גליוני הש"ס מועד רסב

לסוכה דבית שנפל וחזר ובנאו הוי בנין חדש משא"כ בסוכה היא חזרת סוכה הראשונה עש"ה בכל הפרק

שם מלמד שכל ישראל כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שמ"ז ומ"ש רש"י כאן דלא מטי ש"פ לכל חד וחד כו' ע' בריב"ש שם במה שכ' וכ"ש של שותפין דמטי פרוטה דעדיף משאולה שהרי יש לו בה ממון חשוב שהוא שלו לגמרי כו' ומוכח דפמש"פ ג"כ מיקרי שלו אלא שאינו שלו לגמרי וצריך ביאור ואכ"מ ולעניין אתרוג של שותפין ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ב' תשובת ר' אביגדור כהן צדק ז"ל דדעתו דאם קנו בשותפות למצוה יוצאין בו אבל אם לקחוהו למסחר או לאכילה אין יוצאין בו ע"ש הטעם ויש להעיר לדיעה דאתרוג של שותפין כשר דשל שותפין ג"כ לכם מיקרי א"כ יוקשה ממ"ש הלבוש סי' תרנ"א וז"ל מה שמברכין על נטילת לולב ואין מברכין בל' הפסוק על לקיחת לולב יראה לי הטעם משום דל' לקיחה יש במשמעו ל' קניין כלומר אעפ"י שאינו אוחזו בידו אלא שקנהו ע"י אחד מן הקניינים שבידו ברשותו סגי אלא מדכתי' ולקחתם שצריך לקיחה תמה ילפי' שצריך להגביהו ולאוחזו בידו כו' עכ"ל ומבואר מדבריו דאילו נאמר ולקח הייתי מפרש לי' אקניין שיקנה הד' מינין ויהיו ברשותו ורק מדכתי' ולקחתם דנדרש ולקח תם ילפי' דהכוונה אלקיחה ביד ממש והשתא אי איתא דלכם אין ממעט שותפין א"כ אכתי מנ"ל דולקחתם פירושו לקיחה ביד דילמא הכוונה עדיין אקניין שיהיו שלו ותמות דהצריך קרא הוא בעניין השלו שיהי' השלו תם בלי חסרון ולפסול של שותפין קאתי דבשלמא למ"ד דמלכם גרידא ידעינן זה שפיר ומשא"כ למ"ד דלא שמעי' זה מלכם א"כ הא תיקשי כנ"ל ודו"ק היטיב ודע דמסופקני למ"ד דשותפות לא מיקרי לכם איך יצא אנדרוגינוס באתרוג דכיון דצד הזכרות לבד מחויב ואילו האתרוג הוא של כולו גם של צד הנוקבות נמצא האתרוג לגבי צד הזכרות המחויב אתרוג של שותפין ולומר דמשכחת שיקנה אתרוג ויכוון שהוא קונה רק לצד זכרותו או שיכוון הנותן שנותן רק לצד זכרותו צ"ע אי שייך זה שיזכה רק חצי גוף אם גם חציו השני בר זכי' והי' אפשר דמשכחת לי' בירושה דממילא שהניח אביו נכסים ובכללם אתרוג והוא יורשו דכיון דאין בת יורשת במקום בן נמצא דצד זכרותו לבד יורש והאתרוג של צד זכרותו לבד אולם גם זה צ"ע די"ל דבת דאין יורשת במקום בן היינו רק אם תפסיד לבן בירושתה ומשא"כ כאן דאדם אחד הוא ולא שייך הפסד י"ל דגם צד הנקבות יורש ודו"ק וע' ירושלמי יבמות פ"ח ה"ו דאנדרוגינוס כהן שנתחלל צד נקבותו ע"י שנבעל לפסול מאכיל את נשיו תרומה ואינו מאכיל את עבדיו דנשיו הרי מקודשות רק לזכרותו והוא אינו מחולל משא"כ עבדיו הם של כולו והרי צד הנקבות חללה ע"ש ואי איתא הרי משכחת שיהי' גם העבדים רק קנויין לצד הזכרות לבד בגווני דכתיבנא וא"כ מאי כללא כייל הרי דין העבדים כדין הנשים שכל שקנוי לזכרותו לבד אוכל וע"כ דלא משכחת כלל שיהיו העבדים קנוין לזכרותו לבד והא גופא קמ"ל ודו"ק

שם לגר שנתגייר בנתיים וקטן שנתגדל כו', נ"ב ע' ס' תפארת שמואל על הרא"ש שלהי מועד קטן וע' שו"ת גאונים בתראי סי' נ"ו ועמ"ש בלקח טוב כלל ז' ד"ה ובגוף קישית הרא"ש וע"ע ריטב"א ראש השנה ד"ד ע"ב ד"ה אימור דכ' ונ' יותר למי שלא נראה בתוך החג ונראה עכשיו כגון שנתגייר או הגדיל שהוא חייב בלינה עכ"ל עש"ה ומשמע דאילו לא הי' רגל בפ"ע הי' פטור והיינו על כרחך מטעמא דדיחוי וע"ע תוס' חגיגה ב' א' ד"ה תשלומין דכ' ולא הוי מצי למימר חיגר בשעה ראשונה ונתפשט בשני' דהא פשיטא הוא עכ"ל הרי דס"ל לתוס' דזה פשיטות ואין ה"א כלל דליפטר בכה"ג מטעמא דדיחוי

כ"ח א' כל דבריך אינן אלא מפי השמיעה, נ"ב ע' קושי' מכאן בשו"ת חות יאיר סי' צ"ד עמ"ש הנימוקי יוסף סוף פ' הזהב וז"ל ואפשר שהם היו אומרים מפי השמועה והוא אומר כך הוא בעיני כו' עכ"ל ואיך אפשר זה הר כל דבריו היו רק מפי השמועה כמבואר כאן ע"ש

שם ולא הלך ד' אמות בלא תורה, נ"ב ד' אמות לאו דווקא רק כלל כלל לא כדאמר אח"כ שלא מצאו אדם יושב ודומם, ס' בכור שור שבת קי"ח ב' עש"ה

שם הויות דאביי ורבא, נ"ב הא דנקט אביי ורבא ולא אמוראים הקודמים להם ואע"ג שהיו גדולים מהם כגון רב ושמואל ור' יוחנן ע' מהרי"ק שורש פ"ד וע"ש טעם מדוע מאביי ורבא ואיליך דווקא הלכה כבתראי

שם אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי, נ"ב כזה קידושין ט' א' ונדה ל"ב. א' וב' ושם רבא בעל המאמר אולי גם כאן צ"ל רבא

שם ב' לרבות את הגרים, נ"ב ע' תוס' וע' גליון הרי"פ על התוס' ציין לעיין גם בתוס' סנהדרין ומנחות וע"ע תוס' ב"מ קי"א ב' ד"ה מגרך וע' בס' קרבן חגיגה סי' פ"ג הסביר בהך דכאן דה"א דהואיל וסוכה זכר לענני כבוד והענני כבוד הרי פלטו את הערב רב שהיו גרים דזמן ההוא כמבואר במפרשים וא"כ גר שנתגייר אילו הי' בזמן המדבר הרי לא הי' בכלל הנס וע"כ ה"א דליפטר עכת"ד ותלי"ת קיימתי' זה מסברא דנפשאי

שם כל שנעור משנתו כו', נ"ב הא דמשערי' בהכי היינו משום דסוכה מצוותה בשינה, פסקי תוס' חגיגה סי' ב'

שם ירדו גשמים כו', נ"ב בשו"ת מהרי"ו סי' קצ"א ומצטער פטור (מסוכה) ומש"ה ירדו גשמים פטור ואם יאכל בה נקרא הדיוט דכתי' דרכי' דרכי נועם עכ"ל ולפי"ז דווקא כאן דעושה בצער ולא הוי דרכי נועם הוא דנקרא הדיוט אבל בעלמא העושה דבר אעפ"י שאינו מחויב מעיקר הדין אין לו להקרא הדיוט יש לדון בזה הרבה ואכ"מ וע' שו"ת מהר"ם פאדווא ס' ל"ט ד"ה מעלתך כתב תופס בפשיטות טעמא דכל הפטור מדבר ועושהו דנקרא הדיוט משום דמיחזי כיוהרא ושהוא כהך דלא כל הרוצה ליטול את השם יטול ע"ש

שם משלו משל כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' פ"ז ד"ה ולענ"ד דטובא אשמעי' כו' ומש"ש ואפשר שיגרשהו מן העולם כו' הוא דבר מתמיה דלא אמרו אלא דנקרא הדיוט אבל לא שיהי' בעונש מיתה חלילה וע' ר"ן סוף יומא ד"ה ידאג כל השנה כולה ושם ניחא דכיון דלא נתקבל תעניתו א"כ הא לא כיפר יוה"כ על עוונותיו ושמא יש בהם עון של חיוב מיתה וע"כ ידאג כו' ומשא"כ כאן בסוכה הא לא שייך זה ודע דהך דיומא צע"ק מדוע שם הוא רק ספק ע"ש וכאן אמרו דרך וודאי משלו משל למה הדבר דומה כו' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' יו"ד

שם תשבו כעין תדורו כו', נ"ב בס' הפרדס לרש"י ה' תפילין סי' ל"ט וז"ל איכא למילף מהא לישנא דסוכה דפרישו רבנן ז"ל תשבו כעין תדורו שאין אדם רשאי לדור זולתי בסוכה ששלחנו ומטתו מונחין שם עכ"ל וצ"ע דהא הכשר סוכה לב"ה כדי ראשו ורובו ולב"ש גם שלחנו אבל לכ"ע לא מצרכינן נמי כדי מטתו וביאור הך דתשבו כעין תדורו ע' לבוש סי' תרל"ג סעי' א' וסי' תרל"ד סעי' א' עש"ה וע' רש"י מכות י"ב א' ד"ה בדירה תלה רחמנא דישיבה פירושו דירה ע"ש

כ"ט א' משתסרח המקפה של גריסין, נ"ב בס' הפרדס לרש"י ה' סוכה סי' קפ"ז אי' ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה של גריסין ואפי' של כל דבר עכ"ל וצ"ע דא"כ ל"ל למיתליי' בשל גריסין ושוב ראיתי שדבריו לקוחים מן הירושלמי כאן ע"ש

שם לדידי כיון דאנינא דעתאי כו', נ"ב דוגמתו ב"ב כ"ג א' ע"ש דגם שם הוא מימרא דר' יוסף כמו כאן וע"ע מ"ק