גליוני הש"ס מועד רסה

ל"ד א' א"ר אבוה אמר הקב"ה אני אמרתי שיהיו ישראל לפני כי' והם שמו עצמן כו', נ"ב דוגמת זה קידושין ע' א'

שם ב' יכול יהא אתרוג עמהן באגודה, נ"ב ע' ש"ע או"ח סי' תרנ"א דהכוונה דאסור להיות באגודה כו' ואם עשה כן לא יצא י"ח ע"ש אולם ביריאים סי' קכ"ד כ' ומניין לנו שהאתרוג אינו צריך להיות עמהם באגודה דתני' רא"א כו' ומבואר דמפרש דרק דא"צ להיות באגודה כו' וכן בדין דכיון דלולי קרא הי' צריך להיות באגודה אי לר"י לעכב אי לרבנן למצוה משום זה קלי וגו' א"כ לית לן למילף מקרא רק דא"צ אבל לא דאסור ע' זבחים ס"ו א' מאי לא יבדיל א"צ להבדיל ולעניין מה שדן הט"ז בש"ע שם ס"ק י"ד אי דווקא אגודה אסורה או גם ביד אין להם להיות כאחד ע' שבת צ"ב א' דיש לדון משם אי אגוד יד שמי' אגוד וע"ע עניין חיבור ביד בל' הגמ' ב"ק נ"ה א' חיבר חטה ושעורה בידו כו' הרי דמה שהם יחד ביד מיקרי חיבור וע' ירושלמי בפרקין ה"ז אילו הוי כתי' וכפות יאות לית כתי' אלא כפות אפי' זה בידו אחת וזה בידו אחת עכ"ל ומוכח ג"כ מתיבת אפילו דרשאין להיות ביד אחת וע"ע ל' באגודה אחת ביומא מ"א ב' למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה אחת וע"ש ברש"י ובתוס' ישינים

שם אשוו, נ"ב פי' הוזילו המקח ע' רש"י ב"מ פ' ב' ד"ה משוי ומצינו ל' "שוה" דפירושו להיפוך ג"כ ל' יוקר בסנהדרין ל"ח א' עד שיהיו כל השערים כולן שקולין וברש"י שקולין שוין כו' ל"א שכולן שווין שכולן יקרין ע"ש

שם של תרומה טמאה פסול, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"ב

שם רמ"א כאגוז, נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י ה' לולב סי' קצ"ג דפסק כר"מ וצ"ע למה וע"ע שם סי' קצ"ה דכ' ג"כ כן

שם כדי שיאחז שנים, נ"ב לעיל ל"א ב' פירש"י שנים שני אתרוגים אבל בס' יריאים סי' קכ"ד בשם ר"ח פי' שנים אתרוג ולולב

ל"ה א' ננקוט חדא לא מינכרא לקיחתה, נ"ב ע' ציונים לתורה דדנתי דלולב שלו שנתערב בגזול ולקח שניהם אינו יוצא משום דלא מינכר לקיחתו שאינו יודע באיזה מהם הוא יוצא והנה אפי' נימא דחד בחד חשוב ניכר עש"ה בציונים לתורה מ"מ בנתערב בב' אינו שלו אפי' לקח שלשתן אין לו לצאת וי"ל בלא"ה דאין יוצא בכה"ג דאותו שהוא שלו בטל לעניין ההכשר בב' אינו שלו [דההכשר מילתא אחריתי הוא ולא שייך לומר ממונא לא בטל לחד גירסא בביצה סוגי' דמים ומלח דאיסור התחומין בטל שפיר ואין נגרר אחר דין הממון ע"ש] וזה לדיעות דגם היתיר באיסור בטל וכמובן ואולם אם לקח שלשתן כאחת נ' דיוצא לדיעות דבא סור שנתבטל אסור מדינא לאכול שלשתן כאחת דהוי כטומאת משא דבב"א לא אמרי' ביטול ואולם יש לדון לתוס' נדה כ"ז ב' ד"ה משום דכ' א"נ כיון דטעמא דשפיר משום מת שלם אע"ג דטומאה כמאן דאיתי' דמי אין להחשיבו שלם כיון שנתבטל ברוב לגמרי עכ"ל הרי דכיון דלגבי זאח"ז בטל מיהת ולגבי ב"א כגון משא הוא דכמאן דאיתי' דמי ולא בטל אבל לגבי זאח"ז בטל ע"כ כיון שיש כאן ביטול ברוב לכן הביטול שמתבטל הוא מבטל ממנו עכ"פ עניין השלימות וחשיבותו ונחשב שאינו שלם וא"כ ה"נ הרי יש לו ליפסל מטעם חסר עכ"פ ודו"ק ואולם מתיבת לגמרי שכתבו התוס' משמע דזה רק בביטול בלח דמתערב ומתבטל לגמרי הוא דאין נחשב שלם ולא שייכא סברא זו בביטול יבש ביבש ובאתי רק להעיר

שם ה"נ יש בו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין כו' ה"ק עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימין, נ"ב בבה"ג ה' לולב איתא תני' רבי אומר הדר א"ת הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו קטנים וגדולים תמימין ובע"מ ובאין קטנים ועדאן גדולים קיימים כך ישראל יש בהם צדיקים ובינונים ות"ח ועמי הארץ ובאין קטנים ועדאן גדולים קיימים שנא' וזרח השמש ובא השמש עד שלא מת משה רבינו זרחה שמשו של יהושיע תלמידו כו'

שם תוד"ה לפי שאין כו' כתבו דילפי' לה מכלאי הכרם, נ"ב כ"כ רש"י ג"כ סוף תמורה במשנה וע' שו"ת חות יאיר סי' נ"ד

שם ב' הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן, נ"ב ע' מ"ש בזה בשו"ת ראשית ביכורים סי' ג'

ל"ו א' התם הוא דלא שליט בה אוירא כו' אבל הכא דשליט בה אוירא כו', נ"ב כחילוק זה בין שליט בה אוירא ללא שליט ביבמות ע"ה ב' וחולין מ"ו ב' וע"ע חולין צ"ג ב' והאי דלא קא מסרחן משום דלא קא שליט בהו אוירא וע"ט נדה נ"ה א' דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה וע"ע שבת פ"ו ב' רש"י ד"ה אשה אית לה פרוזדור וע"ע פסחים ל' ב' מ"ד כיון דרויחא שליט בהו אוירא כו'

שם אתרוג תפוח כו' עד גדלו בדפוס כו', נ"ב טעמא דכלהו משום דבעי' הדר וליכא, ס' יריאים סי' קכ"ד

שם ב' מטביל בה ונפק בה, נ"ב בתה"ד ח"ב סי' נ"ב כ' דהוא מטעם שירי מצוה כגרדומי תכלת ואזוב דמנחות ל"ח ב' וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' נ"ג וחידוש שלא הביא דברי התה"ד הנ"ל

שם אין אוגדין את הלולב אלא במינו, נ"ב ע' רוקח סי' רי"ט דכ' מצות לולב הדס ולולב וערבה יחד משום זה קלי ואנוהו לא אגדו כשר כו' ואין אוגדין אותו אלא במינו אפי' בסיב כו' עכ"ל וצע"ג דאחרי דפסק דלא כר' יהודה דלולב צריך אגוד א"כ איך פסק דאין אוגדין אותו אלא במינו והא הא בהא תליא כמבואר בגמ' כאן

שם אלא בארבעה מינים, נ"ב צע"ק דהאתרוג הרי מקבל טומאה אולי הכוונה לסכך באתרוג פחות מכביצה ויהי' ראי' מכאן לדיעה הסוברת דגם לקבל טומאה בעי' מה"ת כביצה ואע"ג דר' יהודה בעי שיעור כביצה באתרוג לצאת מ"מ פחות מכביצה נמי מינא דאתרוג הוא וכשר לסיכוך ועדיף מסיב ועיקרא דדיקלא כמובן

שם רש"י ד"ה אלא לרב כ' דהא מצוה הדורה בעי' הואיל ומזכיר שם שמים עליו, נ"ב יש להסביר עפ"י גמ' מנחות ל"ה ב' ונוייהן לבר ופירש"י השם יהא נראה מבחוץ אלמא דהשם נקרא נוי וע"כ הואיל ומזכיר שם שמים דהוא נוי והידור צריך ג"כ להיות זה על מצוה הדורה

ל"ז א' לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, נ"ב בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' מ"ה דן מזה דשמיעה ע"י דבר אחר שמה שמיעה ע"ש

שם מנא אמינא לה כו', נ"ב צע"ק דהא רבה נמי לא פסל רק משום דבעי' לקיחה תמה וא"כ באזוב דלא כתי' ולקחתם רק ולקח לחוד הא גם רבה מודה ומאי ראי' משם וגוף לישנא דרבא דאמר לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה קשיא דהא גם רבה מודה בזה ולקיחה תמה הוא דלא חשיב לי' וע' ברי"ף דלא גרס בדרבה דבעינא לקיחה תמה וליכא רק דבעינא ולקחתם וליכא ולגירסא זאת י"ל דלאו משום לקיחה תמה הוא דפסל לי' רבה רק משום דלא הוי לקיחה כלל וע' נדה ה' ב' תרגמה זעירי כשחברותי' נושאות אותה במטה דהויא לה יד חברותי' הרי דכיון דמטלטלין אותה ע"י המטה נחשבת המטה ידם ממש וחשיבי המטה מש"ה דבר שיש בו דעת לישאל כיון דהיא יד האדם המטלטל והאדם יש בו דעת לישאל וא"כ לסברא זאת גם כאן באוחז הלולב בסודר כו' ראוי שיוחשב הסידור יד האדם וכאילו לוקחו בידו ממש ושפיר ראוי שיוחשב לקיחה: