גליוני הש"ס מועד רמח

עש"ה וע' רש"י סנהדרין ס"א א' ד"ה ועובדיהם בסייף דכיון דשחיטה צורך זריקה ה"ל מחשבתו בשחיטה ע"מ לזרוק כאילו חישב בזריקה עצמה עש"ה וע' מכות ז' ב' דבעי' קרא להביא ירידה שהיא צורך עלי' דמסברא ה"א דכיון דהוא צורך עלי' חשיבא עלי' ופטור עש"ה וע' כתובות ל"א א' דכיון דעקיר' צורך הנחה הוי החיוב מיד משעת עקיר' עש"ה וע' חולין קי"ח ב' פלוגתא אי הכשר תחלת טומאה וע' ב"מ צ"א ב' דמסופק הש"ס אי מהלך כעושה מעשה דמי ע"ש ברש"י דהליכתו הוא צורך גפן שהולך אצלה ומספקינן אי נחשבת ההליכה לגפן שעושה בהגפן ויש לו לאכול מש"ה עש"ה וע' תוס' ב"מ צ"ד א' ד"ה פרה דכ' וי"ל דלאו דווקא בעידן עבידתייהו אלא בשעת הליכתן או אפי' מזמנים עצמן ליליך ולעשות חשוב בעידן עבידתיהו עכ"ל והוא ג"כ סברא דההילוך לעשות חשוב כגוף העשי' ומיקרי מש"ה עידן עבידתייהו וע' פ' אלו מציאות בנימוקי יוסף ובחידושי הר"ן אי בהליכה לביה"ק לקחת האבידה הוא מכלל גוף מצות השבת האבידה והוי בעידנא עש"ה ובכללים שלי הארכתי

ס"ב א' סבר לה כר' יוסי כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' מ"ה

שם נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם, נ"ב דוגמתו נגעים פי"ד מ"ה נשפך הדם תמות המשתלחת מתה המשתלחת ישפך הדם

שם ב' יקח שני שעירי עזים כו' שיהו שניהן שוין, נ"ב חולין י"א א' וע"ש וע"ע דוגמת דרש זה לעיל ל"ז א' א"כ מה ת"ל גורלות שיהיו שוין וע' עוד סיפרי בהעלותך פיסקא ע"ב שתי חצוצרות שיהיו שוות במראה ובקומה ובנוי וע"ע סיפרא אמור פרק י"ג בריתא ב' לחם תנופה שתים שיהו שוות, שני עשרונים שיהו שוות ע"ש בפי' הראב"ד ועוד שם פרק י"ח בריתא ב' שתים עשרה חלות שיהו שוות, שני עשרונים שיהו שוים וע"ע בעניין שיווי בסנהדרין ע"א א' דיליף מקרא בבן סורר דבעי' שתהי' אמו שוה לאביו בקול ואמר עלה דמדקול בעי' שוין מראה וקומה נמי בעי' שוין ע"ש

שם מת"ל שתי שיהיו שתיהן שוות, נ"ב בשאלתות פ' מצורע וז"ל והא שתי מיבעי' לי' שתים ולא ארבע ההוא דכתי' אחת אחת עכ"ל ופי' בשאילת שלום דמדכתי' ושחט את הצפור האחת הייתי יודע דכמו דהשחוטה אחת כן המשולחת ועכ"פ מוכח מדברי השאלתות דמיעוט רבים שנים אינו ממעט שלא יהי' יותר רק שלא יהי' פחות וע' סנהדרין ט"ז ב' תוד"ה אחת ובחידושי הארכתי ושוב ראיתי במאירי כאן ד"ה ומעתה דכ' דאע"ג דתפסת מיעוט תפסת הוא וודאי וא"א להוסיף מ"מ קמפרש הכתוב שנים משום דכל כיוצא בזה טרח וכתב לה קרא ע"ש

שם תוד"ה על כ' גזיר' שמא יטיל גללים, נ"ב ל' הגמ' לעיל ל"ו א'

ס"ג א' לשמו פטור, נ"ב ע' חולין מ"א ב'

שם ב' אמר רבא התם מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא, נ"ב כזה נדרים פ"ח א', ב"ק ע"ז ב', סוטה מ"ה א', מכות ח' א', ערכין ל' ב', תמורה ו' ב', קידושין ט' א', וע"ע נדרים פ' ב' אמר רבא מעניינא דקרא וע"ע ל' התם מעניינא דקרא בתמורה כ"ח ב'

ס"ד ב' תוד"ה ואם הי' כו' כ' א"נ שמא לא שייך הא מילתא כו', נ"ב עמ"ש בזה בציונים לתורה וע' שו"ת ח"צ סי' מ"ה מש"ש בזה

ס"ה ב' גליון הש"ס ד"ה גזירה כ' וק"ל הא כהן אחד שמת הוי רק מתו מקצת בעלים, נ"ב לא הבנתי קושייתו ע' הוריות ו' א' והא מייתו להו מישראל כו' ומבואר דגם במתו רק מקצת בעלים חשיבה חטאת שמתו בעלי' וע' ב"מ צ"ו א' איבעי' היכא דכתי' בעליו בקרא אי כולו בעליו בעי' ואולי יש לספק ג"כ כן בל' בעלים הנמסר בהלל"מ דחטאת שמתו בעלי' היא הלמ"מ אולם הרי מפורש הדבר בהך דהוריות וכנ"ל וע"ע רש"י תענית דכ"ז ע"א ד"ה מעכבין את הקרבן

ס"ו א' חטאו כו' עמך בית ישראל, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף ק"ח

שם אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו, נ"ב ע' אתוון דאוריתא כלל כ"ז וע"ע תוספתא נדרים פרק ב' הנודר מישראל אסור בכהנים ובלוים כו' ע"ש

שם איש להכשיר את הזר, נ"ב כזה זבחים קי"ח א', לעיל מ"ג א'

שם ב' יכול הוא להרכיב אני ואתם, נ"ב ל' התוספתא פרק ג' יכול הוא להרכיב את אחרים

שם לא מפני שהפליגן בדברים אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם, נ"ב כזה ירושלמי ע"ז פ"ק ה"ד אלא בגין דלית ר' חנינה אמר מילה דלא שמעה מיומוי בגין כן הוא שאיל לי' דא ומגיב לי' דא ע"ש דדומה ממש להך דכאן וע"ע כזה בירושלמי שביעית פ"ו ה"א אלא בגין דלית ר' חנינה כו' ע"ש בקצת שינוי

שם עדים בלא התראה במיתה לא עדים ולא התראה בהדרוקן, נ"ב קצ"ע הבנת זה דכיון דתרוייהו היו מיתה ביד"ש זה מיתת מגפה וזה מיתת הדרוקן א"כ קמי שמיא מה החילוק בין אם הית' העביר' בעדים או לא הא קמי שמיא גליא עבירתו ומה יתן ויוסיף חומר בגוף העביר' במה שהית' בעדים לשתוחמר מיתתו ואולי על שהחציף לעבור בפני בני אדם עבירתו חמורה טפי ולכן המיתה חמורה יותר ויש לו דוגמא בתוס' סנהדרין ע"ח ב' ד"ה לא הי' יודע דהית' סברת משה דמחלל שבת בפרהסיא מיתתו בסקילה ושלא בפרהסיא מיתתו בחנק ע"ש בגליון הגרע"א ז"ל ואולם אני כתבתי שם כוונה אחרת בדברי התוס' וגם יש עוד חילוק בדברים ע"ש ותבן וגם עדיין ק' ל' עדים דאמר כאן דמשמעותו עדים כשרים לעדות דלפי דברינו אפי' עבר בפני נשים ופסולין נמי הא החציף כו' וראוי שיהי' במיתה ואולי החציפות רק לפי שיתפרסם הדבר על ידם והוי כעושה בפרהסיא לגמרי לעיני כל וע"כ בפני נשים ופסולין דלא מהימנינן להו מדינא גם בני אדם לא יאמינו להם ולא יתפרסם הדבר והוי העביר' בפניהם לבד ולא הוי חציפות בפרהסיא לפני הכל ואולם אם עבר לפני קרובים דלא מחשדינן להו גם מדינא למשקרים רק גזה"כ שאין עושין על פיהם דהא משה ואהרן נמי לא מהימני וא"כ בני אדם ראוי להם שפיר להאמינם והוי שפיר פרהסיא וא"כ אכתי אין מדוקדק ל' עדים דמשמע דווקא עדים כשרים וצ"ע וע"ע ש"ך יו"ד סי' ב' סקי"א מש"ש ונראה כמחלק דדווקא כשראו ב' עדים שהוציא טריפה מתחת ידו אז אמרי' כיון שחציף כולי האי ולא נזהר בפני עדים כו' ומבואר ג"כ כנ"ל דלעבור בפני עדים הוי חציפות יותר וגוף העביר' חמורה יותר

ס"ז ב' עזאזל שמכפר כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקי"ג וע"ש שהביא פי' הרמב"ן על סוד שכ' האבן עזרא עה"כ לשלח אותו לעזאזל המדברה וכ' אחר שלשים ושלש תמצאנו וע"ש סי' תקי"ד ג"כ פי' הרמב"ן על הסוד שכ' האבן עזרא עה"כ והכנעני אז בארץ

שם רש"י ד"ה שיהא עז כ' אל לשון קשה, נ"ב יבמות כ"א א'

שם תוד"ה אטו כ' שלא יהא קדשי שמים מוטלין כנבילה, נ"ב ל' הגמ' זבחים פ"ה ב'

ס"ח ב' אותם מטמאין בגדים ולא משנעשו אפר מטמאין בגדים, נ"ב היינו דהאפר פנים חדשות באו לכאן וגוף חדש הוא ולא מיקרי אותו הדבר שהי' תחלה וזה טעם התוס' פסחים כ"ט א' ד"ה אין פודין דמפאת שיהי' שיווי לאפרו לא חשיב בר דמים כיון דעתה אינו בר דמים והטעם כנ"ל דהאפר מילתא