גליוני הש"ס מועד רנג

א"כ לחיי שעה דלא שייך האי טעמא מדוע מפקחין עמש"ש בזה והנה למדתי תירוצו של דבר מדברי המאירי כאן במקומו במשנה כ' וז"ל התחילו לפקוח ובדקו בחוטמו ומצאוהו חי משלימין בפיקוחו ואעפ"י שנתברר שא"א לו לחיות אפי' שעה אחת [אולי צ"ל אלא שעה אחת] שבאותו שעה ישוב בלבו ויתודה עכ"ל נ' שהוקשה לו קושי' הנ"ל וניחא לי' דכיון דאפשר שישוב בתשובה באותה שעה על כל החטאים שעבר בחייו ויתוקנו כולם ע"י התשובה לכן ה"ל החילול שבת אצלו ג"כ עבור כלליות קיום התורה דוודאי הא דאמרי' כדי שישמור שבתות הרבה לאו דווקא שבתות רק הכוונה דכלליות קיום התורה שיוכל לקיים אם יחי' דוחה לאיסור שבת הפרטיי שמחללין עתה וע"כ ה"נ בחיי שעה כיון דאפשר לו באותה שעה לשוב בתשובה על כל חטאים שקדמו לו דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואפי' יודע בבירור שאין לו חטא חילול שבת מ"מ הרי יש לו שאר חטאים ויתוקנו כולם ע"י התשובה וזהו דבר כלליי וה"ל התשובה בקיום כלליות התורה כל ימי חייו למפרע וע"כ הכלליות הזה שפיר דוחה לאיסור שבת הפרטיי ודו"ק היטיב ואולם עדיין צ"ע דא"כ בקטן דלאו בר מצוות הוא א"נ כשהגיע זמן גדלותו עתה בשעת הפיקוח ויוכל לחיות עוד שעה דעכ"פ הרי אין לו באותה שעה לשוב על חטאים שקדמו לו עד עתה כיון דעד עתה קטן הי' א"כ לא יפקחו על חיי שעה שלו וזה וודאי אינו וצ"ע וגם יל"ע דלטעמא דחלל עליו שבת אחת כו' א"כ משמע דאם יצטרך אדם לחלל שבת כל ימיו עבור פ"נ דחבירו אין החילול נדחה כיון דגם הנדחה הוא שבתות של כל ימי חיי האדם ותיקשי ע"ז מגיטין מ"ד א' ע"ש ברש"י ד"ה סקריקון דמשמע דרשאי אדם לומר לעכו"ם הבא להורגו טול עבד זה והניחוני ואמאי הרי יצטרך העבד לחלל שבת אצלו כל ימיו וזה הרי אין פ"נ דוחה ויש ליישב ובגוף הך דחיי שעה ע' ע"ז כ"ז ב' ובתוס' שם ויל"ע דכי היכא דיש חיוב פ"נ בחיי שעה דאחר א"כ פשוט דה"ה בעצמו ויש לספק לפי"ז בהך דסנהדרין מ"ב ב' דפעם ראשונה ושני' אפי' אין ממש בדבריו מחזירין אותו אם אומר יש לי ללמד על עצמי זכות אם לא הי' כל מחויב מיתת ב"ד מחויב לומר כן ב' פעמים טעמים כל דהוא שאפשר לו כדי שיחזירו אותו משום חיי שעה וכדי שיומת באיחור דאף דמיתת ב"ד מצוה מ"מ המצוה רק על הב"ד אבל לא על הנידון והנידון שפיר י"ל דיש עליו חיוב פ"נ של עצמו לחיי שעה ואולם בחולין ק"מ א' משמע דמצוה על כל אחד מישראל להביא את המחויב מיתה לב"ד משום ובערת הרע וגו' וכן מבואר בסנהדרין ע"ב ב' מאי איכא דבעי איתויי לבי דינא ע"ש ברש"י וא"כ גם הנידון הרי ישראל הוא ויש גם עליו חיוב זה ותו לא שייך עניין פ"נ כלל כיון דגם הוא מחויב במיתת עצמו ואדרבה י"ל דאם יודע שאין בדבריו ממש אסור לו לומר ולהחמיץ המצוה ואולם לפמ"ש בגליון לעיל כ' ב' דבסילוק מקדושה לא שייך הך דזריזין מקדימין א"כ ה"נ סילוק ישראל מן העולם אף דנתחייב בכך מ"מ הוא סילוק מקדושה דישראל קדושים והוי סילוקו לגבי השאר שנסתלקה קדושה מהם וגם הוא הוי סילוקו מן העולם שבו עבודה וקיום מצוות סילוק מקדושה ולכן לית לן בי' משום חימוץ המצוה ונזכרתי דבסנהדרין שם מ"ח ב' אמר דהך דיואב דהחזיק בקרנות המזבח מאי נפקא לי' מינה לחיי שעה ואין מבואר אם עשה כן מרצונו או הי' מחויב לעשות כן באמת כיון שהי' אפשר לו משום פ"נ דחיי שעה ובאתי רק להעיר

שם עד לבו, נ"ב גי' הרי"ף עד טיבורו והיא גירסא מתוקנת יותר לפי מאי דבעי למימר דיש אומרים כאבא שאול וכמובן

שם א"ר פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל ממעלה למטה כו', נ"ב כלשון זה נדה כ"ד א'

שם ב' חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, נ"ב מעין זה ר"ה י"ט ב' מוטב תיקלקל ר"ה ולא יתקלקלו כלהו מועדות וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג עש"ה וחידוש שלא הביא הך דר"ה ויש עוד בירושלמי שקלים פ"א ה"ג מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם וע' שו"ת פרשת מרדכי חאו"ח סי' יו"ד ד"ה והנה צידד כו' ע"ש ולשונו שמבטלין מקצת דבר מפני קיום כולו בזכרוני גם משו"ת רמ"א ואינו כעת בידי

שם מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשובה, נ"ב ע' תוספתא פרק ד' חטאת אשם כו' ר' יהודה אומר מיתה ויוה"כ כו' עש"ה ומש"ש ויום המיתה הרי הוא כתשובה נ' הכוונה דעיקר התשובה כשהאדם בריא ועכ"ז אם שב גם ביום המיתה ג"כ מתקבל כתשובה תמיד בעודו בבריאות וע' ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א תשב אנוש עד דכא כו' ועמ"ש בעמוד הקדום בשם המאירי

שם עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד כו', נ"ב בס' בנין אריאל חלק בית מועד בדרוש ליוה"כ כ' וז"ל וז"ל וכתבו כמה גדולים וגם הרי"ף בעין יעקב שאם לא תיקן האדם עבירות שבינו לחבירו אין יוה"כ מכפר אף על העבירות שבינו למקום כו' עכ"ל ולא נהירא כלל ול' המשנה כאן מוכחא להדיא איפכא

שם רבי אומר כו', נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה רבי חומר כל עבירות שבתורה יוה"כ מכפר חוץ מג' דברים הלועג על חבירו והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה ריב"ל אמר אף המבזה תלמידי חכמים ור' יוחנן אמר אף המבזה חבירו בפני תלמידי חכמים עכ"ל ונ' לכאורה דלא הית' נוסחת השאלתות חוץ מג"ד כו' שאם עשה תשובה יוה"כ מכפר כו' רק נוסחתו סתם חוץ מג"ד והיינו דעל ג"ד אלו אין יוה"כ מכפר כלל ולא שייכי כלל בכפרת יוה"כ וריב"ל ור' יוחנן הוסיפו עוד בזיון ת"ח דמבזה חבירו בפני ת"ח הוא ג"כ בזיון ת"ח עמ"ש על הגליון סנהדרין צ"ט ב' וראי' לזה דלא אישתמוטי לבד הוא דקנשמט משאלתות הך דשאם עשה תשובה כו' שהרי השאלתות חשב ג"כ הלועג על חבירו ובי' לא שייך כלל הך דשאם עשה תשובה שהרי תשובתו של זה הוא שיפייס את חבירו וא"כ פשיטא דמ"ש מכל עבירות שב"א לחבירו שאין יוה"כ מכפר עד שירצה כו' דאהא וודאי לא פליג רבי וכן בהך דאף המבזה ת"ח כו' יוקשה כן דתיפוק לי' דהוא עביר' שב"א לחבירו אולם שם י"ל דהחומר אשר בבזיון ת"ח יותר מבזיון אדם בינוני הוא רק מפאת כבוד תורה דהוא כבוד שמים וזהו שוב רק עביר' שב"א למקום וע"כ ה"א דחומר זה יתכפר ביוה"כ גם בלא תשובה קמ"ל ודו"ק והך דקידושין ל"ב ב' דת"ח שמחל על כבודו כבודו מחיל מפאת תורה דילי' הוא יש לחלק בין הנושאים ואפי' לא תרצה לחלק רק תדקדק משם דבזיון ת"ח כולו עם חומרתו עביר' שב"א לחבירו הוא מ"מ הא הך דקידושין גופא אינו פשוט שם ע"ש וע"כ שפיר איצטריך לי' גם כאן לאשמעי' דמבזה ת"ח אין מתכפר בלי תשובה גם לרבי ותשובתו הוא פיוסו שיפייס את הת"ח אולם הך דלועג על חבירו שפיר קשיא וכמובן והגאון הרי"פ ז"ל בגליון השאלתות שם גם בגליון הגמ' כאן לא חלי ולא מרגיש בכ"ז רק העיר על החילוף לבד דתחת פורק עול דכאן נאמר בשאלתות הלועג על חבירו

שם ועל ל"ת שניתק לעשה, נ"ב אי גם לאו הבא מכלל עשה דינו כעשה להך דכאן ודלעיל ל"ו א' ע' מ"ש בגליון קידושין כ"ט א' בשם ס' מהרי"ל

פ"ו א' חוץ מלא תשא, נ"ב במהרי"ו סי' קצ"ב כ' ומש"ה מונה שבועת שקר גבי חמורות משום דאית בי' חילול השם שנא' ולא תשבעו בשמי לשקר וחללתם עכ"ל וצ"ע דא"כ אין מניינו גם בהדי חמורות דהיינו כריתות ומיתות ב"ד כ"א בהדי חילול השם ראוי שיומנה ויש ליישב וע"ש במהרי"ו עוד שכ' דבכלל שבועה ג"כ המזכיר ש"ש לבטלה ואפי' בלשון אשכנז עכ"ל וע"ע