גליוני הש"ס מועד רנח

שם ב' התם דלמיפסל סוכה בעשרה הכא דלשווי' אוהלא בציר מעשרה נמי הוי אוהלא, נ"ב מעין דוגמא לסברא זו בעירובין ה' א' ור' יוסף לאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ארבע אמות למיהוי מבוי אפי' בארבעה טפחים נמי הוי מבוי דו"ק כי בשניהם הסברא דכשבא להוציא ולבטל שם אחר צריך לו יותר חשיבות מכשבא לקבל שם לעצמו

י"א א' כל שהוא מקבל טומאה, נ"ב במהרי"ל ה' סוכה כתוב וז"ל אמר מהר"י סג"ל כל דבר המקבל טומאה אסור לסכך בו לכן יזהר כל אדם שלא להניח סולם או שברי כלים של ספסלים כו' על הסכך כו' דחיישי' שמא נטמאו במדרס ופעם אחת ראה מהר"י סג"ל על הסוכה עץ והי' בראשו מחושק בברזל וצוה להסירו דשברי כלי הוא ושמא נטמא עכ"ל ונ' דמ"ש שמא נטמאו אינו מדברי מהרי"ל רק דברי הכותב הם דכ' כן מדעתא דנפשי' והם טעות דרחוק לומר דמהרי"ל טעמא דקרא קדרש דפסיל לסכך בדבר המקבל טומאה דהוא מחשש שמא נטמא ואין ראוי שיהי' הסכך דבר טמא דלא דרשי' טעמא דקרא וברור דאפי' ידוע וודאי שלא נטמא ג"כ פסול לסכך דרק בראוי לקבל טומאה תליא מילתא וז"פ

שם אהדרינהו ר' יוסף לאפי', נ"ב ע' מסורת הש"ס וכזה עוד חולין ע"ד א' וע"ע דוגמא יומא ע"ג א' אהדרינהו ר' אמי ור' אסי לאפייהו ועמש"ש בגליון

שם קציצתן זו היא עשייתן, נ"ב יל"ע למאי דאמרי' כאן דהסרת הפסול זו היא עשייתו א"כ בגיטין פ"ב א' במשנה כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול ע"ש פ"ד ב' תוד"ה אם ואמאי נימא נמי דמחיקתו זו היא כתיבתו והוי כנכתב כל הגט עתה לשם כריתות ודו"ק ולומר דזה נחשב חק תוכות הוא דוחק

שם ב' מאי פסולין פסולין עד שיפסקו, נ"ב מעין זה עירובין ע' ב' מאי אוסר נמי דקתני עד שיבטל

שם ומשום שנא' כו', נ"ב ע' ת"י יומא מ"א ב' ד"ה כדי דכ' לפי שהן דברים קטנים כו' וע"ש ברש"י ד"ה שיהיו כולן באגודה אחת

שם ענני כבוד היו, נ"ב ע' ס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער היסודות פרק ל"ז דאפשר שלא ישבו בסוכה במדבר שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת סוכה וע"ש ג"כ טעם מדוע לא הוקבע זכר למן ובאר כמו לענני כבוד וע"ע ברוקח סי' רי"ט דמשמע שם דלמ"ד סכות ממש עשו להם הותחלה מצות סוכה רק אחר שבע שכיבשו עש"ה ויל"ע אם היו נוהגים במדבר דיני גוד ולבוד דכיון דנאמרו יחד בהלכה עם דופן עקומה ודופן עקומה עניינו רק בסוכה א"כ י"ל דרק בזמן דדופן עקומה נוהגת נוהגים ג"כ דיני גוד ולבוד ע' כזה במועד קטן ד' א' בהלכה דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים דהואיל ונאמרו י' נטיעות וערבה יחד עם ניסוך המים אין נוהגים רק בזמן ניסוך המים היינו בזמן שביהמ"ק קיים עש"ה ומש"ש על הגליון ואולם לומר דגם שיעורין חציצין לא נהגו במדבר הואיל ונאמרו עם מחיצין ויש במחיצין דופן עקומה דאין נוהגת אז הוא רחוק בעיני ויש לחלק עוד בין הך דכאן להך דמ"ק בכמה גווני ובאתי רק להעיר וע' קידושין מ' ב' גדול לימוד שקדם לחלה מ' שנה לתרומות ומעשרות נ"ד כו' וא"כ לרוקח הנ"ל הל"ל נמי לסוכה מ"ז וגם למבי"ט הנ"ל עכ"פ הל"ל שקדם לחלה ולסוכה מ' שנה

י"ב א' בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, נ"ב ק' אמאי עבדינן לכתחלה סכך מענפים ולא מצרכינן קרא כדכתי' למ"ד בעי' קרא כדכתי', שו"ת חות יאיר סי' קס"ז

שם יין קרוש הבא משניר שהוא דומה לעיגולי דבילה, נ"ב לקמן מ"ט א' וסוטה מ"ח ב' ומעילה י"א ב' וע' שבת ע"ז א' דגם שם הוזכר יין קרוש וק"ק בתוס' מנחות ע"ד ב' אהך דמתנדב שמן קומצו ושיריו נאכלין דכתבו אבל יין צלול הוא וא"א לקומצו ע"ש וק' דא"כ מתנדב יין קרוש מיהת דאפשר דקמיצה יהא טעון קמיצה ויתאכלו שיריו וזו לא שמענו דכללא כייל שמואל דמתנדב יין מביאו ומזלפו כו' ע"ש וי"ל דכיון דביין מצינו ניסוך בקרא לכן אין קרב למזבח רק בניסוך וזילוף הוא ג"כ בכלל ניסוך ומשא"כ קרוש הוא הקטרה ולא מיקרי ניסוך וע' מנחות כ"א א' דדם חטאת פנימית שקרש פסול משום דכתי' ל' הזאה וקרוש לאו בר הזאה הוא רק נתינה ע"ש וע' ע"ז נ"א א' בשלמא יינות שמנים וסלתות איכא כעין פנים ואיכא כעין זריקה משתברת כו' ומשמע כנ"ל דיין קרוש פסול לניסוך ואולם גם בדם אמר שם כן נ' ב' ואילו דם קרוש אמר במנחות כ"א א' שם דכשר בפנים לזריקה בחטאות החיצוניות וצ"ל דגם דם קרוש כשזורקין אותו משתבר לחלקים וא"כ גם ביין קרוש י"ל כן ויל"ע עדיין בזה דהא אפשר לתתו ע"ג המזבח שלא בזריקה ואז וודאי דאינו משתבר וגם בדם אמר במנחות שם דכשרותו מפאת דבר נתינה הוא ע"ש וצ"ל דמ"מ אש המזבח מתיכו ונעשה לח מיד הן בדם קרוש והן ביין קרוש ולכן בעי' גם לע"ז דומי' דהכי דבר הנקטר שבהקטרו יהי' לח ומשא"כ במקל ועטרות של שבלים ואולם בפרכילי ענבים עדיין ק' דהם לחים מבפנים דמה שבפנים הוא משקה ואם האש שורף הקליפה החיצונה ג"כ נעשים לחים מיד ואעפ"כ אמר בע"ז נ"א א' שם דלא הוי זריקה משתברת ע"ש ובאתי רק להעיר וע"ע תוס' שבועות כ"ג א' ד"ה שכר בסה"ד

שם אמר ר' זירא הא מילתא הוה בידן כו', נ"ב דוגמתו ראש השנה י"ג א'

שם הדס שוטה, נ"ב ע' רש"י וע' בה"ג ה' לולב וז"ל והיכי דמי הדס שוטה דרברבן טרפי' ופתיין עכ"ל וע' לקמן ל"ב ב' ובש"ע או"ח סי' תרמ"ו

שם וכולן שהתירן כשירות, נ"ב במהרי"ל ה' סוכה וז"ל והקשה מהר"י סג"ל פשיטא כשהן מותרין דכשרות ותי' דקמ"ל דגם אם הביאם קשורות לגג הסוכה והתירן אח"כ כשרות דסד"א דאסור להעלותם קשורות משום מראית העין קמ"ל עכ"ל

שם א"ר יעקב שמעית מיני' דר' יוחנן תרתי כו' ולא ידענא הי מינייהו כו' א"ר ירמי' ניחזי אנן. נ"ב כזה קידושין נ"ג ב'

שם רש"י ד"ה כשרין לדפנות כ' דכל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה, נ"ב ע' רשב"ם ב"ב ע"ה א' ד"ה סוכה דכ' היינו מלמעלה גג וארבע דפנות מארבע רוחות, צל היינו סיכוך בלא מחיצות עכ"ל ע"ש ומ"ש רש"י ודנפקא לן דפנות מבסכת כו' ע' תוס' זבחים ל"ז ב' ד"ה אלא דהניחו זה בתימא

שם ב' בהוצני פשתן, נ"ב ל' משנה פאה פ"ו מ"ה

י"ג א' אפקותא דדיקלא, נ"ב הוזכר בנדה כ"ד א' בל' אפקתא דדיקלא

שם שנים מחלוקת, נ"ב ע' מה שהארכתי בכללים בעניין זה וע"ע כלאים פ"ט מ"י רי"א עד שישלש וע"ש בר"ש פ"א מ"ט ובתוי"ט שם ד"ה ר' יהודה כו'

שם ב' אע"ג דאגדן למניינא בעלמא הוא דאגדן, נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת מהר"י ברונא סי' ק"ע

שם שהותרו ראשי מעדנים, נ"ב ל' משנה כלים פ"כ מ"ז וע"ש פי"ז מי"ז בר"ש דהביא ל' תוספתא משיקשור ראשי המדנים ונ' משם דהית' גירסת הר"ש גם כאן מדנים

שם כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמי, נ"ב דוגמת זה דכל דמיפרך כמאן דליתי' חשיב בר"ש כלים פ"ג מ"ב ד"ה שהוסק פי' שכ' כאילו ניטל חשוב משום דמיפריך

י"ד א' כי פליגי מג' ועד ד' מ"ס כיון דליתנהו שיעור מקום לא גזרי' ומ"ס כיון דנפקי להו מתורת לבוד גזרי', נ"ב מעין דוגמא פלוגתא דעירובין כ"ה א' מג' ועד ד' כו' רבה