גליוני הש"ס מועד רסד

רק אכילת הדיוט אבל לא אכילת מצוה דכביכול כאכילת גבוה דמיא וע' ברכות י"א א' דבשבתך הכוונה רק בשבת דידך ולא בשבת דמצוה ועמש"ש על הגליון דמיונות רבות לזה וה"נ ואכלת הכוונה רק אכילה דילך לא אכילה דמצוה ודו"ק היטיב

שם מתוך שיוצא בשאול כו', נ"ב מ"ש הפנ"י דכיון דהי' יכול לכוון לקחתו בתורת שאלה ואפשר למצוה בלי עביר' לא חשיב מהב"ע והאחרונים עוררו ע"ז דשואל שלא מדעת נקרא ג"כ גזלו ע' שו"ת מהרי"ל סי' קצ"ח וע' רוקח סי' רי"ט פסק להלכה כשמואל דכאן ע"ש

שם כי זבניתו כו', נ"ב ע' מהרי"ו סי' קצ"ג מש"ש מהר"ר אנשי"ל ממרפורק ז"ל נסתפק כיון דמרור איתקש למצה וגזול פסול כו' עד מש"ה הוי כקרקע ע"ש שדבריו צריכים ביאור

שם סתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו, נ"ב דוגמתו ב"ב מ"ה א' דסתם עכו"ם אנס הוא

שם רש"י ד"ה מאי טעמא כ' ושמא כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' רע"ג ושו"ת גאונים בתראי סי' כ"ד

שם תוד"ה הא כ' שאני ברכה כו', נ"ב ע' אתוון דאוריתא כלל י' מה שהבאתי מברכות נ"ג א' וי"ל ג"כ דברכה דהיא הזכרת ש"ש שאני ויש לדון מזה לעניין אתרוגים המורכבים דעכ"פ לברכה אינם ראוים הואיל ונעבדה בם עביר' וע' שו"ת הלכות קטנות סי' ס' וע' שאילת יעב"ץ סי' ס"ג

שם ב' רש"י ד"ה וקרקע כ' וקסבר יאוש גרידא לא קני כו' וא"נ קני מהב"ע הוי, נ"ב דוגמת ל' רש"י זה הוא ל' רש"י ביצה כ"ט א' ד"ה לפני הגיזברים וז"ל והם לא הקדישוה כסבורין אין יכולין להקדיש שאינו שלהם א"נ יכולין ה"ל גזל בעולה עכ"ל וע"ש וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תרע"ד דנשאל בנידון שעכו"ם אנס את ישראל וגזל קרקעו ובנה עליו בית וקנה ישראל אחר הבית ממנו ותבעו הראשון לדין בטענה דקרקע אינה נגזלת כו' והשיב וז"ל כך הראוני כו' שכל הטענות שטוען כו' אין בהן ממש ושאמרו חכמים קרקע אינה נגזלת היינו לעניין מצוות כגון אין קניין לעכו"ם בא"י להפקיעה מידי מעשר א"נ לעניין לולב דאמרי' התם (סוכה ל' ב') עכו"ם גוזלים שדות וקרקע אינה נגזלת למיהוי סוכה גזולה ולולב גזול [דלא ליהוי מהב"ע אבל לעניין חזקה דקרקע כיון שבנה אותו עכו"ם בחצרו של חבירו החזיק בה ונעשית שלו ומה שמכר מכר עכ"ל הנה דלדבריו ז"ל כל הפסול כאן רק משום מהב"ע ומיושבת קישית תוס' מירושלמי כלאים דמשמע דיש יאוש בקרקע דאה"נ דמהני לעניין קניין ורק לא לגבי מצוה וכמ"ש ז"ל ומ"ש ז"ל סוכה גזולה צע"ק למה כיוון וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' מ"ד עש"ה וע"ע בירושלמי דמאי פ"ב ה"א מש"ש בפי' רידב"ז ד"ה ואי בעית כו' בשם המהרא"פ עש"ה וגוף פי' המהרא"פ אינו בידי

ל"א א' גזל עצים כו', נ"ב בשו"ת מהרי"ו סי' קצ"א וז"ל בעל העיטור כ' גזל עצים וסיכך בהן לא יצא ומש"ה צריך ליזהר בהן לפרוע דמיהן לעכו"ם כמו אתרוג עכ"ל ובס' תניא רבתי ה' סוכה סי' פ"ב וז"ל אבל גזל עצים וסיכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד והא דדרשי' חג הסכות תעשה לך למעוטי גזולה פי' רבינו שלמה ז"ל כגון שעשאה ע"ג ספינה או ע"ג עגלה ואבן גיאו"ת פסק לכתחלה הוא דלא אבל דיעבד כשיר' ובעל עשרת הדברות ז"ל כ' ומסתברא גזולה שגזל עצים וסיכך בהן ולא רצה לפרוע הדמים עכ"ל

שם ואין לה אלא דמי עצים בלבד, נ"ב כעין ל' זה ב"מ ק"ט א' אין לך אלא דמי עצים בלבד

שם אמר רבינא האי כשורא דמטללתא כו' ואי חברו בטינא ואפי' לאחר ז' נמי יהיב לי' דמי, נ"ב מעין זה ב"ב ו' ב' אמר רבינא האי כשורא דמטללתא כו' ואי חברי' בטינא לאלתר הוי חזקה

שם ב' שהיו מורישין את לולביהן, נ"ב ברוקח ה' פורים סי' רל"ו וז"ל ונראה אם אין מגילה כשירה יקרא בחומש דדמי להא שמורישין לולביהן לבני בניהם אעפ"י שיבש פסול אין שעת הדחק ראי' עכ"ל

שם תוד"ה שיעור אתרוג כו' כ' ועוד יתכן דאפי' רבנן דמכשירי התם כו', נ"ב שו"ת ח"צ סי' קס"ה

ל"ב א' קווץ, נ"ב בס' תניא רבתי ה' לולב סי' פ"ה כ' טעם פסול לולב קווץ משום דרכי' דרכי נועם ע"ש וצע"ק דזה הוראה רק לומר שלא הית' כוונת התורה על מין שיוצאין ממנו קוצים ככופרא דלקמן ומשא"כ לולב דהוא מין שכיוונה תורה אליו א"כ אף שלוקח לולב שיוצאין ממנו קוצים הוא רק מזיק בעצמו אבל מדוע לא יצא בו י"ח זולת אם נאמר דלולב קווץ הוא ג"כ כמין בפ"ע ואהני ג"כ קרא דדרכי' כו' לומר דלא הית' כוונת התורה על מין זה וזה דוחק

שם האי לולבא דסליק בחד הוצא בע"מ הוא ופסול, נ"ב בחידושי הארכתי דד' מינים יש בהם עניין קרבן והבאתי הך דכאן דאמר בע"מ הוא כו' ולא מצינו פסול מום רק בקרבנות וכן ברש"י לקמן ל"ו א' ד"ה פסול כ' שנדמה הוא כו' והוא פסול נדמה שמצאנוהו ג"כ רק בקרבנות וע' ריטב"א ריש פרקין שכ' כן דלולב כיון שבא לרצות כקרבן דמי ולכן ילפי' לי' מוהבאתם את הגזול לפסול מהב"ע אף דוהבאתם וגו' בקרבנות כתי' וע' בבעה"מ ריש פרקין דכ' אהך דבשלמא יבש הדר בעי' וליכא ואע"ג דכי כתי' קרא ביום הראשון כתי' כיון דיבש איכא למימר דאית בי' משום הקריבהו נא לפחתך ופסול אף ביום שני כו' והך דהקריבהו מצאנוהו ג"כ רק בקרבנות דבהו הוא דכתי' וא"ל דא"כ גזול ושאול נמי הא פסילי בקרבנות דז"א דלעניין זה לא עשאוהו כקרבן כיון דאין מאוס בגופו אבל עכ"פ אהקריבהו כו' דהקפידו בו היינו משום דלהא מילתא שויוהו כקרבנות וכדמשמע לישנא דהקריבהו ואולם כעת ראיתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' רל"ד דכ' גם לעניין בשמים דהבדלה הך דהקריבהו נא וגו' עש"ה כל התשובה ונזכרתי דברשב"ם ב"ב צ"ז א' ד"ה אין אומר קידוש היום ושם ב' ד"ה אלא למעוטי שריחו רע כ' גם לעניין קידוש פסולא דהקריבהו נא וגו' ע"ש

שם ואימא אופתא כפות מכלל דאיכא פרוד והאי כפות ועומד לעולם, נ"ב דוגמתו חולין כ"ז א' ואימא מזנבו שח מכלל שזקוף בעי' והאי שח ועומד הוא

שם תנ"ה כו' ואיכא דרמי לי' מירמא, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל ויש עוד כזה בכתובות כ"ז א'

שם ב' שיעור הדס וערבה ג', נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י ה' לולב סי' קצ"א דהזהיר שלא תהי' הערבה גבוה מן ההדס והחמיר בזה מאוד ע"ש אריכות

שם אמר רבא שרי לי' מרי' לר' טרפון, נ"ב כעין זה סנהדרין צ"ט א' א"ר יוסף שרי לי' מרי' לר' הלל

שם הואיל ונפיק מפומי' דר' כהנא, נ"ב כזה פסחים קי"ד ב' הואיל ונפיק מפומי' דר' הונא ובסנהדרין ע"ב א' הואיל ונפיק מפומי' דרב: שם תוד"ה האמת בסה"ד כ' צריך כל המינים כדרך גדילתן, נ"ב כן הוא בירושלמי ברכות פ"ה ה"ב ארבעת מינים שבלולב ניטלין דרך גידוליהן

ל"ג א' דר"פ גופי' מיבעי לי' מיפשט פשיט לי' כו' ל"ש לקולא ל"ש לחומרא א"ד ספוקי מספקא לי' לחומרא אמרי' לקולא לא אמרי' תיקו, נ"ב כסגנון זה מנחות ס"ט ב'

שם א"ר חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרי המקום יהי' בעזרו, נ"ב כלשון זה בכורות מ"ה א'

שם תוד"ה ואימא ה"נ כ' תימא כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קס"א: