גליוני הש"ס מועד רנא

מותרין בכולן ואסורין בנעילת הסנדל מפני מראית העין והוא כהך דכאן שיאמרו שאביו ואמו עשאו לו ולדיעות הסוברים דשאר עינוים רק דרבנן א"כ מכאן קושי' על הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז דבדרבנן אין חוששין למראית העין

שם הנך דלאו רביתיהו כו', נ"ב בשו"ת מהרי"ו סי' קצ"ב אין למנוע מן התינוקות שום דבר רק נעילת הסנדל דלית לי' נפקותא כולי האי ועוד כשישן חולצין כדאמרי' ביומא מאן דבעי למיטעם טעמא דמותא לסיים מסאני' ונינם עכ"ל ומ"ש ועוד כשישן חולצין אין עולה יפה לפי סוגי' דכאן

שם אם מחמת סכנת עקרב מותר, נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה מאן דקבעי למיזל לדוכתא דאיכא עקרבא וקא בעי לאפוקי ספרא דאוריתא א"נ למיתן ריפתא לינוקא מי שרי לי' למיסם מסאני משום סכנת עקרב מי אמור טעמא דסנדל משום עינוגא הוא והא לא עניג [ר"ל דאין כוונתו לתענוג רק משום סכנה] א"ד סנדל סתמא אסר רחמנא וכל דהוא אסור ת"ש דאמר שמואל כל מחמת סכנת עקרב מותר עכ"ל ונ' מדבריו דרק בהליכה דמצוה הותר סנדל משום סכנת עקרב משא"כ בהליכה דרשות לא ילך ולא יצטרך לנעול ועוד נ' מדבריו לכאורה דדין זה דמחמת סכנת עקרב מותר תלוי אי דרשי' טעמא דקרא ודו"ק אולם בלא"ה מ"ש א"ד סנדל סתמא אסר רחמנא צריך ביאור דאטו סנדל כתי' באוריתא הרי רק עינוי כתי' וע"כ כוונתו לקרא דישעי' ונעלך תחלוץ וגו' ע' לעיל ע"ז א' דנלמד משם דהוא עינוי ע"ש וקמיבעי' לי' אם עצם החליצה ומה שהוא עומד יחף הוא העינוי וממילא עצם הנעילה הוא הסרת העינוי א"ד רק כוונתו לתענוג הוא המסיר העינוי ומ"מ עדיין לשונו דחוק וצריך ביאור

ע"ט ב' מכדי ב"ש אשיעורא דנפיש מכזית קא מהדרי ליתני כביצה, נ"ב כזה רש"י מעילה ט"ז ב' ד"ה אלא מעתה בסוף הדיבור

פ' א' והכתי' אלה המצות כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ב אות ס"ו וע' יפה מראה בירושלמי שקלים פ"א סי' ד' ד"ה ועברו העוברים בארץ ובירושלמי סוכה פ"א סי' ב' וע' פנ"י ר"ה ט"ז ב' על התוס' ד"ה תוקעים ומריעים כו' דלאו דווקא שאין נביא רשאי לחדש כו' רק גם שאין החכמים יכולים לחדש דבר מטעם שהי' שייך גם בשעת מ"ת ולא חששה לו התורה עש"ה והדין עמו דאטו שאין נביא כו' כתי' והרי נאמר רק אלה המצוות והכוונה רק אלה המצוות אתם חייבים ולא מה שיחודש אח"כ וזולת מה שתיקנו חכמים משום גדר בדבר שנשתנה לפי הזמן וכן בתקנות כה"ג כמגילה וחנוכה דבזה אדרבה נאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת כו' ועשית ולא תסור וגו' וכמ"ש הפנ"י שם ע"ש וע' לעיל נ"ד ב' בתוס' מש"ש ואין לומר דעל פי הדיבור הוה כו' שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה

שם שכחום וחזרום ויסדום, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכזה בירושלמי סוכה פ"ד ה"א כך הית' הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך כו' ע"ש

שם אר"י אמר שמואל לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו, נ"ב כעין זה נדה מ"ז א' אמר שמואל לא משיעלה הקמט ממש אלא כדי שתחזיר ידי' לאחורי' ונראית כמי שיעלה הקמט וע"ע דוגמא ב"מ מ"ד א' אמר שמואל לא נטל נטל ממש כו' וע"ע ל' כזה למר עוקבא תלמידי' דשמואל בנדה נ"ב א' א"ר חסדא אמר מר עוקבא לא שירבה השחור ממש אלא כדי שיהיו שתי שערות שוכבות ונראות כמי שירבה השחור כו'

שם רש"י ד"ה מחוסר שחיטה כ' כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו לאו אוכל מיקרי לעניין טומאה לא הוא ולא אמו דהא מחסרי שחיטה, נ"ב ע' מה שהארכתי בבית האוצר ערך "אוכל" כלל ל"ז וע"ע ר"ן ביצה רפ"ק דף קפ"ב ע"א מדפי הרי"ף מש"ש דכיון דתרנגולת עומדת לגדל ביצים יצתה מתורת אוכל לגמרי כו' אבל תרנגולת העומדת לאכילה משום איסור שבת לא יצתה מתורת אוכל דאיסורא הוא דרביעא עלייהו כארי' בעלמא כו' עש"ה וע' חידושי רמב"ן שבת קמ"ד ב' ד"ה הא דאמר ר' חסדא מדברי רבינו נלמוד כו' עש"ה כל הדיבור עד גמירא

שם ב' אכל אומצא ומילחא מצטרף כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת ח"צ סי' ס"ב וע"ע שם סי' ס"ג

פ"א א' האוכל והשותה אין מצטרפין, מאן תנא כו', נ"ב ע' תוספתא תרומות פרק ז' ופסחים פרק א'

שם משקין שאינן ראוין, נ"ב אם מיץ היוצא מסחיטת לימוני חשיב משקה שאינו ראוי יש לספק בו וע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ב אות ג' וע' שו"ת הלכות קטנות סי' צ"ג

שם ב' ימים טובים מניין, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' ל"ג ויש שאין אוכלין ביום (ערב ר"ה היינו שאין אוכלין סעודת הערב מבעוד יום) כדי שלא יוסיפו מחול על הקודש בהאי יו"ט משום דיומא דדינא הוא כו' ועל טעם זה תמהתי דהא כבר קדשוהו בתפלה ושמא על הכוס עיקר דהוא דאוריתא עכ"ל ונ' דאין כוונתו שאין תוספת כלל לר"ה רק דכיון דהוא יומא דדינא ראוי למעט בתוספת כל כמה דאפשר ואין להוסיף רק זמן היותר מועט וכדעת האומר דאפי' רגע הוי תוספת ומ"ש עוד ושמא על הכוס עיקר דהוא דאוריתא צע"ק דלתוס' ורוב ראשונים קידוש על היין מדרבנן ומה"ת יוצאין בהזכרת קדושת היום לבד וזהו בתפלה ומ"ש בשו"ת ח"ס דלב ב"ד מתנין שלא לצאת בתפלה י"ח קידוש כדי שיהי' הקידוש דאוריתא נאמר על הכוס וע"כ מוציא שפיר בקידוש את בני ביתו אף דהם לא התפללו עדיין ומחויבים מה"ת ע"ש אין לפרש דברי המהרי"ל על כוונה זאת דא"כ בתפלה גם קידוש מדרבנן לא הוי ואולם בלא"ה דברי המהרי"ל תמוהין בזה דממ"נ לתוס' קידוש על היין דרבנן והוי הקידוש בתפלה מה"ת וכנ"ל ולרש"י נזיר דעל היין מה"ת א"כ הא בתפלה גם קידוש מדרבנן לא הוי דלא מצינו בזה חיוב חכמים להזכיר קדושת היום גם בלי יין וצ"ע והנה לעניין אם יש לחלק בקבלת התוספת לקבלו רק לקצת דברים ולא לכולם עמ"ש בגליון חולין נ' א' בארוכה ודברי המהרי"ו שהבאתי שם ראיתי שהביאם גם המג"א סי' רס"א סק"ז ולא העיר עליהם כלום ונתעוררתי עוד דגם בט"ז או"ח סי' רס"ג סק"ג כ' דיש לחלק הקבלה ע"ש שכ' דאל"כ ה"ל לאתנויי איזה מקבל ואיזה לא מקבל ומדלא אתני ה"ל שבת מיד לכל מילי כו' ומשמע דמהני תנאי וחילוק בקבלה וכן משמע ג"כ דברי המהרמ"י שהביא שם שכ' דמלאכת חבירו לא קיבל עליו עש"ה כל דברי הט"ז בס"ק הנ"ל וצע"ג דהסברא הפשוטה דלא מהני חילוק וכמ"ש בגליון חולין שם ולעניין הדין שנדבר בו באו"ח שם אם יכול לומר לחבירו שלא קיבל עדיין לעשות לו מלאכה נ' דאם אומר לו לעשות מלאכה הצריכה לשבת כגון להדליק נר לצורך שבת וכדומה ראוי להיותו מותר בפשיטות דכיון דאצל חבירו הוא חול הא ה"ל כאומר בשבת לישראל לעשות מלאכה עבורו בחול דו"ק היטיב וזה הרי איננו שבות כאומר לעשות לו מלאכה בשבת דה"ל שבות גם באמירה לעכו"ם רק האיסור ממצוא חפציך דמכין בשבת חפצי חול וא"כ שם שהוא לצורך שבת ה"ל כאומר לחבירו בשבת לעשות לו מלאכה בחול הבא עבור צורך שבת הבא וזה וודאי שרי דכיון דהאיסור רק משום ממצוא חפציך א"כ מה שהוא צורך שבת ה"ל חפצי שמים ושרי ע' שבת י"ב א' ואפי' הית' המלאכה ההוא רק לצורך מצוה של שעת התוספת שלו לא של זמן השבת העצמיי שיבוא ג"כ שרי דכיון דאצלו כבר הוא שבת ה"ל כאומר לעשות לו מלאכה דחול לצורך שבת וכנ"ל ודו"ק היטיב וע"ע רש"י מעילה י"ג א' ד"ה ואחרים מתנדבים כן דכ' ושמעתי דלהכי מהני להו