גליוני הש"ס מועד רמה

שניתק לעשה לפי שמתקן הלאו עכ"ל ויש שם עוד חידוש דמוכח לפי"ז דיש מלקות אלאו דקורא לאברהם אברם דאל"כ מה עניין הניתוק ויש לדבר הרבה בזה ואכ"מ

שם מאי ואם נפשך לומר, נ"ב כזה שבועות ל' א', לקמן ע"ד ב'

ל"ז א' והיו מזכירים אותו לשבח, נ"ב כל' זה נדה י"ז א'

שם הרב באמצע, נ"ב ע' מזה ברכות מ"ו ב' וע' ר"ה כ"ו ב' דשופר של ר"ה באמצע וב' חצוצרות מן הצדדין שמצות היום בשופר ובחידושי הר"ן שם הטעם משום דגדול באמצע כדאמר כאן ע"ש

שם יכול יתן שנים על זה ושנים על זה, נ"ב ע' גליון הרע"א ז"ל וע"ע ספק כזה בל' חכמים קידושין ע"ח א' אלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות מאי לאו שני שמות ותו לא לא שני שמות על זה ושני שמות על זה וע' רמב"ן עה"ת ויקרא א' פסוק ד' דכ' וסמך ידו בשתי ידיו כי מצאנו וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל ודרשו בו ידי כל יחיד ויחיד עכ"ל

שם ב' באלף בית, נ"ב כל' זה ב"ב קס"ח ב' אלף בית בעלמא קאתינא ולפי פירש"י כאן י"ל גם שם הפי' שיכתוב ראשי תיבות אולם הרשב"ם שם לא פי' כן

ל"ח א' מפני שנחושתן מצהבת, נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' ס"ח דן מכאן כיוצא בזה לביהכ"נ ע"ש

שם ב' נזקרים בבת ראש, נ"ב כל' זה בעלמא כדי שיזדקר הגדי בבת ראש ולקמן ס"ז ב' זורקו בבת ראש

שם על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה ועל בן קמצר וחביריו נאמר שם רשעים ירקב, נ"ב דוגמת ל' זה בתענית כ"ח

שם רקביבות תעלה בשמותן, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווא סי' פ"ז וע' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ח דיש שם שם אמורא רבי יודה בן טיטס וצ"ל דכיון דיש שינוי בנקודה דטיטוס הרשע שמו טיטוס בחולם ט' השני' ושם טיטס דירושלמי הוא בנקודה אחרת תחת הט' מדלא נאמר טיטוס לכן לית בי' משום אסוקי בשמי' וא"כ גם קישית תוס' כאן ובכ"ד מהך דשבנא איש ירושלים ניחא בפשיטות דאולי הי' חילוק נקודה ביניהם ולק"מ

שם ונותנת משקלו זהב לביהמ"ק, נ"ב דוגמתו ערכין י"ט א' במשנה מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב ולא נאמר שם של זהב וע"כ גם כאן צריך למחוק תיבת של וכמו שמחקו הב"ח

שם מדאוריתא מנא לן דכתי' ויאהל כו', נ"ב ע' ליקוטי דינים שבסוף ס' מהרי"ל דקפ"ח ע"ב וז"ל בסדר לך כתי' ואנשי סדום רעים וגו' פירש"י מכאן שם רשעים ירקב הקשה החבר ר' שלום כ"ץ מה בא רש"י לפרש מכאן והלא מקרא מלא הוא שם רשעים ירקב ותי' מהר"י סג"ל דקרא מתנבא דשם רשעים ירקב אבל מניין כשמזכירין הרשעים דמזכירין לגנאי לכך פירש"י מכאן הואיל והזכיר אנשי סדום סיים עליהן גנותן רעים וחטאים וגו' עכ"ל והדברים צע"ג מגמ' דכאן

שם כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא כו', נ"ב במהרי"ל שם אי' וז"ל אמר ששמע מפי מהר"ש שהרגיש וגם הוא הרגיש דהאמת כך דכל עביר' שאדם הורגל לעשותה רוב ימיו דהן ל"ו שנה כיון דדש בה שוב לא מניחה ומלפפתו כל ימיו עכ"ל ומדה טובה מרובה לכן כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא

שם כיון שבאה לידו דבר עביר' פעם ראשונה ושני' ואינו חוטא שוב אינו חוטא, נ"ב מעין זה לקמן פ"ו ב' היכי דמי בע"ת כגון שבאת לידו דבר עביר' פעם ראשונה ושני' וניצול הימנה וע' שו"ת תה"ד סי' רנ"ג

ל"ט א' ואומר לד' חטאת, נ"ב בס' חומרי מתניתא לקמן פ"ב א' הקשה מהך דנדרים י' ב' דאסור לומר לד' קרבן מחשש שמא ימות ע"ש ולא ראה דהיא קישית תוספת ישינים כאן במקומו וע' תוספתא פרק ב' דשם נאמר הוא אומר לד' והסגן אומר חטאת ר' ישמעאל אומר לא הי' צריך לומר חטאת אמרו לו והלא כבר נאמר ועשהו חטאת עכ"ל התוספתא והוא קצת ראי' לתי' הת"י כאן דכיון דמשום קרא דועשהו חטאת הוא דאומר חטאת א"כ כיון דכתי' בקרא בתר אשר. עלה עליו הגורל לד' צריך גם הוא לאומרו אחרי לד' והנה לפי סברת התוספתא דהוא אומר לד' והסגן אומר חטאת וא"צ שיהי' באחד בלא"ה לק"מ דאפילו מת הכ"ג אחרי אומרו לד' ג"כ הי' הסגן יכול לומר חטאת ונמצא שלא הית' הזכרתו ש"ש לבטלה כלל ואם הי' מת הסגן אז הי' הכ"ג אומר חטאת דוודאי גם לתוספתא כשיר' אמירת חטאת בכ"ג רק דכך הי' נוהגין שהי' הסגן אומר חטאת ולא נתבאר הטעם אבל וודאי דאם אמר הכ"ג ג"כ יצא ולשמא ימותו שניהם אין לחוש כמבואר ר"פ ד' אחין דלמיתה דתרי לא חיישי' והנה לפמ"ש התוס' ישינים כאן דהחשש בהך דנדרים דילמא פשע ולא שמא ימות א"כ י"ל ג"כ דלפי התוספתא לק"מ כיון דהכ"ג עומד ומשגיח על הסגן ואם ישכח מלומר יזכירנו וגם כיון דהסגן עומד לפני הכ"ג המשגיח עליו ואימת הכ"ג עליו לא אתי למיפשע וכהך דשבת י"ג א' שאני תינוקות הואיל ואימת רבן עליהן לא אתי לאצלויי ואולי מזה הטעם הוא שתיקנו לסברת התוספתא שיאמר הסגן חטאת דלשנות מסדר המקרא דנאמר תחלה לד' ואח"כ חטאת א"א ושיאמר הכ"ג שניהם יש חשש דילמא פשע וכנלמד בנדרים מקרא דחיישי' לזה דכתי' קרבן לד' וע"כ תיקנו שתהי' אמירת חטאת בסגן דליכא חשש פשיעה כיון דהכ"ג עומד ומשגיח עליו כו' וכנ"ל ואכה"ג ליכא קרא דניחוש לפשיעה ודו"ק

שם הצנועין מושכין את ידיהן, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"א דקדק מכאן דאין כופין לכהן לקבל מתנות כהונה רק בדעתו הדבר תלוי וע"ש עוד סברא דכיון דכתי' במתנות כהונה למשחה לגדולה א"כ אילו הי' מוכרח לקבל אין זה דרך גדולה רק דרך כפי' ועבדות עש"ה כל התשובה ולפי"ז יהי' חילוק בין מתנות כהונה דבעי' בהו למשחה לבין אותם דלא בעי' למשחה ע' תוס' בכורות כ"ז א' ד"ה ואתי ומש"ש על הגליון

שם ב' לבנון שמלבין עוונותיהן של ישראל, נ"ב דוגמתו לקמן ע"ה א'

מ' א' לא ידע מאי קאמרי רבנן, נ"ב בגליון הרי"פ ציין גיטין ל"ז ב', תמורה ל"ב ב' ויש כזה עוד בע"ז ס"ט ב' רשב"ג הוא דלא ידע מאי קאמרי רבנן כו' והוא כהך דגיטין ל"ז ב' הנ"ל וע"ש בגיטין בתוס' ד"ה אי לפני יאוש דנ' דהי' נחשב להם לחידוש מאי דפשיטא לי' לאמורא דברי רבנן אף דהתנא נסתפק בהם ע"ש ויש עוד יותר מזה בר"ה ל' ב' התם ר' יהודה הוא דקא טעי איהו סבר ריב"ז מדרבנן קאמר כו' עש"ה

שם והכי קאמר להו אי הגרלה הגרלה ממש קא אמריתו פליגנא עלייכו בחדא אי הגרלה דקאמריתו היינו הנחה פליגנא עלייכו בתרתי, נ"ב דוגמת סיגנון זה ב"ב קע"א א'

שם ב' אל תתנו מקום למינים לרדות, נ"ב ע' מאירי כאן דפי' שהמינים יחשדו אותנו בכך להיות כל מעשינו עושים דרך נחש עכ"ל ואולם בפרה פ"ג מ"ג יש ג"כ לשון זה אל תתנו מקום לצדוקים לרדות ושם לא שייך פי' זה דרק כאן ההחזרה משמאל לימין הוי ניחוש משא"כ שם ליכא עניין ניחוש וכמובן

מ"א ב' אין פדיון לעוף, נ"ב מנחות ק' ב', כריתות כ"ז ב', מעילה י"ב א'

שם א"ר יוסף ניחזי אנן, נ"ב כזה גיטין ל"ג ב':