גליוני הש"ס מועד רמב

סובב, נ"ב כזה בזבחים נ"ח ב' מי סברת הני ארבע אמות בהדי אמה יסוד ואמה סובב ארבע אמות בר מאמה יסוד ואמה סובב

שם ב' לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין כו', נ"ב לפי"ז אם עושין כו' ואח"כ חלילה אין עושין משתנים ברגע מבלי מספר למספר ולהיפוך אם אין עושין כו' ואח"כ עושין משתנים ברגע ממספר לבלי מספר וע' דוגמא בחגיגה י"ג ב' כתוב אחד אומר אלף אלפין ישמשוני' כו' וכתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו לא קשיא כאן בזמן שביהמ"ק קיים כו' והיינו דבחורבן הבית נשתנו מבלי מספר למספר

שם ואם אדם חטא בהמה מה חטאה, נ"ב ל' המשנה סנהדרין נ"ד א' ושם בגמ' ק"ח א' וע"ע דוגמא שבועות ל"ט א' אם הוא חטא משפחתו מה חטאת ועוד בסנהדרין מ"ד א' אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו כו'

שם ואימא כבן שנה כו' אחויאו כו', נ"ב בחידושי אגודה הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט דס"א ע"א דן מזה דהאומר לחבירו אתה משקר כממזר צריך לעשות בו דין הקורא לחבירו ממזר ואינו יכול לטעון כממזר ולא ממזר וע' זוהר משפטים דפוס ווילנא דקכ"ב ע"א מפורש להיפוך וע' שו"ת תה"ד ח"ב סי' רנ"ז ועמ"ש בגליון קידושין כ"ח א'

שם רש"י ד"ה בבזק כ' ל' שברי חרסים, נ"ב ע' עירובין ק"ד א' רש"י ד"ה בוזקין בלח

כ"ג א' א"ר חסדא לא קשיא כאן בבריא כאן בחולה, נ"ב כל' זה לקמן פ"ב א'

שם מריש ה"א כו', נ"ב ע' בעלי התוס' עה"ת פ' תצוה ד"ה מערב עד בקר ודבריהם צע"ג מגמ' דכאן ומש"ש וכן משמע במנחות כו' הנה במס' מנחות לא הובא כלל הך דבן ביבאי ממונה על הפקיע והוא משנה בשקלים והובא בגמ' בכאן בד

שם בא אביו של תינוק, נ"ב צ"ע דתינוק בכל מקום פירושו קטן וקטן הרי פסול לעבודה ואפי' גדול אין מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן כ' כמבואר בחולין כ"ד ב' ואיך קרא כאן תינוק לבן כ'

שם ומעיקרא סבר אקראי בעלמא הוא כיון דחזו כו', נ"ב דוגמתו תמיד ל"ב א'

שם ב' אבל טהרת כלים הוא דחמירא, נ"ב הטעם לפי שע"י טומאת הסכין אפשר שיטעו לשחוט בו ויטמא הקרבן ויהי' קודש נאכל בטומאה וגם הנוגע בו יהי' מטמא מקדש וגוף הסכין בהיותו בפנים בטומאה היא טומאת מקדש וזה הי' דבר חמור להם מאוד גם משפיכות דמים ויש לו שורש בתוספתא שבועות פ"ק קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה כו' עש"ה וזהו עניין מאי דמצינו בכמה דוכתי דחמירא להו טומאה טובא משאר דברים ע' תוס' סנהדרין מ"ח א' ד"ה משמשין ועוד בכ"ד

שם אחרים פחותין מהן, נ"ב כל' זה לקמן ל"ה ב'

שם תוד"ה יש כ' וכי תעלה על דעתך שזר ובע"מ קריבים לגבי מזבח, נ"ב ע' כלים פ"א מ"ט דרק בין האולם ולמזבח אין בעלי מומין נכנסין וזה ג"כ רק מעלה דרבנן וע' סוכה מ"ד א' ול' התוס' דכאן הוא ל' הגמ' לקמן מ"ה א' על זר לבד ונזכרתי דמפורש בקרא לאו דלא יגש בע"מ למזבח והוא ממניין המצוות לרמב"ן וע' ספר יריאים סי' של"ו וע' חזקוני עה"ת יתרו פרשה כ' פסוק כ"א ד"ה וזבחת עליו

כ"ד א' ועבדתם עבודה תמה, נ"ב דוגמתו סוכה ל"ד ב' ולקחתם שתהא לקיחה תמה ועוד שם ל"ו ב' רש"י ד"ה וקתני ע"ש ובברכות ט"ו ב' ולמדתם שיהא למודך תם ובמנחות ל"ד א' וכתבתם כתיבה תמה

שם ב' הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה היא, נ"ב ע' מאירי שכ' ואעפ"י שאינה עבודה מ"מ הואיל ומעשה הצריך הוא הרי הוא מפקיע נתינת פתילה ושמן שלא ליקרא עבודה תמה עכ"ל ויש דוגמא לזה באתרוג חסר דפסולו מולקחתם לקיחה תמה ואפי' בחסר מיעוט ואע"ג דקיי"ל רובו ככולו בכל התורה ורק דבמיעוט חסר לא אמרי' רובו ככולו כמ"ש האחרונים ועכ"פ כאשר יש כל הדבר אז יוצאין שפיר ברוב שבו מטעם רובו ככולו וכמ"ש בלקח טוב וא"כ הרי א"צ אל המיעוט לצאת בו כמו בהרוב וצריך רק למציאות המיעוט לא להיותו מצוה ועכ"ז אמרי' דאין הרוב תם כאשר המיעוט חסר ואף דא"צ למצוותו רק למציאותו וה"ז כהך דכאן דנתינת פתילה ושמן לא חשיבי עבודה תמה מפני צורך ההדלקה עוד ואף דאין צורך לעבודת ההדלקה דאינה עבודה ורק למציאות ההדלקה הוא דצריכינן ודו"ק

כ"ה א' כמין בסילקי גדולה הית', נ"ב כל' זה סוכה נ"ח ב' ותיבת בסילקי הוזכר גם במשנה טהרות פ"ו מ"ח

שם תוד"ה אין כ' והא אין ישיבה כו', נ"ב ע' ריב"א עה"ת פ' תזריע ד"ה מחוץ למחנה דכ' והא דאמרי' אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד היינו לשהות שם כך פי' ר"מ מקוצי עכ"ל ולא איתפריש שיעור שהי' זאת ואולי היא כשיעור שהי' שהוזכרה בנטמא במקדש וא"כ עכ"פ להנ"ל משכחת יושב אוכל בלי שיעור שהי' אולם גוף דבריו שם צריכים ביאור ונ' כוונתו דקשיא לי' דכתי' במצורע מחוץ למחנה מושבו ודרשי' מחוץ לג' מחנות וק' דבמחנה שכינה הא גם בלי הצרעת אסור לו לישב דא"ל דנ"מ אאחד ממלכי בית דוד גופי' אם נצטרע דהא דרשי' בהוריות י' א' פרט לנשיא שנצטרע וע"ש ט' א' אולם הך מושבו דכתי' במצורע פירושו עכבה דוודאי אין מחויב לישב דווקא כ"ז היותו מחוץ למחנה ואף דאמרי' בקידושין ל"ג ב' טמא יושב כו' היינו מדאפקי' רחמנא בל' מושבו ובגוף כוונת הר"ם מקוצי הנ"ל אני מסופק אם כוונתו דהישיב' בשהי' נאסרה או כוונתו דהישיב' לא נאסרה כלל רק ישיבה זאת שאמרו פירושה עכבה ושהי' והיא היא שנאסרה דזר הנכנס לעזרה לצרכו לסמיכה ושחיטה ותנופה ע' כלים פ"א מ"ח אסור לו לשהות שם רק צריך לפרוש מיד אחרי הסמיכה כו' אולם בגמ' כאן ובכל דוכתא שהוזכר הך דאין ישיבה כו' מוכח הכוונה ישיבה דווקא וע"ע במאירי בסוגין שכ' שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד שנא' ויבא המלך דוד וישב לפני ד' וכתי' בתרי' מי אנכי ומי ביתי כי הביאתני עד הלום כלומר שאין אחר רשאי לישב וכדכתי' לעמוד לשרת עכ"ל ואינו מובן דלעמוד לשרת אוסר רק שירות בישיבה אבל לא ישיבה בעלמא וצ"ע

שם כ' דבאכילת קדשים כתי' בהו למשחה לגדולה כו' והיינו מיושב, נ"ב לכאורה הטעם עפ"י הך דגיטין ע' א' דאכילה מעומד מתיז גופו של אדם וע"כ לא הוי אכילה מעומד אכילת גדולה ולפי"ז זה שייך רק באכילה דווקא אולם בשו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"ב כ' בשם התוס' גם בפדיון הבן דצריך הכהן לישב בשעה שמקבל הפדיון דרך חשיבות דבמתנת כהונה כתי' משחה עכ"ל

כ"ו א' נותן את הפדר אבית השחיטה, נ"ב כזה משנה תמיד ל"א א' נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטה

שם ב' אין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר, נ"ב ע' רמז ולימוד ע"ז בס' בנין אריאל פ' תצוה דכתי' לכבש האחד בקודש הסך נסך שכר לד' ובתענית ג' א' הסך נסך בב' ניסוכין הכתוב מדבר אחר ניסוך המים ואחד ניסוך היין ולקמן ל"ד ב' לכבש האחד איזהו כבש שנא' בו אחד הוי אומר זה תמיד של שחר הרי רמוז ניסוך המים בהדיא עם תמיד של שחר וע"ש: