גליוני הש"ס מועד רנט

אמר הוי מיעוט דהא נפק לי' מתורת לבוד ורבא אמר לא הוי מיעוט כיון דלא הוי מקום ד' לא חשיב

שם ב' אין שעת הסכנה ראי', נ"ב כזה תוספתא ברכות פרק ב', תוספתא עירובין פרק ה', תוספתא מגילה פרק ב'

שם נעשה כשפודין של מתכת, נ"ב כל' זה עירובין ג' א'

שם כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש, נ"ב ל' זה ב"ב ו' ב' וע' גליון יומא ל"ח ב'

ט"ו א' ואינו מפקפק, נ"ב ברי"ף איתא וא"צ לפקפק וצ"ע

שם והכי קאמרי אעפ"י שמפקפק אי נוטל אחת מבנתיים אין אי לא לא, נ"ב דוגמת זה דבש"א מפקפק ונוטל כו' ומפרשי' הכוונה אעפ"י שמפקפק אי נוטל כו' במנחות י"ט א' אמר רב כל מקום שנא' תורה וחוקה אינו אלא לעכב ואמר התם עלה דתורה בעי חוקה וחוקה לא בעי תורה ורב ה"ק אע"ג דכתי' תורה אי כתיבא חוקה אין אי לא לא ע"ש וע"ע דוגמא בכתובות פ"ג ב' אהך דפרי פירותיהן עד עולם דאמר ואת"ל עד עולם דווקא פירי פירות ל"ל הא קמ"ל אע"ג דכתב לה פירי פירות אי כתב לה עד עולם אין אי לא לא וכן בנדרים נ"ב ב' קונם זיתים וענבים אלו שאני טועם ע"ש בר"ן ד"ה בעי רמי בר חמא דכ' ומינה נמי דאי שאני טועם דווקא הא קמ"ל אע"ג דאמר אלו אי אמר שאני טועם מיתסר ואי לא לא

שם רישא בנסרים משופין כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ל"א

שם תוד"ה פרוץ כ' ויש לפרש דהני אמוראי כו', נ"ב בכללים שלי הארכתי הרבה בזה וכעת מצאתי עוד ראי' דא"א לצמצם אין הכוונה דא"א שיהי' צד הצימצום רק הכוונה דאפשר ג"כ שיהיו צדדי הזאח"ז והם ג' צדדים וכתוס' כאן וזה מתוספתא שבת פרק י"ג שנים שישבו על הפתח [בשבת בבית שהצבי בתוכו וניצוד עי"ז] שניהם פטורים שאין ידוע איזה מהן קודם ישבו זה ראשון וזה שני הראשון חייב והשני פטור [שבבוא השני כבר הי' ניצוד] עכ"ל התוספתא ואינו מובן כלל דרישא מ"ט שניהם פטורין נהי דאין ידוע כו' יביא כל אחד מהם אשם תלוי או שניהם חטאת אחת בשותפות וכהך דכריתות כ"ג א' והוא גם בתוספתא שבת פרק י' וע"כ כוונת התוספתא דישבו שניהם כאחת ולפי שא"א לצמצם קאמר דאין ידוע איזה מהן קודם והשתא שפיר פטר לתרוייהו דבכל אחד יש ב' צדדים לפטור שמא הי' הוא האחרון ושמא היו שניהם כאחת ואז ג"כ פטור דה"ל שנים שעשאוהו וכמשנה שבת ק"ו ב' וכ"ה גם בתוספתא שם פרק י"ג שנים שצדו את הצבי שניהם פטורין שאין שנים חייבין על מלאכה אחת מה אמרת שמא הי' הוא הראשון ה"ל רק צד אחד לחייב ומש"ה פטור וכן בשני דבכל אחד הוי רובא לפטור ורוב מהני אפי' בתרתי דסתרי בב' בני אדם ק"ו מחזקה דב' שבילין וכאן א"א להחמיר שלא מעיקר דינא דאוריתא דה"ל חב"ע מה"ת ומשא"כ אם נאמר דא"א לצמצם הכוונה דא"א שיהי' כצד הצימצום א"כ התם נמי ע"כ הי' אחד מהם ראשון ואחד אחרון וא"כ אחד מהם וודאי חייב וא"כ מדוע אמר דשניהם פטורין הא הי' ראוי להיות חייבין או כ"א אשם תלוי או שניהן חטאת אחת וכנ"ל וזו לכאורה ראי' ברורה בס"ד וע"ע מ"ש בגליון ב"ק ע"ג ב'

שם ב' במעדיף, נ"ב דוגמת ל' זה ב"ב ו' ב' זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף

שם סככה בבלאי כלים פסולה, נ"ב בלבוש סי' תרכ"ט כ' וכל הכלים אין מסככין בהן אפי' נשברו שעכשיו לא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה פסולין דהואיל ואידחו אידחו ואינם חוזרין להכשירן עכ"ל ז"ל ונ' דמטעם דיחוי קאתי עלה ואע"ג דדיחוי מעיקרא ל"ה דיחוי ע' לקמן ל"ג ב' מ"מ כאן הוא נראה ונדחה דקודם שעשאן כלים היו ראוין לסכך בהם דע"כ בגידולו מן הארץ מיירי דאל"כ תיפוק לי' דאין גידולו מן הארץ ובזה ניחא הך דלעיל י"ג ב' כגון שקצצן לאכילה ונמלך עליהן לסיכוך כו' וק' דמ"מ ליהוי כבלאי כלים דפסולין לסיכוך מפאת שהיו פעם מקבלין טומאה ולהנ"ל ניחא דשם כיון דקצצן לאכילה לא הוי מעולם ראוין לסיכוך דמחובר פסול לסכך ובשעת קציצה מיד היו יד לאוכל וה"ל דיחוי מעיקרא דלא אמרי' ואולם גם נראה ונדחה הרי מיספקא אי אמרי' אצל מצוות ואולי סוכה חשובה כקדשים הואיל ואיתקש לחגיגה וחל שם שמים עלי' כעל החגיגה ע' לעיל ט' א' וי"א ב' וע' ספרא אמור פרשה י"ב בריתא ג' דמצריך מיעוט שלא יהיו מועלין בסוכה ע"ש בפי' הר"ש משאנ"ץ וע"כ אף דאין דיחוי אצל מצוות מ"מ בסוכה אמרי' דיחוי כמו בקדשים ולענ"ד י"ל הטעם בהך דבלאי כלים דכיון דבעי' בסכך גידול קרקע הרי דצריך התייחסות לגידולם מן הקרקע וע"כ כיון דמעיקרא היו פסולין לסיכוך אף דעתה שנשתברו ראוין מ"מ עתה כבר פסק התייחסותם לקרקע ומיפסלי משום דאין להם חשיבות גידולי קרקע עוד ומעין זה סיככה באניצי פשתן דלעיל י"ב ב' דדעת הרמב"ם דפסולו הואיל ונשתנית צורתן ולא חשיבי תו גידולי קרקע ע"ש בר"ן וה"נ כיון שהיו פסולין מעיקרא ההכשר שמקבלים בהיותם כבר תלושים הנה אין להם מעלת הגידול מן הקרקע עוד ודו"ק היטיב וע' לעיל י"א א' מה שציינתי מן המהרי"ל ואולי כוונתו רק אשברי כלים דפסולם רק מחשש שמא נטמאו בהיותם כלים וזה נכון ג"כ בטעמו דכי היכי דראוי לקבל טומאה פוסל אע"ג דאינו טמא מ"מ חשוב פגם מה שיש בו ראויות לקבל טומאה בעתיד והנה אותו הפגם בעינו שיש בדבר מפאת הראויות לקבל טומאה בעתיד הנה יש גם בדבר שהי' פעם טמא בפועל אף שעתה אינו וא"א היותו עוד [דאם ישוב ויעשהו כלי פנים חדשות באו לכאן] ע' תוס' פסחים י"ח א' ד"ה הא דמה שהי' פעם טמא טומאה חמורה ערכו כמו סופו לטמא טומאה חמורה עש"ה

ט"ז א' אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה ה"ז סוכה, נ"ב ברי"ף איתא אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה וחטט לשם סוכה ה"ז סוכה וצ"ע דחטיטה הרי הוא עשי' בדפנות ובדפנות הא לא בעי' שום כוונה ואף לא כוונת צל

שם ב' ר' יהודה בשיטת ר' יוסי אמרה כו', נ"ב ע' ס' יריאים סי' קכ"ג דכ' והלכה כחכמים (דמתני') ואע"ג דאמרי' גוד אחית מחיצתא לעניין סוכה לא אמרי' דאמר רבא מחיצות ניכרות בעי' וליכא כו' עכ"ל וצע"ק מכאן דאמר דר' יהודה בשיטת ר' יוסי אמרה והש"ס נמי דדחי לאו מפאת חילוק היריאים הוא דדחי ודו"ק ובגוף דברי היריאים ע' לעיל ד' ב' תוד"ה סבר

שם הא קמ"ל דשיעור משך סוכה קטנה שבעה, נ"ב מבואר בפוסקים דבעי' ז' על ז' ואין האורך משלים הרוחב וע' לעיל ג' א' תוד"ה לא ובגליון שם ויש לספק אם קרקעית הסוכה של משך ז' על ז' מקצתה גבוה מהשאר יו"ד טפחים אם אין הסוכה נפסלת בכך די"ל דכיון דיו"ד טפחים הוא מחיצה נמצא הנמוך אין בו הכשר סוכה דאין הגבוה מצטרף לו כיון דהגבוה הוא מחיצה לו וחולק רשות לעצמו וע' לעיל ד' ב' הית' גבוה מכ' אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה כו' ע"ש בר"ן וגם י"ל דכיון דדרשי' תשבו כעין תדורו לכן אין מצטרפין הגבוה והנמוך יחד למיחשב דירה וכסברת שמואל ב"מ קט"ז ב' אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה ואף דרב פליג עלי' שם בזה מ"מ כיון דלעניין דינא איתשיל התם ובזה הלכתא כשמואל לכן ממילא גם כאן הדין כן ואולם בהך דב"מ הלמעלה חלוק מן הלמטה בתקרה ביניהם ולא דמי כל כך להך דכא ובאתי רק להעיר: