גליוני הש"ס מועד רנד

בעניין חומר שבועה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קי"ח ועמ"ש בגליון שבועות ל"ט א'

שם עבר על עשה ושב אינו זז כו', נ"ב לכאורה הטעם דבעשה חסר רק מציאות מעשה העשה לכן בא במקומו מציאות התשובה והחרטה דהוא מצוה ומשלים החסרון משא"כ בל"ת בקו"ע דצריך לעקור מעשה הקדומה אין כח. בתשובה לבד לעקור ומעין דוגמא גמ' סוכה י' ב' התם דלמיפסל סוכה בעשרה הכא דלשוויי' אהלא בצר מעשרה נמי הוי אהלא הרי דכשצריך לבטל אהל אחר צריך חשיבות יותר מלהחשב אהל וה"נ דכוותה ודו"ק ולפי"ז גם בעשה דכרת כפסח ומילה ראוי שתועיל תשובה לבד [ובמילה עדיין יל"ע] אולם ברמב"ם ותניא רבתי סי' ע"ט מבואר להיפוך יעוי"ש

שם אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, נ"ב בתוספתא פרק ד' אי' אלא תשובה ויוה"כ מכפרין שליש ויסורין מכפרין שליש ומיתה ממרקת

שם כגון אנא כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ג אות ד' וע' ס' משנת חכמים למהר"ם חאגיז ז"ל סי' רי"א

שם אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דתיבעי הוא, נ"ב מעין דוגמא סוף ב"ק אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא

שם ר' יוחנן אמר כגון אנא כו', נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה ר' אבא אמר כגון ת"ח שהולך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ור' יוחנן אמר כגון ת"ח שהוא עומד על המקח בשעה שאין לו דמים ובני אדם רואין ואומרין שמא בדוחק הוא עושה עכ"ל ונ' קצת דאין בו חידוש רק נוסחתו מחולפת מאשר היא כאן בדברי רב ור' יוחנן דהשאלתות מהפך דרב לר"י ודר"י לרב ורב הוא ר' אבא דשאלתות ומ"ש ת"ח שהוא עומד על המקח כו' הוא עצמו דברי רב דאמר אי שקילנא בישרא כו' ולא יהיבנא דמי לאלתר ומ"ש דבני אדם חושדין שבדוחק הוא עושה היינו שבני אדם יחשדוהו שהוא דחוק ואין לו לשלם כלל ומטעה את המוכר וגוזלו ואולי הכוונה עוד שיחשדוהו שהוא דחוק וסומך שעבור כבוד תורתו לא יתבעוהו ול' השאלתות ת"ח שהוא עומד על המקח בשעה שאין לו דמים נלקח מגמ' פסחים קי"ב ב' אל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים וע"ש פי' הרשב"ם וע' מאירי כאן דכ' כל ת"ח המביא עצמו לידי חשד כגון שלוק בהקפה במקום שאין רגילין בה ועושה עצמו כשוכח כדי שלא יפרע כו' ה"ז חלול השם עכ"ל

שם ב' וקא קרי לי' מכשול, נ"ב ע' רש"י דמכשול שגגה וכ"ה במנחות ק"ט א' דמכשול שוגג וע"ש

שם כאן מאהבה כאן מיראה, נ"ב במהרי"ו סי' קצ"א איתא כאן לשמה כאן שלא לשמה

שם כגון שבאת כו', נ"ב ברי"ף איתא כגון שבא דבר עבירה לידו ופירש וכן בדין דמה עניין לכאן ב' פעמים דהוא מלתא דחזקה להחזיק דבר אצלינו ומשא"כ כאן ל"ש חזקה דכל עניין התשובה רק לפני הבוחן לבות ית' והוא ית' יודע אם חרטתו אמיתית וכמ"ש הרמב"ם עד שיעיד עליו היודע תעלומות ואם אין חרטתו אמיתית גם פרישה ב' פעמים לא תועיל

שם כתי' אשרי נשוי פשע כסוי חטאה כו', נ"ב ע' ירושלמי שבועות פ"ז ה"ד דחשוד על השבועה כשרותו משיבוא לדין לפני ב"ד דלא חכמון לי' ויימר לון ההוא גברא חשוד הוא ע"ש וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תמ"ט ועוד שם סוף סי' תס"ב וע' ט"ז יו"ד סי' ה' ס"ק ג'

שם הא בחטא מפורסם, נ"ב כמו כן אשה שחטאה חטא מפורסם ושבה בתשובה צריכה לפרט חטאה בביהכ"נ הנשים בקיבוץ הנשים ותתודה בפניהם ותאמר כך וכך עשיתי והנני שב בתשובה כו', שו"ת מהרי"ו סי' י"ב ע"ש שהביא ראי' מכאן ומגוף דברי הגמ' הי' אפשר לחלק דבאשה אין מחמירין עלי' כל כך דזילותא דידה קשיא מדגברה כמבואר ביבמות ק' א' ועוד שם ס"ב ב' רש"י ד"ה יותר מגופו וא"כ אין ראי' מאיש לאשה

שם שלישית מוחלין כו' רביעית אין מוחלין, נ"ב ע' רש"י סנהדרין ז' א' ד"ה אתרי תלת גנבא כו'

שם ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר. נ"ב בס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער התשובה פ"ו פי' דאם שנה צריך להתודות ביוה"כ גם על הקודמות שהתודה עליהם כבר ביוה"כ שעבר עש"ה

שם ואחת אכלה פגי שביעית, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' פ"ז ודבריו דברי רש"י דכאן אלא דנקט קרא דקאכלו את תבואתה עד שתהא תבואה ואילו רש"י כ' משום לאכלה ולא להפסד

שם מפרסמין כו', נ"ב ל' הבה"ג פכ"ג מה' שבת מפרסמין את החנפין בשבת מפני קידוש השם עכ"ל כ' כוונתו שמצוה לפרסמם בשבת ברבים באסיפת הציבור בביהכ"נ וביהמ"ד דוגמת הך דכתובות ס"ג ב'

שם רש"י ד"ה אחת קילקלה כ' והתרו בה, נ"ב בס' מגלת אסתר במצוות עשה ששכח אותן הרב כפי דעת הרמב"ן במצוה ג' כ' דיש כאן ט"ס ברש"י וצ"ל והתרו בהן ע"ש ונלפע"ד שאין צורך להגיה רק ממ"ש רש"י בהך דזינתה דהתרו בה סמך דנדע מזה ממילא דגם בשני' התרו אחרי שגם היא לוקה, ואך בגוף הדבר צדק הבעל מגלת אסתר ז"ל דוודאי איירי דהתרו גם בשני' ואם שלא כ' ז"ל שם מה שהכריחו לזה מ"מ נלע"ד פשוט דיש הכרח לומר כן וזה דהך דאכלה פגי כו' ע"כ מכות מרדות היא שלקתה כיון שאיננו לאו ואין כאן מלקות ארבעים וא"כ ע"כ דגם אותה שקלקלה כו' ג"כ מ"מ היא שלקתה כמותה דאל"כ מה קאמר שלא יאמרו על מה שזו לוקה כו' הרי ניכר מתוך המלקות שאינן שוין וע"כ דהבאת שתיהן הית' בשיווי וכן פרש"י אהך דקילקלה דהיינו זינתה והכוונה הפשוטה שנבעלה ביאת פנוי' ואין בזה רק מ"מ לרש"י ורוב ראשונים וע' יבמות צ"ב א' מאי קילקלה זינתה והכוונה אביאת פנוי' עש"ה וא"כ מדכ' רש"י דהתרו בה א"כ היינו ע"כ משום דס"ל דמ"מ צריך התראה א"כ ממילא דגם השני' הלוקה מ"מ הי' זה בהתראה ואולם צ"ע מרש"י סנהדרין כ"ו ב' ד"ה ארבעין בכתפי' דמתבאר בדבריו שם דמ"מ א"צ התראה וצ"ע

שם הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתיר, נ"ב אין הכוונה להגיה רק לפרש דמה שאמר הותרה הכוונה שנעשה לו כהיתיר ויש כזה בסנהדרין ק"ג ב' אחז התיר את הערוה וברש"י התיר, נעשה לו כהיתיר עכ"ל הרי דאמר התיר והכוונה נעשה לו כו' ועמ"ש בבית האוצר ערך "אלא אימא"

פ"ז א' צריך לפייסו, נ"ב אם הוא חיוב מדינא למחול כשמפייסו או רק מדת חסידות עמ"ש בגליון פסחים ד' א' וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קצ"א כ' והמעביר על מדתו ומוחל תפלתו נשמעת כדאשכחן בר"ע ואם לא מחל והוא אכזרי עליו נאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה עכ"ל וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות ה'

שם התר לו פסת יד, נ"ב תיבת התרפס דריש דהוא התר פס ודוגמתו פסחים קי"ח ב' מתרפס ברצי כסף שפושטין יד לקבל ממון וברש"י מתרפס מתיר פס פושט יד

שם ב' רב שאני, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ה כ' דהגירסא הנכונה היא רבי' שאני והיינו דר' חנינא הי' רבו של רב ולרבו צריך לבקש מטו אפי' יותר מג' פעמים וע"ש שכ' דגם לגירסא רב שאני הכוונה כן דנגד רב שלו היינו רבו שאני ודחה שם פי' שכנגדו שכ' דהכוונה דלפנים משורת הדין הוא דעבד דהוא פירש"י כאן ע"ש והנה פי' התשב"ץ בהך דרב שאני