גליוני הש"ס מועד רלז

שם פטרתן מלומר מה נשתנה, נ"ב דוגמא לזה ברכות נ"ד ב' פטרתון יתי מלאודויי

שם ב' ולא עוד, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ח ד"ה שאלה סמ"ג דבסדר של פסח כו' ומש"ש אבל לגירסת גאונים מסתייא דא"צ מכח האי טעמא כו' היינו דנהי דאין החשש גדול כ"כ לאסור עבורו מ"מ אהני מיהת לעניין שלא יצוו חכמים לעשות כן וזו דוגמא אל מקומות שמבואר בם סברא כזאת הבאתים בלקח טוב כלל ח' אות י"ב ועוד בכמה דוכתי וע"ע רש"י סוטה כ"ג ב' ד"ה ולא נוטלות כתובה ותוס' שם וע"ע לעיל כ' ב' תוד"ה הא דכ' דתלוי' לר"ש היינו דלא מיחייב לשורפה ע"ש ואינו מובן דהא שריפת תרומה טמאה מצוה כמבואר בשבת כ"ה א' וא"כ אחרי דאין איסור שוב ראוי שיהי' חיוב ככל ספק מצוה דצריך לעשותה מספק וצ"ל דגם כאן הוא כסברא הנ"ל דנהי דאין בהשריפה גנות שתהי' השריפה אסורה מ"מ יש בה ערך זה מן הגנות עכ"פ שא"א שיהי' חייב לשרוף כיון דסוף סוף הוא רק ספק ויש בה אפשריות טהרה דשמא יבא אליהו ויטהרנה וע"כ אין לנו לחייב אותו עכ"פ לאבד תרומה שיש בה אפשריות טהרה עדיין ודו"ק

קי"ז א' ועל כל צרה כו', נ"ב אי זה נוהג גם עכשיו ואי גם בציבור פרטיי וכן ביחיד, ע' אריכות בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' י"א וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ל"ו

שם ב' ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' א' כ' בפירוש הקל הגדול דברכה ראשונה של י"ח וז"ל הקל הגדול על שם שכתוב באברהם ואעשך לגוי גדול כלומר גוי של הקל הגדול עכ"ל

קי"ח ב' לך ולחברך ולחברותך, נ"ב כתובות ס"ה א' ע"ש

קי"ט א' זה ממונו של אדם שמעמידו כו', נ"ב בזה מובן ל' הגמ' ב"ב קמ"ט א' יעמוד בהן מהו

שם ב' שנשאתי שתי אחיות בחייהן, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א סי' צ"ד ועמ"ש בביאורה בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו וע"ש כל התשובה ומש"ש דכיון דהיו גיורות אין להם אחוה כן הוא גם במהרי"ל

ק"כ א' הכתוב קבעו חובה, נ"ב כל' זה מנחות נ"ג א'

שם תוד"ה מפטירין כ' היינו משום כו', נ"ב ע' במהרי"ל בסדר הגדה טעם אחר בזה וז"ל הי' אומר מן הזבחים ומן הפסחים משום דחגיגה נאכלת קודם הפסח דפסח נאכל על השובע דחיישי' לשבירת עצם ואע"ג דסתם ההגדה כבן תימא דמקיש חגיגה לפסח ואסורה נמי בשבירת עצם כו' מכל מקום עיקר שבירת עצם לא כתי' רק גבי פסח עכ"ל ונ' כוונתו דלא חשו לשבירת עצם רק בעבירת לאו מפורש משא"כ דבר הנלמד בהיקיש קיל מדבר המפורש ולא עשו בו סייג זה וע' תוס' יבמות ז' ב' ד"ה ואמר ותוס' יומא ל"ד ב' ד"ה רבי ומ"ש בגליון שם וברש"י זבחים פ"ט א' ד"ה ועל היסוד ובכללים שלי הארכתי ביותר

קכ"א ב' ברוך שהחיינו כו', נ"ב ברוקח סי' ק"ח ומה שאין האב מברך שהחיינו (במילה) כמו בפדיון הבן בשלהי ערבי פסחים היאך מברך שהגיענו לזמן הזה שמא נפל הוא אבל בפדיון הבן יצא מכלל נפל כו' עכ"ל ולפי"ז היכא דקים לי' בי' דכלו לו חדשיו צריך לברך שהחיינו בשעת מילה ואולי דיהי' קים לי' בי' דכלו לו חדשיו רק מיעוטא נינהו ומילתא דלא שכיחא ולא תיקנו ברכה למיעוט ולא שכיח

ברי"ף דף קל"ה מדפי הרי"ף כ' להפריש חלה, נ"ב ע' ב"י יו"ד סי' שכ"ח דהביא לעיקר דברי הפוסקים דצריך לברך להפריש תרומה דאילו חלה היא שם העיסה עש"ה וע"ש בש"ך ולא הביאו דברי הרי"ף כאן דכ' להדיא נוסח הברכה להפריש חלה

שם דף קל"ז ע"ב כ' וקיי"ל כרבא, נ"ב צע"ג דפלוגתא דאביי ורבא בלישנא בתרא בגמ' הוא אליבא דר' יהודה אבל אליבא דר"ש כ"ע לא פליגי דאסור וא"כ מאי שייך לומר וקיי"ל כרבא הא לא קיי"ל כר' יהודה כלל רק כר"ש ואליבי' הא לא פליגי כלל וא"כ הא אין פלוגתתם להלכה כלל וגם אין לומר כוונת הרי"ף בהאי "וקיי"ל כרבא" אלישנא קמא דהא בלישנא קמא לא קיי"ל באמת כרבא דהא קיי"ל דדשא"מ מותר אפי' באפשר וצ"ע רב מאוד

בר"ן דף קנ"ה ע"א מדפי הרי"ף כ' אין לך עניות גדולה מט' באב שכל ישראל עניים מרודים כו', נ"ב מסופקני לפי"ז חולה מסוכן שצריך לאכול בט' באב אם לא יהי' מותר באכילת דמאי ע' כזה בתוס' במכלתין ל"ה ב' ד"ה יוצאין בדמאי דכיון דמצה נקרא לחם עוני הוי אכילת עניות ומותר גם דמאי וה"נ ט"ב דהכל עניים מרודים הוי האכילה אכילת עניות ואולם נ' דכיון דט"ב אוסר האכילה נמצא זה שאוכל משום פ"נ עכ"פ אין לאכילתו עניין הט"ב ואין האכילה אכילת עניות ע' כזה בט"ז או"ח סי' תרי"ח ס"ק יו"ד ע"ש שסיים וגם לעניין ט"ב נראה כן

ברי"ף דף קס"א ע"א מדפי הרי"ף כ' שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ח"י דן מכאן דמי שאין לו רק פחות מכזית מצה אין מצוה כלל וכלל שיאכל דאל"כ יאכל כאן עכ"פ פחות מכזית ע"ש ואינה ראי' דאה"נ דיש לו לאכול פחות מכזית והרי הירושלמי אמר רק אסור לאכו"ל מצה בלילי הפסח ואין בכלל זה פחות מכזית כיון דלאו אכילה היא ואולי כוונתו על ל' הפוסקים דהפוסקים לא הי' להם לסתום רק לפרש יותר דצריך לאכול פחות מכזית: