גליוני הש"ס מועד רסא

הטעם דתשבו כעין תדורו כתי' וכשם שאין נמנע מלכת בדרך כל השנה כך אין לו להמנע בסכות כפירש"י וע' בח"א למהרש"א תענית יו"ד ב' ד"ה שמא תרגז עליכם הדרך מש"ש ולזה אמר להם אל תרגזו ותעיינו בדרך שנצטויתם בדרך דהיינו דבר תורה שהולכי דרכים פטורים מן המצוות אבל חייבים בד"ת כמ"ש ודברת בם וגו' ובלכתך בדרך וגו' עכ"ל והם. דברים תמוהים דלא מצינו הולכי דרכים שיהיו פטורים מכלום מלבד מסוכה מטעמא דתשבו כו' ואם כוונתו שאין בידם לקיים דבר בהליכה בדרך [מלבד ד"ת שאפשר לדבר ולעיין בתורה עם ההליכה] לא יפול על המנע האפשריות ל' פטורים

שם שומרי גנות ופרדסים, נ"ב בס' הפרדס לרש"י ה' סוכה סי' קפ"ז אי' שומרי חנות ופרדסים

שם אלא אפי' חולה שאין בו סכנה כו', נ"ב ע' בלבוש סי' תר"ס סעי' ג' דכ' טעם חולה דפטור מן הסוכה משום וחי בהם ולא שימות בהם ע"ש ודבריו צ"ע והטעם דתשבו כעין תדורו וכמו שאין אדם דר בדיר' המוקת לחליו ואפי' חולי שאין בו סכנה כך אין לו לישב בסוכה ומש"ש בלבוש דטעם משמשי חולה דפטורין משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה לענ"ד גם במשמשין י"ל טעם הפטור משום כען תדורו דכמו שישראל גומלי חסדים יוצאים מביתם כדי לשמש את החולה כך יש לו לצאת גם מסוכתו והוא כמו הולכי דרכים דפטורים משום דכמו שאין אדם נמנע מלצאת מביתו כשצריך לצאת לדרך לחפצו כך אין לו להמנע מלצאת מסוכתו וכמ"ש הראשונים לעניין ללכת לכפרים בסכות וה"נ לעניין לשמש חולה שרי כיון שהי' יוצא עבור זה גם מביתו וז"פ וניחא טפי כי היכי דתיהוי טעם חולים ומשמשיהם אחד

שם אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורין כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' נ"א

שם רבא אמר אין קבע לשינה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק' ד"ה צריך להקדים בסה"ד מש"ש דשינת עראי דחייב בסוכה היינו רק מדרבנן שמא ימשך בשינה ע"ש וצ"ע דדבריו אליבא דאביי ולא אליבא דרבא דהלכתא כוותי' לגבי אביי

שם תוד"ה חתן פטור כו' לית להו כו', נ"ב ע' אריכות בביאור דבריהם בשו"ת חות יאיר סי' ס"ו וסי' ע"ד וע"ה

שם תוד"ה ואפילו כ' דסכנת אבר כסכנת נפשות, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ג אי חסרון אוזן אחד מיקרי סכ"נ ומש"ש ראי' ממה שהעבד יוצא בו לחירות נפלא מהבין שהרי גם בשן יוצא לחירות ואטו חסרון שן הוי סכ"נ

שם ב' פחות מכביצה, נ"ב אי סעודת יו"ט משויא קבע גם בפחות מכביצה היא מחלוקת הפוסקים והראי' שהביא בשערי תשובה סי' תרל"ט סק"ד מלילה ראשונה ע"ש כבר קדמו במהרי"ק שורש קע"ח

כ"ז א' ועוד אר"א כו', נ"ב י"ל כוונתו ועוד דתרוייהו חד טעמא נינהו לפי המבואר בירושלמי כאן דטעמא דר"א ברישא משום דיליף תשבו תשבו ממילואים ע"ש ולכן דינו כקדשים דלילה הולך אחר יום שעבר ולכן גם ליל שמ"ע הוא השלמה לסכות שלפניו וזהו ועוד כו' ומצאתי במהרי"ל ה' סוכה שכ' וז"ל ופעם אחד אמר מהר"י סג"ל אם ירדו גשמים בלילה ימתין עם סעודתו עד שיכלו גשמים ואף אם ימשך עד חצות ימתין אולי יעצרו ואז גם הוא יוצא חובת היום שעבר מידי דהוי אשלמים שנאכלים עד חצות עכ"ל הנה דכ' ז"ל סברא זאת גם לדידן ואולי הוא ג"כ מדרשא דתשבו תשבו דדרשי' לי' גם לדידן לקמן מ"ג א' ומדמינן לי' למילואים דהוא קדשים וכנ"ל ואולם מ"ש משלמים דנאכלים עד חצות צ"ע דא"כ עד עמוד השחר נמי דמה ששלמים נאכלים עד חצות הוא רק מדרבנן כדי להרחיק את האדם מן העביר' כמבואר ריש ברכות אבל מה"ת כל הלילה הולכת אחר היום שעבר וא"כ כאן דלא שייך הך דלהרחיק כו' ראוי שגם עד עמוד השחר יצא ידי חובת היום שעבר

