גליוני הש"ס מועד רמו

מ"ב א' שיהא זר שוחט ואלעזר רואה, נ"ב אין מבואר אי הכוונה דאפי' זר שוחט ואלעזר רואה כשר וכ"ש דשחיטת אלעזר עצמו כשיר' או כיון דכתי' ושחט אותה לפניו משמעותו דווקא שאחר ישחוט דאם הוא שוחט לא שייך למיקריי' לפניו לדבר שאדם עצמו עושה וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ת"ו דאם הסופר בגט הוא עצמו השליח אז במקום שא"צ מדינא לומר בפני נכתב כו' יותר טוב שלא יאמר כלום משיאמר בפני נכתב דמשמע שהוא לא כתבו ומיחזי כשיקרא ע"ש ואולם כאן גם בהוא עצמו שוחט יש מובן לתיבת לפניו לעניין שלא יסיח דעת אלא דלשמואל לא איצטריך קרא לזה לבד דמשריפה נפקא וע"כ דאתי קרא נמי להכשיר זר שוחט ואלעזר רואה אבל עכ"פ אין ממעט שחיטת עצמו כיון דבשחיטת עצמו נמי שייך ל' לפניו במה שאסור לו להסיח דעת וק"ל

שם רש"י ד"ה שאני פרה כ' שהרי שחיטתה בהר המשחה כו', נ"ב דוגמתו פיה"מ להרמב"ם פרה פ"ד מ"א ור"א אומר אחר שנשחטת בחוץ יצאת ממשפט הקדשים וע' מנחות פ"ח אי מצורע חוץ הוא וע"ע שם ב'

שם ב' משמע מוציא מיד משמע, נ"ב ל' הספרא שמיני פרשה ב' בריתא ג'

מ"ג א' תוד"ה הכל כשירין לקדש כ' יש לפרש ונתן עליו בשבילו כו', נ"ב ע' גליון הרי"פ הביא תוי"ט ומהרש"א התומהים בזה וע' שו"ת ח"צ סי' קנ"ד דתמה ג"כ בזה ולא ראה שכבר קדמוהו ז"ל

שם ב' פוק תני לברא, נ"ב בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל ציין שבת ק"ו עירובין ט' ביצה י"ב והוא עוד ביבמות ע"ז ב' וע"ש במסורת הש"ס

מ"ה א' זהב שחוט שנטוה כחוט, נ"ב חולין ל' ב'

שם ואחת של קיום האש, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז ד"ה עוד כתבת כי טעם לא כיבו הגשמים כו'

שם הצתת אליתא, נ"ב נזכר בתמיד כ"ט א' במשנה ופרה פ"ג מ"ט

שם ב' תוד"ה סודרן כתבו אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח, נ"ב ע' זבחים ס"ה א' עושה מערכה על גב סובב איכא ביניהו וע"ע תוס' זבחים פ"ז ב' ד"ה אויר

מ"ו ב' שבת דהותרה היא כו', נ"ב ע' רא"ש לקמן פ' יוה"כ סי' י"ד וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רי"ד וע' ב"י וב"ח או"ח סי' שכ"ח וע' שאילת יעב"ץ סי' קל"ב ד"ה ועתה אלכה ואשובה וד"ה ולתשובת הרובה קסת ע"ש וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' פ"ה ומצאתי בתוספתא שבת פרק י"ו א"ר יוסי מניין לפ"נ שדוחה את השבת שנא' את שבתותי תשמורו יכול במילה ועבודה ופ"נ ת"ל אך חלק פעמים שאתה שובת פעמים שאי אתה שובת עכ"ל התוספתא ומבואר דלר' יוסי תלוי דין עבודה ומילה בשבת אי הותרה או דחוי' בדין פ"נ אי הותרה או דחוי' כיון דחד קרא הוא דדרשי' אכלהו וע"ש בח"ס דכ' ומה עניין עבודה לפ"נ דילמא לעניין אחד מהם הוא דחי' ולאידך הותרה והביא שם גמ' דכאן ע"ש והנה בדברי ר' יוסי דתוספתא הנ"ל מפורש דמחד קרא הוא דנפקי ופשוט דעניינם אחד או הותרה או דחוי' ושוב ראיתי אריכות בזה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז ד"ה הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם כו' עש"ה ולא העיר ג"כ מתוספתא הנ"ל [והך דר' יוסי דתוספתא הנ"ל הוא בגמ' להלן פ"ה ב' בשם ר' יוסי בר יהודה ואפ"נ לחוד ולא הוזכר שם מילה ועבודה]

מ"ז א' מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, נ"ב ע' ר"ן נדרים נ' א' ד"ה מן מזי' וצע"ק וע' רש"י שם

שם ב' דגואי לא תיבעי לך דוודאי קומץ הוא דבראי לא תיבעי לך דוודאי שירים הוא כי תיבעי לך דביני ביני מאי, נ"ב דוגמא לזה פאה פ"ד מ"י תוך היד כו' לעניים אחר היד כו' לבעה"ב ראש היד כו' ר' ישמעאל אומר לעניים רע"א לבעה"ב ע"ש בר"ש ורמב"ם

שם הדר פשטא כו' בין הבינים ספק נינהו, נ"ב ע' ת"י ויש קצת דוגמת זה ברכות כ"ה ב' אמר רבא כו' מג' ועד י' היינו דבעא מיני' ר' יוסף מר' הונא ולא פשט לי' ע"ש

שם רש"י ד"ה והא ליכא כ' שמאיליו נכנס, נ"ב מוכח דמה שאחוז אח"כ בידו לא מיקרי לקיחה וע' לקמן מ"ט א' תוד"ה בעי וע' זבחים י"ד א' סד"א הואיל וכתי' ולקח ואי אתא קוף רמא להו אידי' בעי למיהדר ומשקל זימנא אחריתי וכבר האריכו בזה האחרונים בעניין לקיחת לולב וגם אני בחידושי ועמ"ש בזה בשו"ת משיב דבר חאו"ח סי' מ'

מ"ח א' ולא מדם העור, נ"ב ע' ט"ז יו"ד סי' כ"ג סק"ז מש"ש דאל"כ מאין בא דם זה דהא בעור אין דם ועמ"ש ביישוב דבריו בשו"ת שבות יעקב סי' נ"ח וע' שם ח"ב סי' ס"א הניח הוא עצמו ז"ל דברי הט"ז בתימה מגמ' דכאן וחידוש גדול שהרי הוא עצמו ז"ל יישב בח"א סי' נ"ח הנ"ל קושי' זו ואולי דברים הנ"ל שבחלק א' כתבם באיחור וכך הם כתובים שם בחצי עיגול ונ' שבאיחור נכתבו

שם תוד"ה בעי כ' שהיפך הכלי כי כיתונא, נ"ב ל' הגמ' ר"ה כ"ז ב'

נ' ב' בקופיא מתכפרי, נ"ב י"ל הפי' כפרה קלה לא חשובה וקבועה ע' רש"י פסחים נ' א' ד"ה אור שכ' כל דבר קל קרוי קפוי כו'

נ"א ב' ות"ל דאשר לו אמר רחמנא, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהראנ"ח סי' פ"ג

נ"ב א' חמש מקראות כו', נ"ב ע' תוס' וע' עוד מנחות כ"ז ב' פלוגתא דשם אי מבית לפרוכת קאי אלפניו או אלאחריו וע"ע תוס' שם ס"ה ב' ד"ה כתוב דנסתפקו בכתוב עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם אי קאי חמשים יום אלפניו או אלאחריו ע"ש וע"ע שם ס"ו ב' אביב קלוי גרש איני יודע אם אביב קלוי אם גרש קלוי וע' ב"מ ע"ג ב' ת"ל לעולם בהם תעבודו ובאחיכם כו' ע"ש דתיבת ובאחיכם אין לו הכרע אי קאי אלעיל או אלרע ונדרס על שניהם וע' נדה מ"ח א' א"ק שש שנים יעבוד ובשביעית ובשביעית נמי יעבוד וע' סנהדרין נ"ז ב' פלוגתא בקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך אי קאי תיבת באדם אקמי' או אדמו ישפך דבתרי' עש"ה וע"ע ב"מ קי"ג א' ע"ש ברש"י ד"ה מאי לאו לרבות שליח ב"ד ושם ב' ד"ה לא שליח ב"ד כמלוה דמספקי' שם בקרא דבחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה אי תיבת והאיש קאי אלעיל וה"ק בחוץ תעמוד והאיש היינו השליח ב"ד ג"כ יעמוד בחוץ ואשר אתה נושה בו היינו הלוה יוציא וגו' או קאי אלרע וה"ק בחוץ תעמוד אבל והאיש דהוא השליח ב"ד ואשר אתה נושה בו היינו הלוה יוציא וגו' עש"ה וע' ירושלמי תרומות פ"ד ה"ג ע"ש בפני משה ד"ה יכול תורם בחטים אחד משלשים כו' מש"ש דוששיתם קאי לפניו ולאחריו ואולם יש שם בירושלמי גירסא ופי' אחר ג"כ וע"ע ירושלמי שביעית פ"ט ה"ו פלוגתא בכתוב ואכלו אביוני עמך ויתרם וגו' אי קאי ויתרם אלעיל או אלרע ע"ש בפני משה

שם רש"י ד"ה ור' יוסי כ' הילכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי, נ"ב מעין זה לעיל מ"ג ב' רש"י ד"ה והיום דכ' כהן גדול מראה כבודו וחיבתן של ישראל שהוא שלוחן ועושה עצמו כבן בית כו'

נ"ג א' וכן תלמיד הנפטר מרבו כו' מצדד פניו והולך, נ"ב נזכר ב"ב צ"ט א' ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו: