גליוני הש"ס מועד רלד

שם כ' ונ' דקידוש על היין אסמכתא הוא, נ"ב ע' שאלתות פ' תצוה וז"ל ברם צריך אילו מאן דבעי למיזבן שרגא וקידושא לשבתא וליכא בידי' אלא לחד מינייהו הי מינייהו עדיף קידוש עדיף דה"ל חיובא דאוריתא דכתי' זכור את יום השבת לקדשו וא"ר זכרהו על היין אבל נר כבוד בעלמא הוא א"ד נר עדיף כו' עכ"ל ומוכח דס"ל דקידוש על היין דאוריתא וחידוש על התוס' שלא הביאו דברי השאלתות וכזה ג"כ בשאלתות פ' בהעלותך ע"ש ואולי כוונת השאלתות דקידוש עיקרו מיהת דאוריתא ע"כ גם מה שהוסיפו בו חכמים חיוב שיהי' על היין חמור מנר דכולו דרבנן וע' מעין זה בל' גמ' חולין קי"א א' חלב שחוטה דרבנן דם דאוריתא ע"ש בתוס' אם שאין הדברים דומין ממש

ק"ז א' ולומר עליו כל שירות כו', נ"ב נ' דהוסיף זה לומר דיש בו ג"כ עניין שמחה דשיר ראוי להיאמר רק אמידי דאית בי' שמחה ע' ברכות ל"ה א' דשיר הוא שמחה וע' לקמן ק"ט א' דעכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין שנא' ויין ישמח וגו' ויש לספק מי שאין לו יין אם מחויב לשתות שכר לשמחה די"ל דנהי דשכר נחשב חמר מדינה לקידוש ולהבדלה ולכוס של ביהמ"ז מ"מ אין בו עניין שמחה דעניין שמחה יכול להיות דהוא דבר וסגולה בפ"ע ביין ואינה רק ליין לבד ולפמ"ש לעיל גם שכר יש בו שמחה ואולם אין לדון משכר דכאן בר תליסר מגני והוי עדיף טובא אסתם שכר וע' ב"מ ס"ו ב' אשכחי' דקא שתי שיכרא קני כו' א"ל כו' דילמא לפכוחי פחדי' קא שתי וברש"י לפכוחי פחדי' להפיג דאגתו שדואג על המעות דכתי' יין ישמח עכ"ל ומשמע דגם עניין שמחת יין יש גם בשכר וע"ע ב"ב צ"ח א' חמרא מזלי' דמרי' גרים (שיחמיץ) שנא' ואף כי היין בוגד גבר יהיר כו' ושם צ"ו ב' ושמואל אמר חמרא אכתפא דמרי' שוואר עבד ר' יוסף עובדא כוותי' דרב בשיכרא כו' ומשמע דשמואל פליג גם בשכר ואף דטעמו מקרא דואף כי היין בוגד ע"ש ברשב"ם וע"ש בתוס' שעמדו ע"ז וכתבו ולפי' רבינו שמואל קשה דבשיכרא עבד עובדא כוותי' דרב והא לא קאמר שמואל אלא כיון דמזלי' דגברא גרם ולא שייך אלא ביין כדכתי' יין בוגד וגו' עכ"ל וי"ל בפשיטות דכיון דגם שכר חמר מדינה מדמינן לי' בפשיטות ליין וילפי' גם שכר מקרא דיין בוגד וגו' דשוואר אכתפא דמארי' וכי היכא דכתי' זכור את יום השבת ודרשי' זכרהו על היין מקרא דזכרו כיין לבנון כתוס' לעיל ק"ו א' ד"ה זוכריהו הרי דכתי' יין ועכ"ז ילפי' מיני' גם שכר דכשר לקידוש מפאת היותו חמר מדינה וכן בקרא דיין ישמח כ' רש"י בפשיטות דגם שכר בכלל וכנ"ל א"כ ה"ה בקרא דהיין בוגד שפיר ג"כ אית לן למימר בפשיטות דגם שכר בכלל ובאתי רק להעיר

שם א"ר נחמן בר יצחק אנא תנינא לה לא גידול בר מנשיא ולא גידול בר מניומי אלא גידול סתמא למאי נ"מ למירמא דידי' אדידי', נ"ב דוגמתו קידושין מ"ד א' א"ר נחמן בר יצחק אנא לא ר' אבין כו'

שם תוד"ה סמוך כ' תימא אמאי קרי לי' מנחה כו', נ"ב ע' שו"ת אמונת שמואל סי' כ' ושו"ת רמ"ע מפאנו סי' כ"ב

ק"ח א' ר' ששת הוי יתיב כו' נימא קא סבר כו', נ"ב ע' רוקח ה' ברכת אירוסין סי' שנ"ג וז"ל מה שמתענין החתנין עד לאחר הברכה מצאתי באגדה מפני שמצוה חביבה עליהם כדרך שעושין חסידים הראשונים שהיו מתענין על מצוה החביבה כגון לולב ושאר דברים עכ"ל ונ' הכוונה בפשיטות שהיו מתענין ערב סכות דאילו ביו"ט הרי אסור להתענות וקצ"ע מכאן דא"כ מאי קאמר נימא קא סבר כו' הרי יוכל להיות בפשיטות שהי' מתענה על חיבוב המצוה כמו דמצינו כן גבי לולב דאיננו מצוה של אכילה כלל ואולי הך דתענית על מצוה החביבה שייך רק גבי לולב משום דבא לשמחה וכדרשתם ז"ל ושמחתם וגו' בלולב אבל לא שייך במצה

שם ואם אשה חשובה היא, נ"ב ע' ל' אשה חשובה בכתובות ע"א ב' ושם ע"ה א' וע"ש ברש"י ובע"ז כ"ה ב' וכאן הפי' לכאורה שהיא חשובה לעניין זה שאוכלת כל השנה בהסיבה דהואיל ודרכה בכך ה"ל דרך חירות רק בהסיבה ועמ"ש בקידושין ז' א' לעניין גדר אדם חשוב ושוב מצאתי בס' תניא רבתי סי' מ"ז ואם היא אשה חשובה צריכה הסיבה פי' מורי הרב חביבי ז"ל אשה חשובה אשה עשיר' שהכניסה לבעלה שתי שפחות כדי לשמשה עכ"ל וע' כתובות נ"ט ב' והך דכתובות ע"ה א' וע"ז כ"ה ב' לכאורה אין לפרש כן ומצאתי עוד ברוקח סי' רפ"ג וז"ל ואם אשה חשובה שאין הבעל מקפיד עלי' צריכה הסיבה עכ"ל ומשמע דזהו גדר החשיבות כל שאין הבעל מקפיד על הסיבתה

שם בן אצל אביו בעי הסיבה, נ"ב ואפי' הוא רבו, שו"ת הרא"ש כלל י"ד בסופו והתוס' כאן נסתפקו בזה וחוץ מדבריהם נ' עוד טעם דבלא"ה הא איתקש בפ"ק דקידושין מורא אב למורא המקום וא"כ כיון דבן אצל אביו צריך הסיבה מה תוספת יש במה שהוא ג"כ רבו ומוראו כמורא שמים גם מפאת עניין הרב כדי שיופטר

שם כי תניא ההיא בשוליא דנגרי, נ"ב ל' השאלתות פ' צו אע"ג דכל יומא עביד לי' יקרא (לרבי') מהו דתימא ה"ל כי דלאו אורחי' קמ"ל עכ"ל בא לתרץ דשוליא דנגרי פשיט דמדוע יפטור וע"ז תי' דה"א דהואיל דתמיד חולק כבוד לרבו ה"ל עניינו של זה כאילו לאו אורחי' להסב דכל דלאו אורחי' פטור מהסיבה וכמו דאשה א"צ הסיבה משום דלאו אורחה להסב כמבואר בשאלתות שם ומובא ברשב"ם כאן

שם גליון הש"ס ד"ה אמרי לה להאי גיסא כ' שבת ק"ה ע"א כו', נ"ב ועוד בגיטין ס"ז ב'

שם ב' ידי ארבע כוסות לא יצא נ"ב ע' רשב"ם דיצא רק ידי כוס אחד ומשמע דד' כוסות אין מעכבות זו את זו וע' סדר ר' עמרם גאון בסדר הגדה דכ' וז"ל והכי אמר רב נטרונאי גאון ארבעה כוסות שבפסח חובה הן ואי אפשר שלא לשתות ואם לא שתה לא יצא ידי חובתו וחייב מלקות מדרבנן כ"ל ומשמע דאם לא שתה כל הד' לא יצא כלל דמעכבות זו את זו דאילו הית' כוונתו רק דאותו הכוס שלא שתאו לא יצא ידי חובת אותו הכוס פשיטא ומה משמיענו ומ"ש עוד דחייב מלקות מדרבנן [והכוונה מכת מרדות כמובן] הוא חידוש גדול והפרמ"ג נסתפק בכמה מקומות בפתיחותיו ובגנת ורדים ושושנת העמקים דמ"מ דרבנן כעין מלקות דאוריתא תיקנוה וכי היכי דמלקות דאוריתא ליתי' רק בלאו שיש בו מעשה ה"ה דמ"מ דרבנן בא רק על עביר' דרבנן במעשה וכ"ש שאין בא על ביטול עשה דרבנן דביטול עשה דאוריתא נמי הא אין בו מלקות כלל ואילו בדברי סדר ר' עמרם הנ"ל הרי מפורש דגם על ביטול עשה דרבנן יש חיוב מ"מ

שם והוא דאשתי כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ה אות א'

שם תוד"ה בבת כ' ולא כפירש"י שעירב ארבעתן לתוך כוס אחד דשתאן משמע הרבה כוסות, נ"ב דוגמתו ברכות ל"ז ב' ואי בשעירסן האי בשאכלן שאכלו מיבעי' לי'

ק"ט א' במה משמחם ביין, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רמ"ח במי שאין לו יין היתיר רק יין ערלה או כה"כ אי אתי עשה דשמחת יו"ט ודחי ל"ת ע"ש ובחידושי כתבתי דשמחת יו"ט איננה בדבר פרטיי כיין וכדומה רק היא מצוה כלליית בנפש שתהא שמיחה ורק כשיש לו יין ואינו שותהו הואיל והיין מחזק ומגדיל רגש השמחה הרי מראה בזה שאינו שמח ולכן שתיית היין מצוה אבל אם אין לו רק יין ערלה הא ה"ל כאין לו יין דהוי קיום המצוה בעצם השמחה ואין היין מצוה כלל כי היכא דנימא שידחה וכן מבואר בס' יריאים סי' קכ"ו דשמחת יו"ט היא