שם ורבנן כדיר' מה דיר' אי בעי אכיל כו'. נ"ב בס' אתוון דאוריתא דנתי אי סוכה כל ז' חשיבא מצוה שאינה מחויבת כיון דאי בעי לא אכיל א"ד היא מצוה מחויבת שהחיוב לדור כל ז' בסוכה אלא שכך עניין דירה של אדם דאי בעי הוא כל היום בחוץ ורק כשרוצה לאכול ולישן נכנס לביתו ונזכרתי דברי הבעה"מ סוף פסחים דכ' דסוכה היא מצוה מחויבת הואיל וא"א ג' ימים בלי שינה וכשישן חייב בסוכה ומה שהביא שם מהך דשבת דאמר אליבא דר"א דסוכה נוהג בלילות כבימים לכאורה אין ראי' דלר"א הא גם האכילה מחויבת כל ז' אחת ביום ואחת בלילה ואולם בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק' מצאתי דכ' דאין סוכה מצוה מחויבת כיון דאי בעי לא אכיל ואי משום שינה אפשר בנימנום משהו כהך דלקמן נ"ג א' דמנמנמי אכתפא דהדדי דשינת עראי דחייב בסוכה הוא רק מדרבנן ע"ש וע' מה שתמהתי על התשב"ץ לעיל כ"ו א'

שם נאמר כאן כו', נ"ב יש כמה דמיונות מסוכות לפסח הך דכאן דלילה ראשונה חובה ולהלן רשות ובספרא אמור פרשה י"ב מצריך מיעוטים שלא ינהוג חיוב סוכה בפסח ומצה בסוכות וע' במל"מ מ"ש על הספרא ובפסח נאמר משכו וקחו דנדרש משכו ידיכם מע"ז כו' הרי דביטול ע"ז לו התייחסות לפסח וכן בסכות אמרו בערכין ל"ב ב' דביטל יצרא דע"ז ואגין זכותא כי סוכה וכשם שדרשו בקידושין מ"א ב' ושחטו אותו כל קהל וגו' מלמד שכל ישראל כולן יוצאין בפסח אחד כך דרשו כאן בעמוד ב' כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת ולהלן מ"ה א' מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן ופירש"י שהגדולים חוטפין וגוזלין לולבין ואתרוגים מיד התינוקות וכזה בפסח חוטפין מצה לתינוק כלומר גוזלין ע' רשב"ם פסחים ק"ט א' ד"ה חוטפין מצה ופסח מצה מרור בכריכה להלל וכן הד' מינים צריכים אגוד אי לר"י לעכב ואי לרבנן למצוה והתחלת החג בט"ו לחודש כמו פסח וריש לולב הגזול בירושלמי דיבש פסול משום לא המתים יהללו י"ק הרי דלולב הוא חיות ומנענעין בו ח"י נענועים וכן המצה עניינה חיות ע' מנחות נ"ג א' מצה תהי' החיי' וע' ברוקח סי' רי"ט דהיושב בסוכה נשמר מן המזיקין ע"ש וכן בפסח הוא ליל שימורים לילה המשומר ובא מן המזיקין

שם אמר בירא א"ר אמי חזר בו ר"א, נ"ב כזה לקמן ל"ד ב' א"ר ביראה א"ר אמי חזר בו ר' ישמעאל וע"ע כזה בכורות י"ח ב' א"ר אמי חזר בו ר' טרפון

שם אמר לו לא כו', נ"ב במהרי"ל ה' סוכה הובא גמ' דכאן וכתיב אח"ז בזה"ל ואמרתי לפני מהר"י סג"ל והיאך אדם רשאי לאכול בסוכת חבירו ומניח את שלו ושמא הא דאמרי' ביטל מצוה הראשונה דווקא במי שיש לו ב' סכות עכ"ל ואין הקושי' מובנת דהא רק ר"א ס"ל כן כאן ואנן לא קיי"ל הכי ולר"א אולי דאה"נ דאין רשאין לאכול בסכת חבירו וכן משמע כאן עמוד ב' מהא דפריך והיכי עביד הכי והא"ר אליעזר אין יוצאין כו'

שם ב' ורבנן ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג, נ"ב בבה"ג ה' סוכה אי' ורבנן ההוא מאי קאמר רחמנא עשה סוכה לשם חג וצ"ע ע' לעיל ט' א'

שם מ"ד האי אחריתי הוא כו', נ"ב ע' תוס' וע' ב"ב ס' ב' נפלה חוזר ובונה כו' וע' סוטה מ"ג א' רש"י ד"ה על מכונו וע' ר"ן נדרים מ"ז א' ד"ה קונם לבית וע' בירושלמי שם ובמפרשיו וע' שו"ת הריב"ש סי' שנ"ו וע' ב"מ ק"ג א' אושלן האי גרגיתא ונפלה כו וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קע"ט וע' ס' נצח ישראל למהר"ל מפראג ז"ל פרק ל"ה במה שחילק שם בין בית