גליוני הש"ס מועד רנ

גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת כ"ו ב' ד"ה ואימא לרבות ע"ש וע"ע ל' חזי לאצטרופי בבא בתרא ג' ב' וע"ע נדה ל"ד ב' א"ד כיון דאילו איהו חזי תרתי מצטרפא כו' וע"ע ב"ב צ"ה א' דכיון דחזי לי' לאיצטרופי כו' וע"ע תוספתא חלה פרק ב' חזרו לומר לא כך ולא כך שהרי הקב הזה מצטרף הוא עם אחרים

שם ב' דומי' דמלאכה מה מלאכה לא חלקת בה אף עינוי לא תחלוק בו, נ"ב דוגמתו חולין פ"ד א' כתי' מה חי' לא חלקת בה אף עוף לא תחלוק בו וע"ע נדה ל"ג א' אימא כהיא מה היא לא חלקת בה כו' ושם נ"ה ב' מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת כו' וכתובות ל"ה א' מה מכה בהמה לא חלקת כו' ובזבחים ד' א' מה זביחה האמורה בשינוי קודש לא חלקת כו' ושם ז' ב' וכשלמים מה שלמים בין זביחה בין שאר עבודות לא חלקת בהן כו' ובסנהדרין ע"ה ב' ועוד מה היא לא חלקת בה כו'

שם הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש עינוי שהוא אבידת הנפש, נ"ב ע' תורת כהנים אחרי פרק ז' בריתא ג' דשם נאמר תענו את נפשותיכם עינוי שהוא בבית נפשותיכם ואיזו זו אכילה ושתי' וע"ש בפי' הראב"ד ובמסורת התלמוד שם פי' שהביא בשם רבי יצחק בן מלכי צדק ולענ"ד י"ל הפי' עוד דתענו את נפשותיכם היינו עינוי שהוא בדבר הנכנס בנפש ואיזו זו אכילה ושתי' דכזה ממש מצינו גם בסנהדרין נ"ב א' ומאי בנפשותם שנתחייבו שריפה על עיסקי נפשותם וברש"י על חנופת אכילה ושתי' הנכנסת בנפשותם הרי דאכילה ושתי' קרוים עיסקי נפש ומפרשי' עלייהו מש"ה קרא דבנפשותם וע"כ גם כאן דרשי' כן תענו את נפשותיכם שיהי' העינוי בדבר שהוא עיסקי הנפש דהיינו אכילה ושתי' ול' בבית נפשותיכם דת"כ כאילו אמר בתוך נפשותיכם ואיזו זו אכילה ושתי' הנכנסים תוך הנפש כן י"ל וכן הא דאמרי' כאן מאן דאית לי' סעודתא לא ליכלה אלא ביממא ומייתי עלה קרא דטוב מראה עינים מהלך נפש והיינו ג"כ דטוב אכילה עם מראה עינים עמה מהלך נפש היינו אכילה לחוד בלי מראה עינים עמה והיינו אכילה בלילה שאין רואה וקרינן לאכילה מהלך נפש והוא ג"כ בשביל שנכנס תוך הנפש וכנ"ל או עניין הדרש טוב מראה עינים עם מהלך נפש היינו דטוב שיהי' מראה עינים עם האכילה המהלכת בנפש והיינו דמאן דאית לי' סעודתא ליכלה ביממא

שם א"ר יוסף מכאן רמז, נ"ב כל' זה לקמן ע"ח א'

שם אר"ל טוב מראה עינים באשה כו', נ"ב בס' תוספת יוה"כ כ' נ' כוונת ר"ל כדי להזהיר לב"א דכיון דיש יותר תענוג בהסתכלות כו' לכן צריך שיפרוש אדם להיות קדוש שלא יסתכל כו' עכ"ל ובשו"ת חיים שאל סי' ע"ה אות ב' הביא דבריו וכ' וז"ל וכיוון הרב לדברי הסמ"ג לאוין קכ"ז שכ' ואמר בפ"ב דיומא טוב מראה עינים כו' לפיכך צריך מאוד להזהר בדבר עכ"ל וחידוש גדול שנעלם משניהם לפי שעה שכן הוא בתוס' ישינים כאן במקומו בד"ה טוב מראה עינים

ע"ה א' יורד עמו לחייו, נ"ב כלשון זה בכתובות נ' א' וקידושין כ"ח א'

שם טעם כל המינין טעמו במן, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' רפ"ב והנה אם טעמו טעם מאכלות אסורות בזכרוני שראיתי באיזה ספר נדבר מזה וע' ס' בנין אריאל עה"ת פ' תולדות על הב"ר עה"כ ואוכל מכל דדריש מכל מה שנברא בששת ימי בראשית ע"ש מה שהביא כעין זה בשם היפ"ת ומש"ש ע"ז

שם ב' וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית, נ"ב כזה זבחים נ"ז א' וע"ע בכורות כ' א' כשנאמרו דברים לפני ר' יהושיע אמר להם צאו ואמרו לו לר' ישמעאל טעית

שם כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא, נ"ב דקדקו לומר ילוד אשה ולא אמרו בקצרה כלום יש מי שמכניס ואינו מוציא או כלום יש אדם שמכניס כו' וזה משום דעובר במעי אמו מכניס ואינו מוציא כמבואר בנדה ל' ב' ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי כו' וע"כ דקדקו לומר ילוד כו' לומר דרק באדם נולד אין דבר זה שיהי' מכניס ואינו מוציא אבל בעודו בעיבור טרם נולד הא ישנו שפיר וכנ"ל וגם דקדקו לומר תיבת אשה ולא קיצרו לומר כלום יש ילוד שמכניס כו' וזה ג"כ מפאת מציאת יתוש שמכניס ואינו מוציא ע' גיטין נ"ו ב' ברי' קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי קרו לה ברי' קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה כו' וא"כ הא יש ילוד יתוש שמכניס כו' ורק ילוד אשה הוא דליכא וא"כ שפיר הוצרכו בדקדוק להזכיר ילוד דייקא ושל אשה דייקא

ע"ו א' הני ה' עינוין כנגד מי, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שע"ז דקדק מדאמר כנגד מי ולא אמר מנלן דה' עינוין מדרבנן וע"ש דלדעת הרמב"ם דהם דאוריתא צ"ל דמסרן הכתוב לחכמים כו' עש"ה וכן הוא בר"ן ריש פרקין וע' שו"ת מהרי"ו סי' קצ"א כ' ה' עינוין כנגד ה' חומשין נשלמו ביום זה כוונתו למשנה פרק בתרא דתענית דיוה"כ הוא יום מתן תורה שניתנו בו לוחות אחרונות ועמש"ש בגליון ג"כ משמו ז"ל] וכנגד ה' חושים שעושים בהן מצוות ועבירות והעוה"ז נברא בה' שנא' בהבראם וה' רומז לבעלי תשובה ומש"ה יש לה פתח כלומר יכנסו בעלי תשובה עכ"ל

שם ב' חמרא וריחני פקחין, נ"ב הך דחמרא הוזכר גם ב"ב י"ב ב' הרגיל ביין אפי' לבו אטום כבתולה יין מפקחו

ע"ז א' ודילמא משתי', נ"ב ע' תוס' מ"ק ב' א' ד"ה עוף

שם ב' ואם הי' חולה כו', נ"ב בס' תניא רבתי סי' פ' וז"ל ואם הוא חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש כלומר דלא גריע אכילה מינה שהרי חולה מאכילין אותו ביוה"כ עכ"ל ודבריו פליאה עצומה בחולה דמאכילין אותו היינו חולה שיש בו סכנה וכאן אפי' חולה סתם שרי משום דאינה סיכה של תענוג

שם או פני רבו או לשמוע דברי תורה, נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה

שם עובר כו', נ"ב בס' יריאים סי' קי"ח כ' דרחיצה ביוה"כ מה"ת אסורה ודווקא רוב גופו ומתכוון ליהנות אבל מיעוט גופו אפי' מתכוון אסור רק מדרבנן דתנן המלך והכלה ירחצו את פניהם ואי דאוריתא אסור לא שרינן לי' במלך וכלה ואם אינו מתכוון ליהנות כגון הרוחץ ידיו בבוקר משום רוח רעה כו' שרי לגמרי כדתני' שומרי פירות והמקביל פני רבו כו' עוברין במים עד צוארן כו' ופסיק רישי' ולא ימות לא הוי שיש כמה בני אדם שאין נהנין ברחיצה כזו עכ"ל ודבריו דלא כדברי הר"ן בגיה"נ דבהנאה לא שייך פסיק רישא

שם הרב אצל תלמיד מאי, נ"ב ע' תוספתא פרק ד'

שם בבורני גדולה, נ"ב הוזכר ב"מ פ' ב'

ע"ח א' שצריכה לישב. נ"ב משמע (דנדה רשאה לטבול מיושב וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ק"ו דכ' לאסור ע"ש וצע"ג מכאן דמפורש להיפוך וע"ע לעיל ל"א א' תוד"ה, עין עיטם

שם מהו לצאת בסנדל של שעם כו', נ"ב בס' יריאים סי' קי"ח כ' בכל הנך דשרינן בסוגיין דכל מידי שאין דרך בני אדם לצאת בו ולהלוך מותר שאינו יוצא מכלל יחף עכ"ל

שם ב' עמד ר' יצחק בר נחמני על רגליו, נ"ב כל' זה במועד קטן י"ז א' עמד ר' שמואל בר נחמני על רגליו ובקידושין ע"ב א' עמד ר' יצחק נפחא על רגליו ובזבחים קי"ג א' עמד ר' יהושיע על רגליו

שם דאמר' אינשי עבדו לי', נ"ב ל' התוספתא פרק ד' קטנים