חצר אחת ס"ד אלא אימא בית אחד בחצר אחת

שם קסבר מנהג נביאים הוא, נ"ב פי' מנהג נביאים הוא שלא לברך, יריאים סי' קכ"ד וע"ש וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ד ושוב ראיתי שדברי היריאים הובאו בס' תניא רבתי סי' פ"ו ע"ש וע' כל בו סי' ע"א הביא עוד דיעה דמנהג נביאים דערבה היינו דנביאים נהגו לעצמם כן ואחרים למדו מהם וע"כ אין טעון ברכה ומשא"כ הלל "ח דהוקבע המנהג מיד אל הציבור שפיר טעון ברכה וע' ס' הישר לר"ת דמ"ג ע"א דפוס וויען דכ' עוד לסתור הראיה מכאן דלא מברכי' אמנהגא וז"ל ועוד דלא מייתי ראי' דלא מברכינן אמנהג אלא מדלא בירך מייתי ראי' דמנהג הוא עכ"ל נ' כוונתו דהש"ס מייתי ראי' דע"כ דהוא רק מנהג דאילו הי' יסוד נביאים פשיטא שהי' לו לברך וע"כ דהוא רק מנהג נביאים וס"ל לר"א בר צדוק דאמנהגא לא מברכינן ובהא דס"ל דאמנהגא לא מברכי' בזה באמת אין הלכה כמותו ואולי הטעם באמת משום דמנהג הברכה על הלל ויו"ט שני חולק עליו ואמרי' בכמו זה פוק חזי מאי עמא דבר] ולפי"ז לפי ההלכה צריך לברך גם על חביטת ערבה ודו"ק

שם אריך, נ"ב ע' רש"י והוזכר עוד ב"מ ע"ה א' ואריך וגם שם ברש"י כדבריו כאן

שם לחשוכיא, נ"ב פי' עניים ונקראים כן ע"ש שמתפרנסים מאחרים ע' ביצה ל"ב ב' כל המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו כו' ע"ש

שם תוד"ה כאן כ' ואי משום דמברכין תקיעת שופר ביו"ט שני של ר"ה כו', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ס"ו

מ"ה א' בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת כו' ואותו היום כו' שבע פעמים, נ"ב ברמב"ם פ"ז מה' לולב הכ"ג וכבר נהגו כל ישראל להניח תיבה באמצע ביהכ"נ ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש עכ"ל ובס' ראשית בכורים ח"ב סי' ב' דנ"ז ע"א הראה מקורו בילקוט תהלים רמז תש"ג וז"ל ואסובבה את מזבחך ד' כדתנינן בכל יום היו מקיפין את המזבח כו' ואותו היום ז' פעמים כו' זכר ליריחו התינח בזמן שיש מזבח בזה"ז חזן הכנסת עומד כמלאך האלקי"ם וס"ת בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח עכ"ל הילקוט ושוב ראיתי בס' תניא רבתי סי' פ"ו הביא זה בשם ירושלמי וכ"ה במהרי"ל ה' סוכה דקמ"ז ע"א בשם ירושלמי וכן הוא גם ברוקח סי' רכ"א בשם הירושלמי

שם ואותו היום כו', נ"ב ע' אריכות בהסברת ענין הושענא רבה ברוקח סי' רכ"א ומש"ש דהוא סוף שנה אולי כוונתו עה"כ וחג האסיף בצאת השנה וע' ר"ה י"ב ב' וי"ג א' עש"ה וע' ירושלמי ר"ה פ"ד ה"ח ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה היינו דב' ימים בשנה דורשין את הקב"ה בר"ה ובהושענא רבה ע"ש בק"ע וע' בח"א למהרש"א תענית ב' ב' ד"ה בשני ונסכיהם וי"ל בפשיטות דלכך רמוז יום ז' בתיבת כמשפטם לפי שאז הוא יום דין ומשפט ורמוז בזה דהו"ר הוא יום הדין

שם כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, נ"ב כל' זה לקמן מ"ח ב' וע"ע פסחים נ"ח א' כסידורו בחול כך סידורו בשבת ועוד שם ס"ד א' כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת

שם רש"י ד"ה ואוכלין אתרוגיהן כ' ואין בדבר לא משום גזל כו' שכך נהגו כו', נ"ב מעין דוגמא תוספתא מעשרות פרק א' הבדדין המדליקין מבד לבד אין חוששין משום גזילו של בעה"ב שכך נהגו ותוספתא ב"ק פי"א הבן שהי' אוכל משל אביו ובן שהי' אוכל משל רבו קוציץ ונותין פרוסה לבנו ולבתו ולעבדו ש אוהבו ואינו חושש משום גזילו של בעה"ב שכך נהגו [ומ"ש בתוספתא ב"ק הנ"ל ובן שהי' אוכל משל רבו הוא ט"ס וצ"ל וכן עבד שהי' אוכל משל רבו ע' שו"ת הרשב"א ח"נ סי' שע"ג שהובאה שם תוספתא זו וכך הגי' שם וכן עבד וכו' וע"ש ברשב"א וע' חידושי הר"ן ב"מ כ"ב א' ד"ה אמימר דהביא ג"כ תוספתא ב"ק הנ"ל בל' הנ"ל וכן עבד שהי' אוכל משל רבו וע"ש והובאה עוד תוספתא זו ברשב"ם ב"ב מ"ג ב']

שם תוד"ה מיד כ' ויש ללמוד מכאן כו', נ"ב בחידושי אגידה הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט דס"א ע"ב כ' וכן פסקתי לפעמים בשבתות בחצר בהכ"נ כשמשחקין הבחורים ומכין זא"ז ובלבד שלא יתכוונו עכ"ל וע' עוד שו"ת מהר"י מינץ סי' האחרון ועמ"ש בגליון ר"ה ט"ו ב':