גליוני הש"ס מועד רסג

י"ח א' א"ר נחמן בר יצחק לדידי כשפה המעכבת דמי לי ופירש"י לדידי דאנינא דעתי וק"ק מדוע ר' יוסף כאן פירש ואמר לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי לי ואילו רנב"י אמר סתם לדידי כשפה כו' דמי לי ויובן זה עפ"י גמ' יומא ל' א' אמר רנב"י ואנא אפי' לשתות נמי מידע ידעי דאנינא דעתאי וע"כ לא הוצרך רנב"י לפרש זה כיון שהי' ידוע לעולם משא"כ בר' יוסף אפשר שלא הי' ידוע

שם ובזמן שישראל עושין רש"מ אין מתיראין כו', נ"ב בתוספתא פרק ב' איתא בזמן שישראל עוסקין בתורה אין דואגין כו'

שם בשביל ב' דברים כו', נ"ב ע' ס' יערות דבש ח"ב בדרוש תוכחת מוסר בק"ק האמבורג בכ"ה אלול וז"ל אבל ידוע מ"ש חז"ל בשביל ד' עונות המאורות לוקין ואין הכוונה כמו שחשבו רבים שהוא קדרות שמשיי וירחי שחושבים אותו הזמן ורגע ומקומו לפי מהלך וטיב סבובם כי זה באמת בא לפי חשבון ואינו באמת ליקוי המאורות כי אם יעשה אדם מחיצה בפני נר שלא יבהיק אורו וכי זה ליקוי לנר הלא הנר דולק כדרכו רק המניעה מהמקבל שמסך מבדיל בינותם וכן הדבר בליקוי חמה ולבנה כי אין העדר אור במאורות ההמה רק הירח או צל הארץ מפסיק במאורות ההמה שלא אפשר ליושבי הארץ ליהנות מאורם ואין זה ליקוי מאורות, אבל ליקוי מאורות האמתי שיש במאורות ההם העדר אור ומיעוט כח פעולתו וכמו שמצינו לפעמים כתמים שחורות וכדומה בשמש וירח ואותו מקום הוא נעדר וזה אינו תלוי בחשבון וסבה וטעם לדעת איך ואימת יהי' רק אצבע אלקי"ם הוא לפרקים וזהו ליקוי המאורות שדיברו בו חכז"ל וזהו שבא בעון יושבי ארץ כמ"ש חכז"ל באריכות כו' עכ"ל

שם תוד"ה מנא כ' וי"מ כו', נ"ב הוא פי' הר"ת בספר הישר דל"ב ע"א דפוס וויען והביא ראי' מגמ' יומא י"א ב' מה בית העשוי לכבוד לכן קדירות כו' אין זה כבודו של בית שדר בו שיהיו שם רק יש להם בית לבדם עש"ה ולפי"ז בית אשר לאדם לצורך הנחת קדירות ואגני דלישה ושפודי כו' פטור ממזוזה ודו"ק

שם ב' של אשיר' כו', נ"ב בס' קרבן חגיגה סי' פ"ג שיש לחקור בעצי סוכה בסכך או בדפנות אם נעשו מעצי אשיר' או מאיסורי הנאה כו' נלענ"ד דכשיר' ובלבד שלא יזכה בהן דסוכה שאולה כשיר' כו' וכ"ת משום דנהנה מלל"נ כו' ואע"ג דממאיס לגבוה כיון שהיא מעצי אשיר' ואיתקש סוכה לחגיגה כו' ע"ש ויל"ע בה דהדפנות אינם חפץ המצוה רק הסכך ולא שייך בדפנות מלל"נ וגם הוי הנאת הגוף בהדי מצוה הנאת הצל ואין הגליון מספיק להאריך ולעניין עצי הסכך מאשיר' או מעיר הנדחת נזכרתי שיש בזה אריכות בנוב"י תניינא חאו"ח סי' קל"ג וע' עוד בזה ברבינו מנוח פ"ב מה' סוכה ה"ג עש"ה וע' בכור שור שבת ק"ח א' לעניין כתיבת תפילין ע"ג עור בהמה טהורה שנעבדה ונעשית ע"ז עש"ה ובגוף דין לולב מאיסורי הנאה ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"ב ויש לדון עוד פסול מתיבת ולקחתם לפי המבואר במדרש דלולב הגזול פסול מדכתי' ולקחתם במקח ולא בגזל הרי דתיבת ולקחתם הוראתו מקח וע"כ איסורי הנאה דלאו בר מקח נינהו ג"כ יש להם להפסל וע' כזה בשו"ת ח"צ סי' פ"ד מש"ש ואי ס"ד כיון דנרבעה ודאי אסורה בהנאה מאי ארי' משום דפרה קדשי מזבח תיפוק לי' כיון דאסורה בהנאה אינה בת קיחה כיון שאין לה דמים שהרי היא אסורה בהנאה וקרא כתי' ויקחו אליך כו' ע"ש

שם דכתי' לכם משלכם, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קנ"ד דהביא דרשא דארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ד' דדרשי' בנקיון כל מידי דמנקי בברכות ט"ו א' וכ' שם תוך הדברים וז"ל ופשטא דקרא לאפוקי גזל כמו ובנקיון כפי עשיתי זאת ולמעוטי לולב הגזול אתי עכ"ל נ' דמשמע לי' דקאי אלולב מדכתי' ואסובבה את מזבחך ד' והיינו לולב שמקיפין בו את המזבח וע' לקמן מ"ג ב' וכמדומה שכן הוא גם במדרש וכן הובא ברוקח סי' רכ"א בשם המדרש והפסיקתא ע"ש ויש לספק אם יש ללמוד מזה גם אלולב שבגבולין ועכ"פ אלולב שבמקדש מיהת יש עוד לימוד לפסול גזול מהך דארחץ בנקיון ויל"ע לפי"ז במה שנסתפקו הראשונים כאן אי בעי' לכם בלולב שבמקדש כל ז' כיון דכל ז' מה"ת א"ד הא כתי' לכם בקרא רק ביום הראשון ולהנ"ל אולי לעניין גזול יפסול בכל ז' במקדש לכ"ע מקרא דארחץ בנקיון דלא כתי' בי' ביום הראשון וגם יל"ע אם אין תיבת בנקיון מצרכת יותר מלכם דלעניין לכם וודאי מהני רוב משא"כ בנקיון י"ל דכל שיש בו צד גזל אפי' מיעוט נקיון מיהת לא חשיב ויש להאריך בזה ואכ"מ

שם רש"י ד"ה כובש כ' שמדחהו בלך ושוב עושק לגמרי כו', נ"ב ב"מ קי"א א' ע"ש

ל' א' משום דה"ל מהב"ע, נ"ב ע' חידוש בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרל"ג בשם הכפתור ופרח שאם הי' דקל בירושלים לולבו פסול למצוה דה"ל מהב"ע לפי שאין עושין גנות ופרדסים בירושלים ואין מקיימין בה אילנות וכעניין שאמרו הרי שגזל סאה אין זה מברך אלא מנאץ ע"ש וצע"ק דכיון דהאיסור רק מפאת המקום לא הי' לו להחשב מהב"ע כמו איסור זמניי דלא חשוב מהב"ע כמבואר בראשונים לעניין לולב המובא מחוץ לתחום ומוכרח מגמ' לקמן ל"ג ב' ואין ממעטין ביו"ט הא עבר וליקטן כשר ולא פסלינן לי' משום מהב"ע ואולי כוונתו רק לעניין הברכה דהזכרת ש"ש חמור טפי וכתוס' כאן ד"ה הא קניי' בייאוש וע' מה שאכתוב בזה לקמן ולפי"ז גם הך דעבר וליקטן כשר מ"מ אין לברך עליו וצ"ע דהסתימות לא משמע הכי והנה מה שהקשו תוס' כאן דל"ל לכם למעט גזול ת"ל דה"ל מהב"ע והאחרונים מתרצים דנ"מ לגזל עכו"ם למ"ד דמותר ומ"מ לכם לא הוי כמבואר ביראים מצאתי בשו"ת גאונים בתראי בסי' א' בתשובה האחרונה שם בשם הראבי' וז"ל ושמא מפני שדומה לגזל ואמרי' בירושלמי דפסחים ודחלה דמצה גזולה אסור לברך עלי' ניחא לי' לשנויי שקנו מתגרי עכו"ם ולא שיצאו ממה שמצאו בעליית האמוראים ואע"ג דכתי' ואכלת את כל העמים מצה שאני עכ"ל ומשמע כוונתו לפסולא דמהב"ע [לא לפסולא דמצתכם מדאמר מפני שדומה לגזל וכן אסור לברך דהכוונה על בוצע ברך נאץ ד' דהיינו פסולא דמהב"ע] דאפי' למ"ד דגזל עכו"ם מותר מואכלת וגו' מ"מ הוא דבר מגונה מיהת ולמצוה מיהת לא חזי דלגבי מצוה ה"ל עביר' וחשוב מהב"ע ומעין דוגמא סברת הר"ן פ' גיה"נ דאע"ג דמותר לבטל איסור לכתחלה מה"ת מ"מ חשוב זרוע בשילה חידוש במה שציותה תורה לבטל ע"ש והיינו דהוא מה"ת ג"כ פועל מגונה מיהת לעניין זה לשלא תצוה התורה לעשותו וע' לקח טוב כלל ח' אות י"ב שהבאתי שם דוגמאות לזה וע"ע רש"י סוטה כ"ג ב' ד"ה ולא נוטלות כתובה דמתבאר משם דאפי' למ"ד דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה מ"מ מצות יבום אין עליו עוד דמצי למימר לא בעינא למינסב אשה זונה עש"ה וכזה גם כאן אע"ג דהגזל מותר מ"מ לא נוה התורה עליו ואילו אינו משיג מצה אחרת רק לגזול מעכו"ם אין מחויב דאין התורה מצוה זה ולכן גם אם גוזל אין זה כמצותן ואינו יוצא דזהו כל פסולא דמהב"ע מקרא דאלה המצוות דאם אינן כמצוותן אינן מצוות כמבואר בירושלמי בהאורג וה"נ לא הוי כמצותן דלצאת דרך זה לגזול לעכו"ם לא ציותה תורה ודו"ק ועי"ל בכוונת הראבי' דכיון דגזל עכו"ם נמי גזל הוא והותר רק מקרא דואכלת את כל העמים א"כ רק לאכילת הדיוט מותר אבל לאכילה דמצוה לא הותר כלל והוא דוגמת הך דחולין צ' ב' מי כתי' על כן לא יאכל המזבח דקרא דעל כן לא יאכלו בנ"י את גיה"נ אוסר רק אכילת הדיוט אבל לא אכילת גבוה ודכוותה כאן להיפוך קרא דואכלת מתיר