גליוני הש"ס מועד רלה

מצוה כללית כנ"ל ע"ש וע"ע שם סי' ק"צ דעשה דושמח את אשתו [דשנה שאחר הנישואין] הוא בכל דבר שיודע שיש לה שמחה וע' כתובות ס"ה ב' ואגב אורחי' קמ"ל דניתבינהו ניהלי' במועד כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו ועמ"ש בגליון ברכות ו' ב' אהך דכל מי שנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו ועמ"ש בגליון מועד קטן י"ט א' בשם השאלתות דיש חיוב שמחה ביוה"כ ע"ש והיינו ע"כ ג"כ רק מצוה עצמותית בנפש ע"ש ועי' לעיל ע"א א' וע' שו"ת שאגת ארי' מן סי' ס"ה עד סי' ס"ט ונזכרתי דבמרדכי שבועות פ' שבועות שתים רמז תשנ"ו כ' בשם ס' המקצועות לר"ח דבנודר להתענות והגיע יו"ט יש לו לאכול דאתי עשה דשמחת יו"ט ודחי ל"ת דלא יחל דברו דעדל"ת היכא דא"א לקיים שניהם ע"ש ואף דהנדר ל"ת ועשה צ"ל דס"ל דעדל"ת ועשה שאפשר בשאלה וצ"ע

שם רביעית של תורה, נ"ב כל' זה ב"ב נ"ח ב' וע"ש ברשב"ם

שם תוד"ה בא"י בכלי פשתן המגוהצין כ' אבל בבבל לא היו בקיאים לגהץ כו', נ"ב הוכרחו לזה דלא יכלו לפרש דלא היו רגילים בבבל בגוף כלי פשתן דהא בב"ב צ"א א' איתא ת"ר מתריעין על פרקמטיא כו' א"ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא"י וא"כ מוכח איפכא דהיו רגילים בבבל בכלי פשתן יותר מבא"י ועל כרחך דמשום מגוהצין הוא דנקט כאן א"י

שם ב' אמתא באמתא היכי מטבלי', נ"ב גי' התוס' היכי יתיב ודוגמתו מנחות צ"ח ב' עשרה בעשרים היכא הוו יתבי ע"ש ברש"י וע"ע ב"ב י"ד ב' תרי בתרי היכא יתיב וע"ע תוס' ב"ב ק"א א' ד"ה ורחבן ושם צ"ט א' תוד"ה מתקיף וע' בסוגי' דכאן בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ט וסי' מ' וסי' מ"א

שם היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה והתני' לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי, נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' כ"ה הקשה דמאי קושי' אדרבה נדקדק מכאן דד' אין בהם משום זוגות מדתיקנו רבנן ד' כוסות וכדאמר לקמן ק"י א' דעשרה אין בהם משום זוגות מדתיקנו רבנן עשרה כוסות בבית האבל ע"ש סי' כ"ה כ"ו

שם לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי כו', נ"ב ע' תוספתא שבת פרק ז' דבדרכי האמורי היו מקפידין דווקא לעשות תרי ע"ש דתני המושבת אפרוחין ואמרה איני מושבותן אלא בי תרי והמקדח בתרי והמשלח בתרי כו' ה"ז מדרכי האמורי

שם ד' כסי תקינו רבנן דרך חירות, נ"ב כל' זה לקמן קי"ז ב'

ק"י א' ולישן כלצאת לדרך דמי, נ"ב מזה דן במהרי"ו דנ"ז ע"א דפוס קאפוסט דגם ישן ביום צריך לומר ויהי נועם קודם השינה

שם ב' כל יומא הוי אזיל ושתי חמרא, נ"ב ע' תה"ד סי' רמ"ג

קי"ב א' ואל תדור בעיר שראשי' תלמידי חכמים, נ"ב וברש"י דטריד בגירסא כו' וע' כזה עירובין ס"ח א' מבואה דאית בי' תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי בי' לא עירוב ולא שיתוף א"ל מאי נעביד מר לאו אורחי' אנא טרידנא בגירסאי כו' וע' שו"ת שבות יעקב סי' ע"ד דהצריך עיון מהך דכאן על מה שהמנהג להדר דווקא למנות ת"ח למנהיגי הקהל וע"ע קידושין ע"ו ב' הילכך ר' ביבי דגברא רבא הוא ליעיין במילי דשמיא ומר ליעיין במילי דמתא ע"ש

שם ואל תכנס לביתך פתאום כ"ש לבית חבירך, נ"ב ע' חולין צ"ה ב' טרף אבבא

שם ואיב"ע אפי' באלמנה, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' י"ט

שם ב' לא תיהוי לך דינא בהדי תלתא דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי, נ"ב ע' שבועות ל"א א' וע' שו"ת תה"ד סי' ש"ו

קי"ג א' כל מילי זבין ותחרט בר מחמרא כו', נ"ב ע' מה שדן מזה לדינא בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קע"ח

שם בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ע"ז נ' דתפס הדברים כפשוטן ודאפי' למ"ד דלעולם בהם תעבודו חובה ומשחרר עבדו עובר בעשה מ"מ מותר לשחרר עבדו להשיאה לבתו בוגרת והטעם נ' דמצוה להשיאה ובסנהדרין ע"ו דמשהה בתו בוגרת הוי רשע ערום, וע"כ השיחרור מותר כהך דפ' השולח בר"א ששיחרר עבדו להשלימו לעשרה מטעמא דמצוה שאני ואולם למ"ש בר"ן שם הטעם דלצורך מצוה אינו חני' יש לפקפק דכשמשיא לו בתו לכאורה נ' וודאי דהוי חני' ואף דבנדרים ל"ח ב' מבואר דמודר הנאה מחבירו מותר להשיאו בתו בוגרת היינו משום דכיון דמדעתה נישאת אין זה מהנהו עש"ה ואין לזה עניין לכאן דמשחררו רק לזה שתינשא לו דאם לא תרצה אח"כ להנשא לו שוב הרי השיחרור איסור וכל היתיר השיחרור רק בשביל שתנשא לו וא"כ הרי השיחרור חני' מכל צד ולא דמי למשחררו להשלים לעשרה דההשלמה איננה חני' ואולם גם להשיאו בתו י"ל דאף דהוא הנאה לעבד מ"מ הוא עושה בשביל מצוה דילי' שמצווה להשיאה ואינו הוראת חני' לעבד

שם ב' שלשה הקב"ה שונאן, נ"ב ע' נדה ט"ז ב' ד' דברים הקב"ה שונאן

שם נגדי' לזיגוד כו' עד שם רע בעלמא קמפקת בי', נ"ב מפירשב"ם מתבאר דהמלקות הי' עבור הלאו דלא תלך רכיל וקרא דלא יקום וגו' דמייתי הוא רק לראי' שאינו נאמן שאילו הי' נאמן הרי, אינו לה"ר אולם בס' יריאים סי' רמ"ד כ' דהמלקות הי' משום לאו דלא יקום ע"ש שכ' נגדי' רבא משום לאו דלא יקום מיהו האי מלקות מדרבנן דהא איתקש מלקות למיתה ואין ד"נ אלא בזמן שסנהדרין נוהגת עכ"ל ע"ש וצע"ק דמנ"ל דלא יקום הוא לאסור העדאת עד אחד בלאו דילמא אתי למימר רק שאין לעדותו הקמה היינו שאינה מועלת ואינו נאמן ואך הוראה לב"ד היא שלא ידונו עפ"י עדותו אבל איננו לאו של איסור כלל וע"ע נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ה ע"ב כ' דין ראובן אמר על שמעון ששמע שזקינתו הית' שפחה ועדים העידו ששמעו כן לא יפה עשה ראובן וגם העדים אחרי שאין עדות [שהרי אומרים רק ששמעו אבל לא מפי עדות ברורה] הרי אינו אלא הוצאת לעז וחייב דין או נידוי אבל היכא דאיכא עדות ברורה יכולים להעיד עכ"ל ותיבת יכולים צ"ע דהא מחויבין להעיד לאפרושי אינשי מאיסורא דשפחה כל בני' ובני בני' עבדים ואסורים בקהל וגוף מה שכ' דלא יפה עשה וגם העדים כו' ע' רש"י קידושין ע"ו ב' ד"ה כשקרא עליו ערער דמתבאר מדבריו דמותר לעדים להעיד שמץ פסול של משפחה ואף שאין מעידים עדות גמורה אלא יציאת קול עש"ה אולם שם יש נפקותא לדינא לעניין שצריך לבדוק אחרי' ע"ש אך נפקותא זאת שייכא גם בהך דנימוקי מהרמ"מ כו' אם לא שנאמר דהך דקידושין איירי במעידים על יציאת קול גמור כהך דשלהי גיטין ויל"ע בזה וע"ש עוד ד"ה דין ראובן דבר על אשתו ע"ש כל הדיבור ומש"ש הואיל ובלשון קבלה אומר כו' היינו רק שם דהוא התובע עצמו אבל אם איננו התובע הרי נתחייב כאן זיגוד מלקות אף שלפני ב"ד הוא שאמר ויל"ע עוד מקידושין כ"ח א' דבטוען לפני ב"ד השבע לי שאין עבדי אתה ג"כ משמתינן לי' ע"ש וע' שו"ת תה"ד ח"ב סי' רס"ה וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ה דכ' דרק באומר בפני ב"ד הוא שמתחייב עש"ה ואולי ס"ל כיריאים הנ"ל דהמלקות משום לאו דלא יקום עד אחד כו' וזהו רק במעיד בפני ב"ד וראיתי לו שם ח"א סי' נ"ה כ' ג"כ כן דרק באומר בפני ב"ד הוא שמתחייב וע"ש וע"ע שו"ת חוט השני סי' כ"א דעמד דראוי שגם יחידי יעיד כדי שיחרימו ב"ד עוד על עדים אחרים עש"ה כל התשובה וע' רש"י כתובות ב' א' ד"ה בשני ובחמישי דכ' ומתוך שיבא