גליוני הש"ס מועד רסו

שם ב' מין במינו אינו חוצץ, נ"ב ע' מסורת הש"ס זבחים ק"י א' וע"ע ר"ה כ"ז ב' ורש"י נדה כ"א ב' ד"ה דרכה וע"ע סוטה מ"ה א' מין במינו אי הוי טמון וצף וע"ע יומא נ"ח א' וע"ע תוס' מנחות ז' א' ד"ה וכי וע"ע חולין ק"מ ב' שני סדרי בצים זו ע"ג זו מהו וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קכ"א וע' שבת ה' ב' דמים ע"ג מים היינו הנחתו ושמן ע"ג יין מחלוקת כו' והחילוק שביניהם ע"כ משום דזה מב"מ וזה מבשא"מ והוא מעין סברא דמב"מ א"ח וע"ע נזיר ס"ד א' שרץ ע"ג שרץ מהו כו' הרי דאע"ג דמב"מ הוא מ"מ לא חשיב העליון כמונח על המים כיון שהתחתון מפסיק והוא לכאורה נגד סברא דמב"מ א"ח

שם לולב בימין, נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י ה' לולב סי' קצ"ד דמוכח דאם היפך ליטול לולב בשמאל אפי' בדיעבד לא יצא ע"ש

שם מאי טעם כו', נ"ב עמ"ש בזה במהרי"ל ה' לולב דק"נ ע"ב

שם והיכן היו מנענעין, נ"ב חיוב הנינוע לכאורה מדנמסרה הלמ"מ דשיעור לולב כדי לנענע בו דכל השיעורין הלמ"מ ע"כ זהו הוראה דבעי' נינוע לכתחלה אולם בס' יריאים סי' קכ"ד כ' וציוו חכמים לנענע לולב בשעת לולב ולהתפאר במצוה כדתנן בסוכה היכן היו מנענעין כו' עכ"ל מוכח דהוא חיוב דרבנן משום הידור מצוה וע' ס' הפרדס לרש"י ה' סוכה סי' קפ"ט וז"ל וניענע רבינו שלמה לאחר שהוליך ואביא כו' וטעמו משום שמחת רקדו באלים [צ"ל כאילים וכוונתו עה"כ ההרים רקדו כאילים] היינו נענוע עכ"ל מוכח דהחיוב משום שמחה דשייכא לנטילה דגם גוף הנטילה שמחה וכדלקמן מ"ג א' ושמחתם וגו' וראיתי ברוקח סי' ר"כ בשם המדרש אמרתי לכם שתקחו את הלולב ותנענעו לפני למה שבשעה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים נעניתי את ההרים שנא' ההרים רקדו כאילים כו' עכ"ל וע"ע ס' הפרדס שם סי' מ' דכ' ג"כ דחיוב הנינוע דרבנן ע"ש וכן כ' בס' תניא רבתי סי' פ"ה בעניין אתרוג ע"ש וע' מה שדיקדק מל' המשנה דכאן והיכן היו מנענעין בהודו כו' בריב"ש סי' ע"ב ומה שדימה לדבריו בשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ג בסוף התשובה עש"ה

שם ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, נ"ב כל' זה ר"ה כ"ה ב'

שם רש"י ד"ה אבל אתרוג דלאכילה קאי כ' ואף אם אוכלו במחובר אין לך תולש גדול מזה, נ"ב כצ"ל ומבואר דאין זה חשיב תולש כלאחר יד וע' מנחות ע' א' ואי גחין ואכיל בטלה דעתו כו' וי"ל דאף דבעניין האכילה אין הדרך לאכול בכך והוי שלכ"א מ"מ בעניין התלישה חשוב שפיר תלישה כדרכה ודו"ק וע' כתובות ל"א א' דאי בעי גחין ואכיל ואינו עניין לכאן וע"ע רמב"ן שבת י"ז א' ד"ה גזיר' משום הנושכות דכ' ור"ח ז"ל פי' כו' שנושך אדם מאשכול ונוטפין ממנו משקין ע"ש ומשמע דהוא דבר שכיח לאכול כן מן המחובר דאל"כ הא מילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן ובזכרוני שבס' בכור שור בשבת האריך בזה ואינו כעת לפני

ל"ח א' דין גירא כו', נ"ב הטעם עפ"י הירושלמי ריש לולב הגזול דלולב היבש פסול ע"ש לא המתים יהללו י"ק הרי דלולב עניינו חיות וכן מנענעין בו ח"י נענועים וע"כ הוא מבטל את המלאך המתנגד אל החיות ע' ב"ב ט"ז א' אר"ל הוא כו' וכן השופר דעניינו ג"כ חיות ע' שו"ת הריב"ש סי' קל"ד דהביא תוספתא ואפי' נשבע לו בחיי הקרן וכ' בפירושה וז"ל עוד אפשר לפרש בחיי הקרן ממש והוא השופר שתוקעין בו כו' ע"ש וע"כ גם בשופר אמרו בר"ה ט"ז ב' דהוא מערבב כו'

שם הכא ביו"ט שני דרבנן עסקי', נ"ב קצ"ע דבתוספתא פ"ק דשבת איתא כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לקריאת מגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולכל מצוות האמורות בתורה הרי דגם למגילה והלל דרבנן מפסיקין וגם ק' אהא דאמר תחלה מאי קושי' דילמא הא דאוריתא והא דרבנן וק' הרי גם למגילה והלל דרבנן וא"כ אין הטעם מפאת הדרבנן רק דלתפלה בפרט הוא דאין מפסיקין וצ"ל דבאמת לכל דרבנן אין מפסיקין ומגילה שאני דהיא חיוב דדברי קבלה והלל נמי יהי' ראי' למ"ד דהוא דאוריתא ולמ"ד נמי דהוא דרבנן י"ל דכיון דנלמד מהשיר יהי' לכם כליל התקדש חג ה"ל דברי קבלה מיהת וחמור משאר דרבנן

שם ותבא לו מאירה, נ"ב מעין זה מס' ד"א פרק י' הדר עם הארץ מארה וע"ע ל' זה קידושין ל"ב א'

שם ב' מכאן לשומע כעונה, נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י סי' מ"ד

ל"ט א' עובר לעשייתן, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רע"ז דלהכי נקט עובר ולא קודם דעובר משמע סמיכות טפי ומש"ש דכן משמע בנדה ס"ג א' לא ידעתי איך משמע כן שם עש"ה אבל יש לזה משמעות בנדה י"א א' ובשעה שהיא עוברת לשמש כו' וע"ע שם ו' א' דהך דאף בשעת עברתן כו' מוקי לה ר"ה כשיעור וסת

שם תוד"ה עובר כ' ומיהו כו', נ"ב בס' תניא רבתי בה' לולב סי' פ"ה בעניין אתרוג כ' ורבינו יעקב ז"ל אמר עיקר הברכה לאחר נטילה הוא ואי קודם נטילה דילמא פשע וברך לבטלה עכ"ל וצ"ע מגמ' פסחים ז' ב' דלא חיישי' דילמא מיקלקלא תקיעה ע"ש ויש ליישב דכשעוסק במצוה לא חיישי' שמא יתקלקל אבל כ"ז שאין המצוה מזומנת בידו יש לחוש שפיר דילמא פשע ולא יעשה ונמצא שהזכיר ש"ש לבטלה וכי היכא דאסור לומר לד' קרבן רק קרבן לד' מהאי טעמא ה"נ יש להסמיך הברכה לקיום המצוה כל האפשר שתהי' המצוה מזומנת לו מיד אחר הברכה מחשש שמא לא תעלה המצוה בידו ונמצא שהזכיר ש"ש לבטלה ועמ"ש על הגליון פסחים שם

שם כ' מ"מ בעל כרחו לא נפיק, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ד' אות ט' מש"ש ומיהו יכולני לדחות כו'

מ' ב' אבקה של שביעית, נ"ב ע' תוספתא ע"ז פ"ק ד' אבקות הן אבק ריבית אבק שביעית אבק עכו"ם אבק לה"ר אבק של ריבית לא ישא אדם ויתן בהלואתו של חבירו מפני אבק ריבית אבק שביעית לא ישא אדם ויתן עם העכו"ם בפירות עכו"ם מפני אבק שביעית אבק עכו"ם לא ישא אדם ויתן עם העכו"ם ביום אידו מפני אבק עכו"ם אבק לה"ר לא ישא אדם ויתן בטובתו של חבירו מפני אבק לה"ר עכ"ל התוספתא והך דאבק שביעית הוא דלא כהך דכאן דאיירי בנושא ונותן בפירות שביעית דישראל דהוא תורה והך דאבק לה"ר הובא בב"ב קס"ד ב' ושם קרי לי' לה"ר וצריך ביאור ג"כ מדוע רק בד' דברים אלו יש עניין אבק

שם אלו ואלו מתבערין כו', נ"ב וכן צריך להפקיר החילופין כמו שצריך להפקיר פירות שביעית עצמן, ס' יריאים סי' קפ"ו וע"ש חידוש דהא דדרשי' כאן מה קודש תופס כו' אף שביעית כו' אע"ג דהאי קודש ביובל הוא דכתי' ולא בשביעית הא מני רבנן היא דאמרי אין יובל נוהג] אא"כ יהא עמו שביעית ואחרי שיובל תלוי בשביעית חשבי' לי' לקודש דכתי' ביובל כאילו כתוב בשביעית עכ"ל והך רבנן היא דאמרי כו' הוא בת"כ בהר פרשה ב' בריתא ב' ור' יהודה פליג שם וס"ל דיש יובל אעפ"י שאין שביעית ולפי"ז לר' יהודה אין שביעית תופס את דמי' ויובל לבד הוא שתופס את דמיו

שם גזיר' שמא יגדל מהן עדרים, נ"ב כזה בכורות ט"ו ב', ל"ג ב', תמורה י"ח א', כ"ד א', וע"ע ל' גידול עדרים חולין פ' א' ושל בית דושאי היו מגדלין מהם עדרים עדרים

מ"א א' אבל בפרי ראשון ד"ה דרך מקח אין דרך חילול לא, נ"ב ע' ירושלמי פאה פ"ז ה"ה הגיזבר מחליפו ביד אחר ע"ש ברידב"ז: