גליוני הש"ס מועד רנה

דהכוונה רבו שאני כ"ה ג"כ פי' הרמב"ם אלא שהט"ז באו"ח סי' תר"ו סק"א נסתפק בדבר וכ' שגם הרמב"ם ס"ל כפירש"י וכי רב לא הי' תלמידו של ר' חנינא כלל ע"ש ולא ראה ז"ל דברי התשב"ץ שכ' שם מלבד הך דכאן עוד ראי' לזה שהי' רב תלמידו של ר' חנינא ע"ש

שם קם מיקם כו', נ"ב ע' מאירי כאן שכ' וכן צריך שיתודה מעומד ובהשתחואה וכמ"ש בסוגי' זו במר שמואל כי מטא שליחא דציבורא אבל אנחנו חטאנו קם כלומר שקם להתודות עם הש"ץ עכ"ל ולא ידעתי חיוב ההשתחואה מניין לו ואדרבה חיוב העמידה לכאורה מורה שלא להיות שוחה דלא חשיב עומד כמבואר במגילה כ"א א' וע' מהרי"ל ה' ליל יוה"כ כ' דעשרה וודויין דיוה"כ הם נגד י' קידושין שקידש כ"ג ביוה"כ ע"ש ולפי"ז למדנו טעם למעומד שכן גם הקידוש מעומד כמבואר בזבחים י"ט ב' וע"ש במהרי"ל דכ' ג"כ שהי' שותה בוידוי ולא כאשר עושין העולם שמשתטחין ע"ג קרקע דאז לא הוי מעומד עכ"ל וצ"ע דהא גם שוחה לא הוי מעומד כנ"ל

שם תנאי הוא דתני', נ"ב ע' מהרש"א ויש לקיים הגירסא ולומר דבבריתא הי' כתוב ובנעילה מתפלל שבע ולא יותר ולא נתפרש בו אם מתודה או לא וע"ז אמר הש"ס "ומתודה" פי' אם מתודה או א"צ להתודות דבר זה תנאי הוא דתני' כו' וכוונת הש"ס לתרץ ולבאר מדוע לא נתפרש בבריתא דין הוידוי ולכן אמר דדבר זה תנאי הוא וע"כ לא דיברה בריתא ראשונה מזה דבפלוגתא לא קמיירי וחשב רק מה שהוא אליבא דכ"ע וע"כ הוידוי דהוא פלוגתא לא דיברה ממנו כלל וה"ה דעבור התיובתא אשמואל לא הוצרך הש"ס לזה דבלאה"נ מ"מ יש מן הבריתא תיובתא אשמואל רק אגב דמייתי הש"ס להאי בריתא והיא מוקשה במאי דמפרש בכלהו ומתודה ואילו בנעילה אמר רק מתפלל שבע ואינו מפרש אם מתודה או לא לכן מפרש לה הש"ס והשתא דמפרש לה ע"י בריתא אחריתא דתני' יוה"כ כו' הנה מאי דמספיק תיובתא דשמואל הכוונה באמת על ב' הברייתות דהא מן שניהם הוי תיובתא דשמואל וכמובן, כ"כ בס' נדפס מחדש שו"ת מי באר סי' ל"ח ע"ש שכ"כ בקצרה והוספתי בו נופך בס"ד לקיים הגירסא ושוב מצאתי שכבר קדמו בזה בס' חומרי מתניתא כאן במקומו

פ"ח א' הרואה קרי ביוה"כ ידאג כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל אחרי סי' קל"ו בשאלות מוהר"ר מיישטרליין [הוא הי' אחד הגדולים בימי מהרי"ל] דנסתפק דהכוונה כאן דווקא ארואה ביום יוה"כ לא בלילו וע"ש בתשובת מהרי"ל ע"ז סי' קמ"א וע"ע שם סי' ר"ד שנשאל ג"כ ע"ז וע"ש: