גליוני הש"ס מועד רלו

לב"ד יתברר הדבר כו' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ד' עש"ה

שם מותר לשנאותו כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ס"ב דה"מ בסתם בן אדם אבל אם הוא ת"ח אסור לשנאותו וע"ש ספק בדיין שראה באחד שעבר עביר' אם בא אח"כ לפניו לדין עם אחר אם רשאי לדונו דכיון דמותר ומצוה לשנאותו הרי שונא פסול לדון ע"ש אריכות

שם כ"ע נמי כו', נ"ב בשאלתות פ' וישב איתא בזה"ל ואי דאית בי' ב' עדים דמיגליא מילתא שונאך הוא ולא שונא דכ"ע הוא שונא מיבעי' לי' למיכתב בי' כדכתי' האחת אהובה והאחת שנואה עכ"ל נ' כוונתו אדרשא דיבמות כ"ג א' דדריש שנואה בנישואי' שהיו בעביר' ומשמע לי' דדריש הכי מדלא כתי' אהובתו ושנואתו רק אהובה ושנואה והיינו דאהובה לכ"ע ושנואה לכו"ע וזהו רק בעביר' דמותר לכ"ע לשנאותה ומשמע לגמ' נמי מדכתי' כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה דהאהבה והשנאה מישך שייכי בעניין ההוי' לאיש וע"כ מהרכבת ב' הדברים יחד ההכרח לדרוש שהיא שנואה מפאת עביר' ושהי' העביר' בעניין ההוי' וזהו שדרשו שנואה בנישואי' וע"ש ביבמות בתוס' וע"ע בתוס' קידושין ס"ח א' ד"ה וכי

שם הוא ר' יצחק בן טבלא כו', נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ש"ט

שם תוד"ה ואין כ' יש לחזר כו' כדאשכחן במשה כו', נ"ב הנה ממשה אין ראי' כ"כ לאיניש דעלמא וע' בעלי התוס' עה"ת פ' משפטים ד"ה ושש שנים עש"ה ושם נאמר חיוב לכל אדם ובגוף הדבר אם יש חיוב לחזר כו' ע"ע תוס' מנחות מ"א א' ד"ה ענשיתו וע' חולין קל"ט ב' יכול יחזור בהרים כו' וע' ירושלמי מכות פרק ב' ה"ה דמצריך קרא דצריך הגואל הדם לחזר אחר הרוצח להרגו ע"ש בפני משה ד"ה ומניין אפי' אמר שאינו יכול להקבילו ואולם שם הוא נושא אחר וגם איצטריך קרא רק לאפוקי ממשמעות בפגעו בו עש"ה וע' ב"מ ל"ג א' יכול פגיעה ממש כו' וע"ע ירושלמי ע"ז פ"ה הט"ו ר' הושעי' זבין כלים ומטבילן ואינו מובן מאי קמ"ל ופי' הפני משה דחוק ורחוק ונ' הכוונה שהי' לוקח כלים מעכו"ם במכוון כדי להטבילם היינו שרצה להביא עצמו לידי מצוה זו של טבילת כלים הנקחים מעכו"ם ודו"ק

קי"ד ב' אכלן לחצאין יצא, נ"ב ע' ברא"ש סי' כ"ה דמרור לא בעי כזית רק משום הברכה ע"ש וע' שו"ת תה"ד ח"ב סי' רמ"ה וע' ס' קרבן חגיגה סי' כ"ב שכ' דלדברי הרמב"ן עה"ת אין המרור טעון ברכת מצוה כלל אפי' בזמן הבית ומכ"ש בזמן הזה ע"ש וצ"ע

שם אפי' דג וביצה שעליו, נ"ב בס' תניא רבתי סי' מ"ז וז"ל עוד כתוב בסדורים וצריך להיות בקערה דג וביצה דג משום לויתן וביצה משום זיז עכ"ל נ' הכוונה על זיז שדי המוזכר באגדה דרבב"ח ב"ב ע"ג ב' וע"ש ע"ד ב' ולא ידעתי מה רמז לזיז בביצה וע' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ח בשם הרוקח מנהגינו ליקח זרוע וביצה כו' ביעתא משום דבעא רחמנא לאצולן עכ"ל וכ"ה במהרי"ו סי' קצ"ג וכ' שם עוד זרוע ע"ש זרוע הנטוי' עכ"ל

שם אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, נ"ב ואית דאמרי זכר למשה ולאהרן, רוקח סי' רפ"ג

שם על אכילת מרור, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' נ"ב מוכח דיש גירסא אחרת "לאכול את המרור"

שם תוד"ה אחד כ' וכשיבנה משה ואהרן יהא עמנו, נ"ב מל' הגמ' יומא ה' ב' וצע"ק דשם אמר רק דכשיבואו אהרן ובניו היינו כשיעמדו בתחי' הרי גם משה יהי' עמהם ע"ש גי' הב"ח משא"כ כאן מנ"ל דבניין ביהמ"ק לא יהי' קודם לתחיית המתים ויש להאריך בזה ואין הגליון מספיק וע' תוי"ט פ"ה דמע"ש

קט"ו א' מברך עלי' בפה"א ועל אכילת מרור ואכיל, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' קל"א דמה שמברכין על שאר ירקות בפה"א משום דאין יכול לברך בפה"א ועל אכילת מרור על המרור בלבד דאין עושין מצות חבילות חבילות עכ"ל וצ"ע שלא הוזכר זה בכולה סוגיין

שם מצוות אין מבטלין זו את זו, נ"ב ע' חידושי רמב"ן שבת כ"א א' ד"ה הא דאמרי' כבתה זקוק כו' דכ' וע"כ לא שרי אלא להדליק מנר לנר משום דתרוייהו חדא מצוה נינהו כלומר מצות נר חנוכה ומין במינו אינו בטל אבל שאר מצוות נראות כמבטלות זו את זו עכ"ל ויש לעיין אי שייכא הך סברא נמי למ"ד כאן דמצוות אין מבטלות זא"ז ואע"ג דכאן הוא עניין אחר מ"מ יש לספק בזה דהי' נ' לכאורה טעמא דמצוות אין מבטלות זא"ז משום דכל אחת כלולה מכולם כמ"ש בעלי אגדה וה"ל כלהו כדבר אחד בעינו דזו כלולה מזו וזו מזו וא"כ התם נמי בהשתמשו בנ"ח לכבוד שבת שייך נמי האי טעמא ודו"ק

שם שהי' כורכן כו' שנא' על מצות כו', נ"ב היינו דתיבת על פירושו עם כמו ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב וכמו ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עלי' דפירושו עמה ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רס"ז וכן בל' חכמים מצינו כזה בטבול יום פ"א משנה ג' כל שהוא נאכל עליו ע"ש דפירושו עמו

שם ת"ל כו', נ"ב ופירש"י דהלימוד מתיבת יאכלוהו ובבה"ג פרק שני מה' פסח אי' וז"ל מיחייבינן למיכל מצה לחודה בברכה והדר מרור לחודי' בברכה והדר מצה ומרור בלא ברכה מ"ט דכתי' תאכלו מצות וכתי' על מצות ומרורים יאכלוהו עכ"ל ומוכח לכאורה כוונתו דמבערב כו' הוא ילפותא דרבנן דא"צ כריכה מדלא כתי' גם מרור ומקרא דעל מצות וגו' הוא ילפותא דהלל ומשום ספק עבדי' לתרוייהו ויש לפרש דבריו באופן אחר ואין להאריך

שם והדר אכיל כו' זכר למקדש כו', נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' קל"ב ואחר המרור חוזר ובוצע מן המצה השלימה כו' וכורכה בחזרת ואוכל ומאכיל בלא ברכה זכר למקדש כהלל שהי' עושה כן כל אכילה שיש בה ברכה לא תהא פחותה מכזית עכ"ל ואין מבואר אם כוונתו לאפוקי הכריכה דהואיל והיא רק זכר למקדש די' בפחות מכזית כיון דברכה אין בה ואין להצריכה כזית מפאת ל' אכילה שבברכה או כוונתו על המרור שבכריכה דייקא וסובר כהרא"ש בפרקין דמצות מרור היא גם בפחות מכזית ורק מפאת ל' אכילה שבברכה היא דבעי כזית וע"כ מרור שבכריכה דאין בו ברכה לא בעי כזית

שם ב' אמר רבא כו' כרכן בסיב כו', נ"ב דוגמא לזה סוטה י"ח א' בעי רבא השקה בסיב מהו ובחולין ע' א' בעי רבא כרכו בסיב מהו וע"ע יומא נ"ח א' הניח סיב בתוך המזרק כו'

שם בלע מצה יצא, נ"ב ק"ק הא בעי' טעם מצה וע' רשב"ם כ' דרק לכתחלה בעי' טעם מצה וצ"ע מברכות ל"ח ב' דאפי' בדיעבד אין יוצאין במצה מבושלת משום דבעי' טעם מצה וליכא ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ועשרה דכ' דאין לטבול מצה בחרוסת משום דהחרוסת מבטל לטעם מצה ואע"ג דבלע מצה יצא מ"מ מצה הראוי' לטעום בה טעם מצה בעי' וכדאמרי' בעלמא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שא"ר לבילה בילה מעכבת בו עכ"ל ובזה מיושבת ג"כ קושי' הנ"ל ממצה מבושלת

שם תוד"ה אסוחי כ' תימה מה צריך כו', נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' פ"ה

קט"ז א' הוא שואל לעצמו. נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ד אות ב':