גליוני הש"ס מועד רלח

שקלים

ב' א' כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' מ"ה וע' רוקח סי' רל"ג ומש"ש דאין ממשכנין עד שיהא בן כ' הוא נגד דעת הרמב"ם בפיה"מ כאן

ג' ב' מותר עניים לעניים, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית ל' חדר ג' וז"ל ומ"ש כ"ת דאפי' הי' מזכה בגוף הממון לא היו קונים לפי שלא זכה לעניים מיוחדים אלא לכלל העניים וקודם שיגיע לידם פשיטא דלאו כלום הוא כו' לענ"ד מדתנן מותר עניים לעניים ולא תנן מותר העניים לעניים בה"א משמע אעפ"י שהעניים אינם ידועים או שגבו לצרך עניים שיזדיינו עד שנה אחת וכן לשבויים וכן למתים קתני במתני' דהמותר הוא למי שנגבה בעדו עכ"ל ונ' קצת דהית' גירסתו ז"ל גם במתים מותר מתים ולא מותר המתים אולם גם בסנהדרין מ"ח א' הגי' מותר המתים ובתוספתא במכלתין פ"ק הגי' מותר מתים ומאי דדייק הרד"ך ז"ל אות ה' דהעניים ע' דוגמתו תוס' נדה ט' א' ד"ה הא בסה"ד ובגוף המשנה דכאן ע' בשו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות ו' עש"ה וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' נ"ה וע"ש שכ' ואם הכוונה בנותנין דווקא אם צריך כל שאינו צריך יחזרו לנותן כו' ויל"ע לר"ע דס"ל במנחות ס"ו ב' לא ניתנו מעות אלא לצורך להן אם לא יחלוק ג"כ אכל דיני מותר שבמשנה דכאן זולת בהנך דגלי קרא אבל כל שזולת זה ראוי לומר לא ניתנו מעות אלא לצורך והמותר חוזר לבעלים וע"ע מנחות צ' א' וכי נעקר מאי הוי גברא למאי דצריך קמכוון עש"ה וכזה יל"ע בהך דמותר שמן שבנ"ח דישרף כמבואר ברי"ף פ' במה מדליקין וכ"ה בתנחומא וק' מדוע לא נאמר דגברא רק למאי דצריך קמכוון והנשאר לא הוקדש מעולם וע' סנהדרין מ"ח א' שם ת"ק סבר דחזי לי' תפיס דלא חזי לי' לא תפיס והארכתי כבר בזה בחידושי מכמה דוכתי

ו' א' שיד הקדש על העליונה, נ"ב כזה לקמן פרק ה' משנה ד', ב"מ נ"ה א', תמורה כ"ז ב'

י"ב ב' ומן הגריפה והמריצה המיוחדין לקברות, נ"ב ע' מה שדיקדק ממשנה דכאן בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרי"א יומא

ב' א' אמרו לו א"כ אין לדבר סוף, נ"ב דוגמתו תוספתא פרה פ"א ושם ג"כ המאמר לר' יהודה וע"ע ל' א"כ אין לדבר סוף פסחים ט' א', ב"מ כ"ח ב' ס' א', וע"ע נדה נ"ח ב' לדברי אין קץ ולדברי חבירי אין סוף וע"ע סוטה ב' ב' השיבו חכמים לדברי ר' יוסי בר' יהודה אין לדבר סוף וע"ע סוטה ל"ח ב' אריכי באפי גוצי לא מפסקי וברש"י דא"כ אין לדבר סוף וע"ע פיה"מ להרמב"ם נזיר פ"ט שכ' ופי' רגלים לדבר שהעניין יצא לדבר שאין לו תכלית כ"ז שנלך אחר האפשריות כו' והוא ג"כ דוגמת כל הנ"ל דא"כ אין לדבר סוף וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ג להחזירו אי אפשר שאין לדבר סוף ושם צע"ק דאטו בשביל זה יהרג זה בחנם ואכ"מ להאריך וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתרי"ו דאם יש י"א בני אדם בעיר ורצה אחד מהם לצאת אין יכולים לעכב עליו מפאת שמא יצטרך אחד מהם לנקביו או יארענו אונס אחר ולא יהי' מניין להתפלל דא"כ אין לדבר סוף דאי חיישי' לאונס דחד ניחוש נמי לדתרי או דתלתא והביא ראי' ממשנה דכאן ע"ש וע"ע תוס' ר"ה ד' ב' ד"ה תפשת דטעמא דמיעוט רבים שנים משום דאל"כ אין לדבר סוף וע' לקמן ע"ב א' תוד"ה נעביד וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתנ"ד וע"ע תוס' ע"ז כ"ב ב' ד"ה ורמינהי מש"ש ולעניין קרבן אפי' מנהגא ליכא שאם היו נוהגים לימנע מליקח מהם בהמה לקרבן אין לדבר סוף דא"א שלא יתערבו כו' עש"ה וע"ע תוס' שם מ"ח ב' ד"ה אי דאיכא דרכא אחרינא דכ' פי' קצר כזה דאי בעי' למימר אפי' ארוך יותר א"כ אין לדבר סוף עכ"ל ואולם שם נ' דאין כוונתם על עצם הדבר דמש"ה בעי' רק קצר כזה משום דאל"כ אין לדבר סוף רק כוונתם על הגמ' דכוונת הגמ' רק לקצר כזה דאילו הי' הכוונה גם אם הדרך האחר ארוך יותר א"כ הא אין לדבר סוף ותמיד יש דרך אחר אלא שארוך הרבה מאוד וא"כ ה"ל לגמ' לפרושי השיעור כמה יהי' הדרך האחר ארוך מזה שיהי' החיוב להלך בהאחר ודו"ק וע"ע סנהדרין ס' א' שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים והוא ג"כ דוגמת דא"כ אין לדבר סוף וע"ש דקאי שם אחיוב דדברי קבלה ואפ"ה אהני טעמא דשאם אי אתה כו' לפטור עש"ה וע"ע חו"מ סי' י"ד סעיף ד' בהג"ה

שם כאשר עשה ביום הזה כו' לכפר אלו מעשה יוה"כ, נ"ב ע' ירושלמי שבועות פ"א ה"ד דקר' ליום שמיני למילואים יום הכיפורים ע"ש דאמר אם בשעיר של יוהכ"פ כו' ומשמע דהי' ביום ההוא עניין יוה"כ וע"כ מובן ביותר הדרש דכאן דדימה הכתוב יוה"כ ליום ההוא ואמר כאשר עשה ביום הזה צוה כו' לעשות ביוה"כ כיון דגם יום זה הוא יוה"כ וע"ש בירושלמי בפני משה ד"ה אם בשעיר של יוה"כ

שם ב' רש"י ד"ה אי חג המצות כ' הואיל ומרובה מצוותו בסוכה ולולב וערבה וניסוך המים, נ"ב לפי לשון זה של רש"י ה"ל בסוכה מ"ז א' לומר שהרי חלוק בד' דברים בסוכה ולולב וערבה וניסוך המים

ג' א' פז"ר. נ"ב ע' רש"י ותוס' ותוס' ישינים מה שפירשו באות ר' דהוא רגל ולולי דבריהם י"ל הכוונה לעניין בל תאחר דאין שמיני רגל אחד עם סוכות כי היכי דעבירת בל תאחר תהי' בעבור שמיני רק הוא רגל בפ"ע ובעבור ז' דסוכות מיד עוברין בבל תאחר ואם דלעניין קרבנות לכאורה אין נפקותא דאפי' לא הי' רגל בפ"ע מ"מ הי' מוכרח להביא קרבן נדרו ביום ז' דסוכות כיון דשמיני הוא יו"ט וא"א להביאו ויעבור ממילא בבל תאחר בעבור שמיני מ"מ יש נפקותא לעניין צדקות ומעשרות ולקט שכחה ופאה ע' ר"ה ד' ובתוס' שם עש"ה דהני הי' יכול שפיר ליתן בשמיני ואפי' בצדקות של ממון הי' יכול ליתן ש"כ כדי שלא יעבור בבל תאחר כמבואר בשו"ת הרא"ש כלל ח' בנשבע לפרוע והגיע זמן הפרעון בשבת דרשאי ליתן (ש"כ כדי שלא יעבור על השבועה ע"ש וגם בנדרי קרבנות יש נפקותא כלפי שמיא שאם מת בשמיני מת בלא עון בל תאחר אם הי' רגל אחד דהבל תאחר הוא רק ברגע סוף השמיני אולם בזה י"ל דכיון דא"א להביא הקרבן בשמיני לכן מיד בהגמר השביעי דסוכות עובר בבל תאחר כיון שידוע שמוכרח להתאחר מעתה וע' גיטין ע"ו ב' כי שריתוה לאלתר שריתוה כו' ומ"ש בגליון שם וע' רוקח סי' רכ"א מש"ש בעניין הושענא רבה דכל עניינו מפאת שהוא יום האחרון לבל תאחר ע"ש בארוכה

שם ב' מתניתין ריב"ב הוא דחייש לטומאת ביתו, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ז שכ' ומה שראוי לך לדעת הוא כי לדברי ר"ל פרישת ז' ימים מאשתו הוא מטעמו של ריב"ב ולא למדנו מטעמו פרישה למחנה שכינה ואם פורש מאשתו בביתו דיו אלא שממשה למדנו שצריך שיהי' ששה ימים האחרונים במחנה שכינה כמשה והיום הראשון משבעה אם עמד בביתו פרוש מאשתו