גליוני הש"ס מועד רנב

תנאה כו' עש"ה דלפי דבריו לכאורה גם במקבל תוספת בזמן מוקדם שאין מחויב כיון דהי' בידו שלא לקבל יכול להתנות ג"כ לשייר בקבלה לומר שלעניין פלוני ופלוני אינו מקבל ודוק היטיב ולפי"ז עושה כל גרנו תרומה [חוץ מחטה אחת] נמי כיון דהי' יכול לתת רק חטה אחת יוכל לשייר ג"כ לומר עד"מ שהתרומה תהי' קדושה רק לבעין אבל אם תתערב יאסור רק חטה אחת המוכרחת דלא מהני בה תנאי ואם יהי' כדי ביטול נגד חטה אחת השאר לא יאסור ובזה יש להסביר דברי הרד"ך שתמהתי עליהם בגליון חולין שם עש"ה וע' תר"י ברכות פ' תפלת השחר כ' דתוספת שבת ויו"ט דומה לתרומה דדי בחטה אחת וכל מה שנותן הוא תרומה ע"ש והנה אי נימא דאין יכול לחלק בקבלת התוספת אכתי איכא לספוקי ביום שיש בו ב' קדושות אם יכול לקבל אחת לבד כגון יו"ט שחל להיות בשבת שיקבל עליו תוספת יו"ט לבד ויהי' מותר בתוספת ההוא במלאכת אוכל נפש ובכללים שלי הארכתי בזה מאוד וכתבתי שם ראי' דא"י לחלק דאל"כ יוה"כ שחל להיות בשבת יהי' חייב לקבל תוספת שבת ולא דיוה"כ ויאכל בתוספת סעודת שבת ויצא ידי סעודת שבת בלי איסור וא"ל דכיון דא"א לאכול הסעודה בגוף היום גם התוספת אינו כיום עצמו לגבי דבר שא"א להעשות בגוף היום דזה לא מיסתבר לכאורה כיון דגם ביום הוא מחויב לאכול סעודת שבת אלא שאיסור יוה"כ מעכב עליו ודו"ק אולם מצאתי כעת בתבואות שור סי' ד' סק"ה שכ' כזה לעניין תכ"ד דדבר שא"א היותו בשעת מעשה אף שהוא רק מפני העדר היכולת שאין שהות לו בשעת מעשה לא מפני שעצמיות הדבר אין נוהג אז עכ"ז גם התכ"ד אינו כדיבור לעניין זה עש"ה שהביא שם ראי' לזה ודו"ק היטיב מאוד וראיתי עוד בס' תניא רבתי סי' ע"ח כ' ויוה"כ שחל להיות בשבת מפסיק סעודתו מבעוד יום ואין מקדשין על הכוס לפי שלא קידש היום עדיין והוא צריך להפסיק מבעוד יום מאכילה ושתי' עכ"ל והוא חידוש דמה ה"א שיקדש על הכוס דנהי דמתפלל אדם של שבת מע"ש ואומר קדושה על הכוס היינו בדקיבל עלי' קדושת שבת משא"כ כאן אי קיבלי' עלי' הרי הוא יוה"כ ואסור באכילה וצ"ל כוונתו ג"כ כנ"ל דאפשר שיקבל לשבת ולא ליוה"כ ועכ"ז אין לו לקדש דרק בשאר אוכל בע"ש מבעוד יום דאפשר לו להמשיך בסעודה עד תוך הלילה נחשבת סעודת שבת מפאת דקיבלי' עלי' משא"כ כאן דצריך להפסיק מבעוד יום מאכילה קודם שיהי' השבת העצמיי לכן א"א שתוחשב סעודת שבת ודו"ק

פ"ב א' א"ר חסדא לא קשיא הא בחולה הא בבריא, נ"ב כזה נדה ל"ז ב' א"ר חסדא לא קשיא כאן לחולה כאן לבריאה וע"ע דוגמא בכתובות נ' א' איב"ע הא דכחיש הא דבריא

שם תוחבין לה כוש ברוטב, נ"ב ע' פירש"י וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ה וסי' קל"ו

פ"ג א' פשיטא מ"ד האי דקאמר חולה צריכנא בעותי הוא דקמיבעית סבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל לב יודע מרת נפשו, ל' הבה"ג ה' יוה"כ וכן ברי"ף כאן

שם שומעין לרופא, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רע"א ומ"ש דאין סומכין על רופא עכו"ם בקי האומר שהוא מסוכן אם החולה אומר שאינו מסוכן ומכירין העומדין עליו שאינו מסוכן ע"ש הוא דבר הצריך בירור שאם אותם העומדים עליו אינם בקיאים ורופאים לכאורה נ' פשוט דה"ל ספק סכנה מיהת ומחללין עליו את השבת

שם תונבא הוא דנקט לי', נ"ב כלשון זה נדה ל"ז ב'

שם טבל ונבילה כו', נ"ב עמ"ש באתוון דאוריתא כלל י' ד"ה ולעניין אי תרומה כו' וע' שו"ת הרד"ך בית י"ח ד"ה ומעתה אני אומר דכ' קולא בתרומה מבנבילה שכן תרומה אין איסורו נוהג בכל זמן שבזמן בית שני הותר איסורו ואין איסורו איסור גמור שאיסור גמור אין לו הפסק כנבילה כו' ע"ש בארוכה וע' מה שהעתקתי משם עוד בגליון יבמות פ"ב ב'

שם כי פליגי בדלא אפשר, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קל"ה וע"ש חידוש דתרומה שחזרה למקומה חוזר הכל להיות טבל כראשונה ע"ש וע"ש ח"ב סי' צ"ט דסמך ע"ז להלכה למעשה בחלת ח"ל ע"ש וקצת ראי' נגד זה מקומץ דמנחה דאפי' חזר למקומו אין המנחה חוזרת להיות טבל כמבואר במנחות כ"ג א' במשנה דאם נתערב קומצה בשירי' אם הקטיר עולה לבעלים וכן בגמ' שם ב' אמר שירים אי קא הוי טיבלא ואי איתא הא אפשר להם להעשות טבל ע"י חזרת הקומץ לתוכם וע"ע שם ו' א' במשנה קמץ בשמאל פסול בן בתירא אומר יחזור ובגמ' שם ב' ושם ז' א' וכי מהדר לי' לקומץ לדוכתי' תקדוש ולפסול וע' אריכות בסוגי' דכאן בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז וסי' ל"ח ומש"ש התשב"ץ בסי' ל"ח לחלק בין טבל לנבילה דכיון דטבל יש לו היתיר ע"י תיקון לכן לגבי חולה איננו איסור כלל דהיתיר פ"נ המתירו הוי כמו היתיר התיקון וכאילו נתקן דמי דאינו טבל עוד ומשא"כ בנבילה דלא שייך זה עש"ה הנה למ"ד בטל כמאן דאיתה דמי גם בנבילה י"ל דכאילו הותר ע"י ביטול דמי כיון דיש לו היתיר ע"י ביטול בעודו במציאות והוא אוכל ודו"ק ומש"ש בתשב"ץ עוד דכיון דפ"נ מתיר האיסור ה"ל לעניין טבל כדגן עכו"ם שהוא פטור מתרומה ומעשרות עש"ה וזו סברא אחרת דלא דנחשב נתקן רק נחשב תבואה פטורה שא"צ תיקון ואולם סברא זאת צ"ע הבנתה דהא גם תבואת עכו"ם חייבת אם כבר באה לכלל חיוב כגון הביא שליש ביד ישראל ומכרו לעכו"ם ע' גיטין מ"ז א' וא"כ ה"נ טבל זה שכבר נתחייב בתרומה כו' קודם שהוצרך לחולה זה א"כ א"א לך לומר שישוב פטור רק שמה שמחויב בתיקון היתיר הפ"נ כתקונו נחשב וכסברתו הראשונה ודו"ק היטיב אולם היכא דצריך למרח תבואה לצורך חולה לכאורה תתכן שפיר סברתו השני' הנ"ל דאין חל עלי' חיוב תרומה בשעת מירוח לגבי החולה וכאילו לא הוטבלה ע"י המירוח דמי ולפי"ז יהי' חילוק לדינא בין כשצריך למרח תבואה לחולה ולהאכילו לבין כשצריך להאכילו טבל שנתמרח כבר ודו"ק היטיב ולענ"ד יש לחלק עוד בין נבילה לטבל דטבל ע"כ איירי בתבואת החולה דאי בתבואת אחרים הא ה"ל לגבי החולה רק דרבנן דתבואת זרעך בעי' ע' פנ"י פסחים ט' א' וקידושין כ"ו ב' במעשה דר"ג וזקינים כו' דאפי' לבניו ובני ביתו הוא דרבנן ע"ש וא"כ תבואת החולה שוב הא לכ"ע בלא"ה שרי מפאת תבואת זרעך ולחולה הרי חליו מתירו ולכן שב היתיר גמור ומשא"כ נבילה א"א שתוחשב היתיר אחרי שלאחרים אסורה באכילה ולא דמי לשבת דהותר לכל ישראל לחלל שבת עבור החולה ואילו הנבילה רק לאכילתו היא נצרכת ובאכילה הרי היא אסורה לאחרים ודו"ק היטיב וגוף סברת התשב"ץ דהיתיר פ"נ הוי כמו היתיר התיקון ע' כ"מ פ"ז מביכורים ה"ח עש"ה

שם ב' ר"מ הוי דייק בשמא, נ"ב דוגמתו במדרש רות רבה עה"כ ושם האיש אלימלך ר"מ הי' דורש שמות

פ"ד ב' ואין עושין כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף י"ז

שם ראה שננעלה דלת כו', נ"ב ברוקח סי' ק"ט תינוק שנכנס לבית שוברין דלתות הבית ואפי' הם של אבנים עכ"ל ואולי כך הית' גירסתו כאן אבל אינה מובנת כלל דלעניין מלאכת סותר אין חילוק בין סותר בניין של עץ לסותר בניין של אבנים וא"כ מאי ואפי' וצ"ע

שם משום דקא מיבעית, נ"ב בבה"ג פכ"ג מה' שבת איתא משום דקא מיית מהבלא

פ"ה א' לא צריכא דאפי' לחיי שעה, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ל"ח הקשה דכיון דטעמא דפ"נ דוחה שבת משום חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה הוא