גליוני הש"ס מועד רלט

דיו עכ"ל ומדברי תוס' ישינים כאן שכתבו לכך אנו מוסיפין שביעי על ששה דאוריתא משמע דשביעי הנוסף דומיא דששה והית' גם בשביעי הנוסף פרישתו ללשכה זכר לדבר גמ' כתובות נ"ד ב' רצה לכתוב לה לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע לי' לר' אייבו א"ר ינאי דא"ר אייבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי

ד' א' נכנסו מים תחת דם, נ"ב דוגמת זה מצינו נכנס דם תחת מים שהי' דם הקרבן מטהר העובדים כמי הזאה ע' חזקוני ויקרא פרשה ט' פסוק ט"ז

שם ב' קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו, נ"ב ע' לקמן ע"ג א' רש"י ד"ה ושאל לו דמוכח דתיבת לו ג"כ משמע דאין שומע אלא הוא

ה' א' שאם עשאה לתנופה שירי מצוה כו', נ"ב הוזכר גם בנזיר מ"ו א' דתנופה שירי מצוה היא

שם ב' זה הדבר כו' אפי' דיבור מעכב, נ"ב כזה ב"מ ע"ה ב' נשך כל דבר כו' אפי' דיבור אסור וגם שם המאמר לר"ש בן יוחי וע"ע רש"י ברכות כ"ד ב' ד"ה ובדבר הזה וע"ע שבת נ"ח ב' מאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש אפי' דיבור יבוא באש וע"ע סנהדרין מ"א א' על דבר אשר ענה על עיסקי דיבור ושבועות מ"ט א' וזה דבר השמטה ואפי' דיבור משמטת וע"ע תוספתא שבועות פ"ק בכל טמא מת"ל בכל דבר רע"א להביא את הנגע שאין טומאה יורדת להן אלא בדבר פי' בדיבור דצריך שיאמר הכהן טמא ומכאן קצת הוכחה לסתור מ"ש בשאילת יעב"ץ דנגעים מובהקים טמאים גם בלי דיבור כהן ואכ"מ להאריך וע' ר"ש שביעית פ"י מ"ח דכ' בהך דצריך לומר משמט אני שנא' וזה דבר השמטה דהלימוד מתיבת וזה וצ"ע מכל הני דלא כתי' וזה ומפרשי' תיבת דבר לבדו על דיבור ועמ"ש בגליון שבת נ"ח ב' ובגליון כתובות מ"ו א'

שם מאי דהוה הוה, נ"ב כזה כתובות ג' א'

שם לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם, נ"ב כזה נדה ט' ד' לכשיבא משה רבינו עמהם

ו' א' לא צריכא דאקדים, נ"ב ע' רש"י וע' מה שדן מכאן בשו"ת שבות יעקב סי' קכ"ט ואינו נראה כלל וכלל דסוף סוף שם כיון דרק חליצה האחת היא המתרת וכיון דאחרי חליצה הא' אסורה להתייבם עוד תו ה"ל חליצה הב' חליצה פסולה ואין לדבר עניין להך דכאן כלל

שם מביתו למה פירש כו', נ"ב ע' תוס' ותוס' ישינים וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז וסי' קל"ה וסי' קל"ו וסי' קל"ז

ז' א' קתני מיהא אומר ומביאין אחרת תחתי', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ל"ז ושו"ת ח"צ סי' מ"ה ושו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל' ומש"ש הח"צ ועוד מניין לו לומר כו' אדרבה איפכא מסתברא הא טומאת הגוף היא בכרת כו' והשיב השבות יעקב דוודאי לבייש פני אדם שיש לו בושת כו' דברי השבות יעקב במחכת"ה אין נראין לענ"ד דמאי בושה שייך כאן וכי אם נטמאו הכהנים במת באונס יש להם בושה ונזכרתי דבפסחים פ"ב א' אמר כזה ראש המעמד הי' מעמיד את הטמאים כו' א"ר יוסף כדי לביישן ואולם רבא שם פליג ע"ז ע"ש ועכ"פ נ' דאדרבה יותר יש לחוש בזה לזילותא דקדשים שמסלק המנחה מידו ותישרף וע' זבחים פ"ה א' מדיחן ל"ל דאי מתרמי כהן כו' אפ"ה עדיפא שלא יהיו קדשי שמים מוטלין כנביל' ע"ש דאפי' בפסולין עבדינן להו תקנתא ומהדרי' שיעלו ע"ש וגם מ"ש השבות יעקב דמאן לימא לן דטומאת הגוף חמירא כו' אם דר' אשי אמר כן לשנויי לדר' יוסי הגלילי מ"מ הפשיטות בכ"מ אינו כן רק דכרת דטומאת הגוף חמור וע' פסחים ע"ט א' מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בשר בטומאת הגוף שהוא בכרת

שם בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון, נ"ב כל' זה יבמות נ"ג ב', ע"ז נ"ד א' וע"ע סוטה כ"ח א' סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון וב"ק כ"ו ב' לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון ובמגילה ט"ו ב' שמא אתה דן על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון ובסנהדרין ע"ו ב' רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון וע"ע סוטה ל"ב ב' ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד באונס או ברצון וע"ע תוספתא נזיר פרק ד' בין שטמאוהו אחרים בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון וע"ע ל' הש"ס שבת ק"א ב' בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין ול' התוספתא שם פרק י"א בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין ובין מוטעין וכזה שם בתוספתא פרק י"ד וביצה פרק ד' וכן בתוספתא ר"ה פרק ב' קדשוהו אנוסין שוגגין מזידין ומוטעין וע"ע בתוספתא עירובין פרק ז' שכל מחיצה שנעשית לשבת [צ"ל בשבת] בין אנוסין בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין הרי זו מחיצה וזאת הנוסחא מתוקנת יותר דהיא לא זו אף זו דלא מיבעי' אונס רק אפי' שוגג דיש בו קצת פשיעה ולא זו לבד אלא אפי' מוטעה כגון אומר מותר דהיא עוד פשיעה יותר דהי' לו ללמוד ולא זו לבד אלא אפי' מזיד גמור ה"ז מחיצה

שם ב' כ"ג ביוה"כ יוכיח, נ"ב כל' זה גיטין נ"ד ב', חולין י' ב'

שם רש"י ד"ה בין שישנו כו' כ' כשאירעה טומאה על הקרבן, נ"ב כן פירש"י ג"כ בסנהדרין י"ב ב' ד"ה בין שישנו כו' ע"ש שכ' בשעת טומאה וע"ש בחידושי רמ"ה שעמד ע"ז דשעת טומאה מאי ריצוי איכא ופי' דאשעת הקרבה קאי כו' ע"ש

ח' א' ההוא לקבוע לו מקום הוא דאתא, נ"ב כל' זה מנחות י"ט ב', חגיגה כ"ו ב', מעילה י"ב א'

שם ב' שזה פרישתו לקדושה, נ"ב זה הי' עניין הנס שלא אירע קרי לכ"ג ביו"כ דכיון דפרישתו לקדושה ובברכות י' ב' איש אלקים קדוש הוא מנא ידעה שלא ראתה קרי על מטתו אלמא דמי שאינו רואה קרי הוא קדוש ולהיפך הרואה קרי אינו קדוש וע"כ מצד פרישתו לקדושה הי' הנס שלא אירע קרי, ע' מזה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז ד"ה עוד כתבת ואשר יראה לי כו'

ט' א' ושנות רשעים כו' זה מקדש שני שעמד ת"ך שנה ושמשו בו כו', נ"ב לאו רשעים ממש אלא שלא היו מתמנים כהן בן כהן ככהני בית ראשון וכן אמרו בירושלמי אבל כשתסלק זה מהם צדיקים גמורים הן כו', שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז ע"ש בארוכה ולפיכך תמוהים דברי החתם סופר בליקוטי תשובותיו סי' י"ד מש"ש ואטו מכהנים גדולים של בית שני מייתי ראי' אשר נאמר עליהם במס' יומא ד"ט ע"א מה שנאמר שם עש"ה בח"ס

שם ב' תוד"ה ר"א דמרא דארעא דישראל כו' כ' פי' לא הי' מתחיל לדבר עמו כו', נ"ב ע' מה שרצה לדון מזה לעניין מסל"ת בשו"ת שבות יעקב סי' צ"ט

י' א' איני יודע אם נינוה העיר הגדולה כו'. נ"ב ע' ש"ך חו"מ סי' מ"ט ס"ק י"ד וע' זבחים כ"ח א' ובכורות כ"ו ב' וחולין כ"ז ב' אי קאי קרא אדפתח בי' או אדסליק מיני' וע' אתוון דאוריתא כלל כ"ג וע' בס' שערי אפרים להגאון מהר"ז מרגליות ז"ל שער יו"ד סעיף ל"ח ע"ש בפתחי שערים וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ה שנסתפק כזה באומרם ז"ל מתתי' בני של יוחנן כהן גדול אם תיבת כהן גדול חוזרים על מתתי' או על יוחנן ועמ"ש בגליון סנהדרין פ"ה ב'

שם ב' דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב. נ"ב כזה פסחים נ"א א', נדרים מ"ד ב'

י"א א' והתניא רפת בקר כו', נ"ב ע' ב"ב י"ח א' לא יפתח אדם חנות כו' ולא רפת בקר כו' דירה שאני ע"ש דמשמע דבל' גמ' מיקרי רפת בקר דירה

שם אלא מאי ניאותות מתקשטות, נ"ב כזה מגילה כ"ח ב' ואין ניאותין בהם ופירש"י דאין מתקשטין בהם ע"ש ושם בהכרח