גליוני הש"ס מועד רסז

שם מאי שביעית דמי שביעית, נ"ב דוגמתו חגיגה ח' ב' מאי אכילה ראשונה שיעור דמי אכילה ראשונה וע"ע דוגמא פסחים צ' א' דמפרש בריתא דע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן דהכוונה מעות פסחיהן וע"ש דאמר אימא כו' ואילו כאן לא אמר אימא דמי שביעית רק אמר מאי שביעית דמי שביעית ויש ליישב ופשוט וע"ע כזה סנהדרין ע"א א' אמר ר' יוסי בר חנינא מסעודה המוכנת לאביו ולאמו ומסיק שם עלה אלא אימא מדמי סעודה כו' וק' ג"כ דל"ל למימר אלא אימא ומדוע לא אמר מאי סעודה דמי סעודה ואולם גם ל' אלא אימא לאו דווקא הוא ואין הכוונה ג"כ להגיה רק לפרש דסעודה דקאמר הכוונה דמי סעודה ע' בית האוצר ערך אלא אימא וע"ע סנהדרין ע' א' שם במשנה אכל מע"ש כו' וברש"י שם ב' בגמ' ד"ה אכל מע"ש דהכוונה אדמי מע"ש עש"ה וע"ע עירובין ל"ז א' או שנתנו קיניהן לכהן דהכוונה דמי קיניהן ע"ש תוד"ה כשהתנו וע"ע ב"ק צ"ה א' מאי אבנט דמי אבנט וע"ע ע"ז כ"ד ב' מאי מיטב דמי מיטב וע' ב"מ ס"ב ב' תן לי חיטי דמי חיטי מיבעי לי' תני דמי חיטי וק' ג"כ דל"ל למימר תני ומדוע לא מפרש דמאי חיטי דמי חיטי וע"ע ב"מ ק' א' אמר רב בטוענו דמי עבד גדול כו' ושמואל אמר בטוענו כסות עבד גדול כו' קשיא לי' לר' הושעיא מידי כסות קתני עבד קתני ומדלא קשיא לי' ה"נ ארב מידי דמי קתני עבד קתני משמע ג"כ דזה שפיר יתכן לשנות עבד והכוונה אדמי עבד וע"ע קידושין כ"ו ב' דמפרשי לבריתא דקתני בה ועמו מאה צאן כו' דהכוונה דמי מאה צאן כו' עש"ה

שם תוד"ה אי נמי כ' אבל מקדש העתיד בנוי כו' יגלה ויבא מן השמים כו', נ"ב ע' הטעם בס' בנין אריאל בחקותי עפ"י גמ' סוטה ט' א' לישרים נאוה תהלה א"ת נאוה אלא נוה דבית שעשו משה ודוד נגנז אבל מה שעשו שלמה ושאר בני אדם שלטו בו בני אדם והחריבוהו ובתוי"ט פ"ה דמע"ש דבניין ביהמ"ק דעתיד יהי' קודם תחיית המתים הרי יהי' טרם יעמדו משה ודוד וע"כ ההכרח שיבנה על ידו ית' כדי שלא יוחרב עוד ע"ש ועמ"ש על הגליון פסחים קי"ד ב' וע' שו"ת ראשית ביכורים ח"ב סי' ד' הביא קושי' בשם ס' מעין החכמה פ' תרומה דמה החשש שיבנה ביהמ"ק בפסח הא בשבועות ט"ו א' פריך אי מה להלן חמץ כו' ומשני משום דלא אפשר דאי בשתי הלחם בעצרת אין בניין ביהמ"ק דוחה יו"ט ע"ש וא"כ בניין דלעתיד דיבוא משמים ולית בי' משום בניין ביו"ט שוב הרי ההכרח שיהי' רק בעצרת וכמובן ובעל ראשית ביכורים הנ"ל הקשה מדנפשי' שם ג"כ דמה החשש שיבנה בפסח דהא במועד קטן ט' א' מבואר דא"א שיהי' חינוך הבית כלל ביו"ט משום דאין מערבין שמחה בשמחה ע"ש ויש לדבר בכ"ז ואין הגליון מספיק

שם ב' שתהא לקיחה ביד כאו"א, נ"ב ע' רוקח סי' שס"ו וז"ל מצאתי כתוב כל מצוה שמצוה בו מבשלוחו ולא סגיא דלא איהו קעביד מברך להבא כמו להתעטף בציצית להניח תפילין לשמור [נ' כוונתו לשמור חקיו] ולישב [בסוכה] אבל מצות העשויות על יד כל אדם למול נטילת ידים לולב ותפילה מברך כלשון הזה על השחיטה על מקרא מגילה כו' עכ"ל וצ"ע מ"ש לולב דהא גם לולב צריך ליטול בעצמו ואולי כוונתו דרק מה שהוא בעצם מצוה שעל גופו כעטיפת ציצית ותפילין הוא דמברכי' בלמ"ד ומשא"כ לולב דהי' אפשר ע"י שליח לעשות שליח ליקח הלולב דלקיחת הלולב לאו מצוה שעל גופו היא וע"כ אף דמגזה"כ דולקחתם בעי' לקיחה בעצמו מ"מ מברכי' בעל ומ"ש נט"י נ' כוונתו דיכול אחר לשפוך המים על ידיו ויוצא בכך ומ"ש תפילה צ"ע דלא מצינו כלל ברכה על תפילה ואולי יש כאן ג"כ איזה ט"ס בדבריו דבסי' שס"ג שם חשב בעצמו נט"י ולולב בדברים שההכרח לעשותן בעצמן והי' ראוי להיות ברכתן בלמ"ד אלא שיצאו מן הכלל ע"ש

שם הא לך אתרוג זה כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ב' בתשובת ר' אביגדור כהן צדק ז"ל דכ' דזה נלמד מקרא דדרשי' ולקחתם לכם שהוא די אם בשעת לקיחה הוא לכם אעפ"י שצריך להחזירו אח"כ ומוקמי' לי' במתנה ע"מ להחזיר וכיון דדרשי' כן שוב ילפי' מכאן לכל מילי דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה עש"ה וע' רוקח סי' רי"ט דעתו להלכה דהאומר הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי אין יוצאין בו ורק באומר ע"מ שתחזירהו לחוד בלא לי הוא דיוצאין ע"ש

שם ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו, נ"ב בעירובין נ"א ב' הסדר ביד עבדו ביד בנו ביד שלוחו ע"ש

שם להודיעך כמה היו זריזין במצוות, נ"ב בבה"ג ה' לולב איתא ללמדך כמה היו זהירין במצוות

מ"ב א' הא מדאגבהי' נפק בי', נ"ב ע' ס' הישר לר"ת סי' של"א וז"ל ויש מקשין על הא דכל הברכות מברך עובר לעשייתן כו' והאיכא לולב דמברכין עליו בתר דנפק בי' ואית דמתרצי כיון דאיכא למיעבד עדיין נינוע שירי מצוה מעכבין ועובר לעשייתן הוא ולא נהירא דהא פליגי בשירי מצוה מעכבין עכ"ל ולא ידעתי אנה הפלוגתא הזאת וכאן מפורש בפשיטות דאין הנינוע מעכב ואולי כוונתו דשירי מצוה מעכבין את הפורעניות כדלעיל ל"ח א' ואין כוונתו שמעכב לקיום המצוה אולם גם בהך דמעכבין את הפורעניות אין פלוגתא לעיל ונ' עוד דכוונתו לפלוגתא דזבחים נ"ב אי שירים מעכבין והם שירי מצוה וכדקרי להו בזבחים קי"א שירי מצוה ע"ש וס"ל לר"ת דכל שירי מצוה אי מעכבין במצוה או לא תליא בפלוגתא דזבחים הנ"ל אי שירי דם מעכבין בקרבנות והא דפריך הכא בפשיטות מדאגבהי' נפק בי' היינו משום דלהלכה קיי"ל בקרבנות דשירים אין מעכבין

שם כשהפכו, נ"ב בבה"ג ה' לולב כ' דפסול הפכו משום דלאו דרך נוי הוא וכתי' זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות עש"ה וע' לעיל כ"ט ב' תוד"ה לולב ומבה"ג הנ"ל ראי' לרש"י דואנוהו מעכב וע"ע ס' יריאים סי' קכ"ד דכ' אענביו מרובות מעליו בהדם דפסולו משום זה קלי ואנוהו ואע"ג דמעכב בדיעבד וכן כ' שם כן גם אפסול יבש בלולב וכרש"י לעיל כ"ט ב'

שם מקבלת כו' ומחזירתו למים בשבת ר' יהודה אומר בשבת מחזירין ביו"ט מוסיפין ובמועד מחליפין, נ"ב מעין זה דנקט ת"ק שריותא בשבת ובא ר' יהודה והחזיר דין הת"ק והוסיף קולא ביו"ט ועוד יותר קולא במועד והוא בשבת קל"ט ב' במשנה ועושין אנומלין בשבת ר' יהודה אומר בשבת בכוס ביו"ט בלגין ובמועד בחבית ובגוף המשנה דכאן ובגמ' פריך פשיטא ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ע"ג

שם יודע לדבר אביו לומדו תורה וק"ש, נ"ב בתוספתא פ"א דחגיגה אי' בזה"ל יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון הקודש ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם

שם היודע לשמור כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקמ"ג

שם תוד"ה אמר כ' משמע דס"ל דמצוות אצ"כ, נ"ב עמ"ש בזה בס' יריאים סי' קכ"ד וכוונתו נ' דכיון דאיירינן בטרוד במצוה הרי רוצה הוא עתה לקיים המצוה וע"כ הרצון חשוב כוונה ויוצא שפיר בהגבהה אף שלא כיון בפרט לצאת באותה הגבהה

שם ב' יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ס"ה ומ"ש ראי' מכאן להטעים הכוס לתינוק הנימול אינו מובן דלא מיבעי' למ"ד שה לבית אבות לאו דאוריתא דאין הבן צריך להיות מנוי כלל רק אפי' למ"ד דאוריתא שפיר יכול להיות מנוי כיון שראוי לאכילה ואילו לא הי' ראוי לאכילה יהי' שלא לאוכליו אבל כיון שראוי לאכילה שפיר יכול להיות מנוי שהרי א"צ כאן שיקיים האוכל מצוה רק שבעלי הפסח צריך שיאכילוהו לאוכלים מנויין ואילו הי' צריך שיקיים האוכל מצוה הרי