גליוני הש"ס מועד רמד

אבל אין ראי' שהרחיצה צריכה ביאת כל ואולם בלא"ה הדברים נכונים ופשוטים לענ"ד כנ"ל וחידוש על התוס' שלא העירו כלל מזה

שם ב' מאי קרצו, נ"ב ע' רע"ב פאה פ"ז מ"ד ד"ה נקרצת וצ"ל דגם שם לישנא דקטלא הוא דכ"ז היותו במחובר יש בו כח הצומח דנקרא נפש בפי חכמי המחקר ותלישתו מן המחובר זהו מיתתו דאם הפי' שם כפשוטו חתיכה א"כ מאי פריך כאן מאי קרצו הרי הפי' פשוט כמו חתכו וכהך דהתם וע"ע נגעים פ"ד מ"ד כדי לקרוץ בזוג ונ' שם ג"כ פירושו כדי לחתוך בזוג ונקרא ג"כ קריצה מל' קטלא דהשער ג"כ יונק מן הגוף וכשנחתך היא מיתתו וע"ע נדה נ"ב ב' כדי לקרוץ בצפורן ושם פירש"י כדי לאחוז ע"ש ואולם בכלים פ"ח מ"ו בית שאור כו' השאור והשרץ בתוכו והקרץ בנתיים כו' ובפיה"מ להרמב"ם ובית שאור כלי נחלק בתחלת עשייתו לב' חלקים כו' וזה הדופן המבדיל בין החלקים יקרא קרץ מלשון מחומר קורצתי גם אני (איוב ל"ג) ר"ל הבדלתי ונחתכתי עכ"ל ומבואר דכל חתיכת והבדלת דבר נקרא קריצה גם בל' משנה וע"ש זה נקרא הדופן המחתך ומבדיל בין חלקי הבית שאור קרץ וע"ע כלים פט"ו מ"ב אם התקין להיות קורץ עליו כו' ובפיה"מ להרמב"ם וקורץ יחתוך עליו הבצק עכ"ל וכן בר"ש שם קורץ עורך עליו לחם ויש אומרים לחתוך עליו בצק מלשון מחומר קורצתי עכ"ל וצ"ע וע"ע כלים פי"ז מ"א בר"ש דהביא תוספתא חמת חדשה אעפ"י שמקבלת רמונים טהורה תפרה ונקרצה שיעורה ברימונים ע"ש והאי ונקרצה נ' פירושו ג"כ שנחתכה וע"ע ירושלמי יבמות פ"ח ה"א בעא מיקרוץ ע"ש בפני משה פי' שרצה לפרוש הימנו וע' ירושלמי כאן מ"ד נסוחה כו' מחומר קורצתי כו' וע' בשירי קרבן ד"ה חד אמר נכוסה עש"ה

שם כל עבודות יוה"כ אינן כשרות אלא בו, נ"ב במהרי"ו סי' קצ"ב כ' דיוה"כ מיכאל ממונה עליו והוא כהן גדול של מעלה ומש"ה אין עבודת יוה"כ כשר אלא בכ"ג עכ"ל

ל"ג א' הואיל והתחיל במערכה גומר, נ"ב כזה זבחים פ"ט ב' הואיל והתחיל במתנות גומר וע"ע מנחות מ"ד ב' איידי דאתחיל באכילה גמר לכולא מילתא דאכילה וע"ע כזה בס' הפרדס לרש"י סי' כ"ד וע"ש דאין ללמוד מהך דזבחים אלעלמא דהיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר עש"ה

שם אין מעבירין על המצוות, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קפ"ז דכמו דקיי"ל שאין מעבירין על המצוות ואין מדקדקין אם זו קלה או חמורה כך אין מעבירין על העבירות אעפ"י שזו קלה וזו חמורה וכיון שמוטל עלינו לייסר אדם על עביר' זו שבאה לידינו אין מעבירין עלי' מחשש שמא יצא לתרבות רעה ויעשה עביר' חמורה מזאת עש"ה ולכאורה כיון דהך דאין מעבירין על המצוות מושמרתם את המצות ילפי' לי' וקאי על מ"ע וכפשטא דקרא דקאי על מצה דהוא מ"ע וע"כ גם לפי הדרש דקרינן מצוות מ"מ נ' דרק דומי' דמצה המכוונת בפשטא דקרא דהיא מ"ע הוא דדרשי' וע"כ ראוי שיהי' תלוי בספק אי גמרי' איסורין ממצוות וכן להיפוך דהארכתי בזה בכללים ואכ"מ וראיתי עוד בשו"ת הרדב"ז שם ח"א סי' תקכ"ט שכ' דהך דאין מעבירין על המצוות הוא דרבנן ודרשא דושמרתם וגו' אסמכתא הוא וע"ש עוד שכ' אהך דעבורי דרעא כו דלא שייך בי' מעיקר הדין הך דאין מעבירין כו' דכיון שמחוייב לקשור של יד תחילה עדיין לא הגיע זמן של ראש עד שיניח של יד עש"ה וצ"ע דכיון דבדיעבד אם הקדים של ראש הוי מצוה הא חשוב זמן כתוס' פסחים ה' א' ד"ה לא והארכתי בלקח טוב

שם רש"י ד"ה אין מעבירים כ' מושמרתם את המצות כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' כ"ה

שם גליון הש"ס ד"ה אביי כו', נ"ב וע' שו"ת חות יאיר סי' ט' וסי' י' וסי' י"א

שם ב' היכי עביד, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים קמ"ב

שם רש"י ד"ה לדבר כ' אין כפרה אלא בדם, נ"ב ל' הגמ' לעיל ה' א'

שם תוד"ה עבורי כ' ויצטרך להעביר, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ג' אות א' דכ' דמוטב שיעבור ממה שישנה סדר הפסוק דכתי' וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך וצע"ק דהא העברה אסור מושמרתם את המצות דה"ל כמו השמר דהוא ל"ת וכן בר"ה ו' א' דתשמור הוא ל"ת ומשא"כ שינוי הסדר הוא רק עבירת שינוי סדר העשה ואפי' למ"ד דהשמר דעשה עשה מ"מ מנ"ל דמוטב כו' ומסברא גוף עשה יש לה להיות חמורה מסדר עשה

ל"ד א' ילמד של שחרית משל ערבית, נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ט'

שם ב' תוד"ה רבי כ' א"כ שחרית עיקר, נ"ב סברתם דבדבר המפורש יש לו קדימה על הנלמד מדרשא וע' תוס' יבמות ז' ב' ד"ה ואמר וע' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ט דכיון דמומחה מפורש בכתוב בהתרת נדרים ואילו ג' הדיוטות ילפי' רק מג"ש לכן בעי' לכתחלה יחיד מומחה ע"ש

ל"ה א' ותנא מניינא אתא לאשמעי' כו' עד לית לן בה, נ"ב כזה בקידושין י"ח א' וע"ע בכריתות ה' א' ותנא מניינא קמ"ל וערכין ט' ב' אחרים מניינא אתא לאשמעי' וע' תוס' ב"ב כ"ח א' ד"ה שהן וע"ע שבועות ל"ח ב' ר' חייא מניינא אתא לאשמעי' וע"ע רש"י סוכה נ"ה ב' ד"ה מאי קמ"ל דכ' ג"כ וכי מניינא אתי לאגמרינן כו'

שם ב' רש"י ד"ה מאי לאו כ' דמשמע שלא יהיו דומין לראשונים, נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל סי' י"א הקשה מפירש"י עה"ת עה"כ ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות דכ' אחרות הקישן לראשונות מה הראשונות באמונה כו' הרי דאחרים מורה על השיוי והדמיון לא על ההתנגדות והחילוק ע"ש מש"ש בזה

ל"ו א' ובלבד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח, נ"ב מנחות צ"ג ב'

שם אין עולה בא כו', נ"ב במדרש יש בכ"ד דעולה מכפרת על הרהור הלב וע' חידוש בבעלי התוס' עה"ת פ' ויקרא ד"ה לכפר עליו וז"ל כי כשאדם אוכל חלב בשוגג מביא חטאת ועל הספק אשם תלוי ולפעמים סבור בוודאי שאכל שומן והוא אכל חלב ועליו העולה מכפרת מה שלא ידע לעולם עכ"ל ואולי טעמם דכי היכי דמכפר אהרהור הלב היינו אמחשבה בלי מעשה ה"נ מכפר אמעשה בלי מחשבה כגון אכל חלב וכסבור שומן אלא דבנודע לו אח"כ הא מחויב חטאת או אשם תלוי וא"א לעולה שתכפר רק בלא נודע לו אח"כ וע' ירושלמי תרומות פ"ח ה"א הובא בר"ש שם דמדמי סבור שומן ונמצא חלב לסבור אסור ונמצא היתיר אולם בגמ' דידן נזיר כ"ג א' עושה צריכות ביניהם ע"ש וע' רש"י ערכין כ"א א' ד"ה ממשכנין דכ' דשלמים מכפרין אעשה אולם הוא וודאי ט"ס וצ"ל דעולות וכנוסחא אחרינא דשם ע"ש

שם ב' לאו לאו מעליא הוא, נ"ב עניין הניתוק דכאן הוא חידוש דעשה דלגר וגו' איננה תיקון ללאו דאחרי שאכל א"א עוד לתת לגר וכמו שעמדו ע"ז רש"י ותוס' ישינים ומצאתי לו דוגמא בברכות י"ג א' תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנא' והי' שמך אברהם ר' אלעזר אומר עובר בלאו שנא' ולא יקרא עוד את שמך אברם ובתוספת הר' יהודה חסיד שם כ' וז"ל ויש לפרש דבר קפרא לא חשיב לי' לאו משום שניתק לעשה דכתי' והי' שמך אברהם ואידך לא דמי ללאו דנותר