גליוני הש"ס מועד רלג

שם תוד"ה לא יאכל אדם כ' כל האוכל מצה כו', נ"ב הובא ברי"ף סוף אלו עוברין ובבה"ג פרק ב' מה' פסח ע"ש ובמהרי"ו סי' קצ"ג כ' להסביר דארוסתו בעי ז' ברכות וכן קודם שהותר לו מצה בעי' ז' ברכות והם בפה"ג א' קידוש ב' שהחיינו לא חשבינן דאומרו אפי' בשוק וברכה דטיבול ראשון לא חשבינן דחיובא לדרדקי ואשר גאלנו ג' בפה"ג ד' ענ"י ה' המוציא ו' על אכילת מצה ז' ולאשיר"י דאינו מברך בפה"ג אכוס שני שמא חשיב אשר גאלנו ב' ברכות תחלה וסוף וברכת לקרוא את ההלל לא חשבינן אפי' לדברי רבותינו המצריכין לברך משום דיש מקומות שלא נהגו לומר הלל על השלחן עכ"ל ז"ל ובס' תניא רבתי סי' מ"ד כ' ג"כ כזה אך דחושב שם ז' הברכות באופן אחר וז"ל יין, קידוש, זמן, בפה"א על טיבול ראשון, אשר גאלנו ובפה"ג על כוס שני, המוציא ועל אכילת מצה, וברכת ענט"י לא חשבינן שאי אפשר שלא נטל ידיו באכילתה עכ"ל ומ"ש שאי אפשר כו' אינו מובן ואולי צ"ל שאפשר שלא יטול ידיו באכילתה והיינו במקום דלא שכיח מים דנוטל ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום כולו כמבואר בחולין ק"ו ב' והנה לפי דרכן של ראשונים ז"ל הנ"ל דבאין להמציא ז' ברכות מתירות למצה כז' ברכות המתירות לארוסה לכאורה לענ"ד לולי דבריהם ז"ל אין לחשוב כלל ברכות בפה"ג דקידוש ודכוס שני שהרי גם אם אין לו כוס אוכל מצה ומקדש על הפת ואין אלו ברכות מתירות למצה וכן ברכת בפה"א דטיבול ראשון אין לחשוב דאי לית לי' ירקות לטיבול ראשון אין שם ברכה זאת ועכ"ז הרי שפיר אוכל מצה ואפי' לר' חסדא לקמן קט"ו א' דבלית לי' שאר ירקי מברך אחסא בפה"א ועל אכילת מרור מ"מ הא משכחת בלית לי' מרור כלל וע"כ לענ"ד יש לחשוב חשבון ז' ברכות עד"ז ברכת קידוש וזמן והמוציא ועל אכילת מצה וב' דאשר גאלנו תחלה וסוף והשביעית מה שיסדו ז"ל לומר בהגדה ברוך המקום דמקום הוא שמו של הקב"ה וה"ל כברכת בריך רחמנא מארי' דהאי פיתא דהוא ברכה שלימה ואפי' למ"ד דבעי' נמי מלכות מ"מ מה שאומרים ברוך שנתן תורה לעמו ישראל הוי כמו מלכות כי נתינת התורה לעמו ה"ל כמלך הגוזר על עמו והם מחויבים לעשות גזירותיו מפאת מלכותו וממשלתו עליהם כן מ"ת לעמו הוא מפאת מלכותו וממשלתו ית' עליהם וכן הי' מ"ת בממשלה ומלכות כי כפאם על כך וכמ"ש ז"ל שכפה עליהם הר כגיגית וכן יסדו ז"ל כל מלכיות דר"ה רק בדיבור ממתן תורה ואמרו בו גם העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך בהגלות"ך מלכנ"ו ללמד לעמך תורה כו' הרי דמ"ת הי' התגלות מדת מלכותו ית' ויש רמז בתיבות העולם כולו חל מפניך ובריות ס"ת מלכו"ת וע' תוס' ברכות מ' ב' ד"ה אמר כתבו כזה דאלק"י אברהם וכן הקל הקדוש שאין כמוהו הוי במקום מלכות דברכה ע"ש הרי דלא בעינן מלכות ממש רק דבר המורה על מלכות וע' שו"ת הלכות קטנות סי' רס"ח שאלה מי שאמר ברוך אתה ד' אלקינו ולא הזכיר מלכות מהו תשובה מלכות שלימה היא כמו שמע ישראל עכ"ל וע"ע שם חלק ב' סי' א' עש"ה וע"ע ברכות נ"ד א' דא"ק ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל וגו' וק' דהא אין שם מלכות וצ"ל ג"כ דאשר הציל הוא במקום מלכות דההצלה הוא בכח מלכותו וממשלתו ית' דמי שאינו מלך ומושל אין בו כח להציל וע' ברכות נ' א' התם מוכחא מילתא מאן עבד ניסי קודשא בריך הוא ולפי"ז בברכת שעשה ניסים כו' יוצאין לכ"ע גם בלי הזכרת מלכות ויל"ע בזה וע"ע רוקח ה' פסח סי' ר"פ כ' ואסור לאכול מצה בערב פסח דכתי' בערב תאכלו מצות עכ"ל משמע דהאכילה ביום הוא להבמכ"ע כפסח דדרשי' בלילה ולא ביום וחשבינן לי' להבמכ"ע ע' לעיל מ"א ב' וצ"ע וע' בבעה"מ ורמב"ן במלחמות סוף אלו עוברין וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר"ס עש"ה וי"ל ג"כ דברכת ברוך המקום היא היא הברכה שנתקנה תחת ברכת מצות סיפור יציאת מצרים שהי' ראוי להיות ברכה עליו כעל כל המצוות וכמו שעמדו ז"ל ע"ז ולהנ"ל י"ל דע"ז יסדו באמת ברכת ברוך המקום והנך ז' ברכות דכתיבנא הם ברכות שא"א שיוחסרו לו באכלו המצה ושפיר הם ז' ברכות מתירות למצה וגם י"ל דגוף ההלל הנאמר בהגדה במקום ברכה עומד שהרי למדו ברכת הנהנין מקרא דקודש הלולים בברכות ל"ה א' הרי דהילול הוא ברכה כנלענ"ד

ק"ד א' תוד"ה ומר כ' שלא לפחות או להוסיף כו', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ע"ה וע' מה שהארכתי בשב דנחמתא אי ההוספה הוי עקיר' ובכללים שלי הארכתי עוד ואכ"מ

שם ב' רברבנותי' דמר, נ"ב מכאן דאב יכול לומר לבנו מר, שו"ת מהר"י ברונא סי' קל"ט

ק"ו א' רב אשי אמר כו' וה"ק מ"ט טעמו פגמו משום דכוס של ברכה צריך שיעור, נ"ב דוגמתו מנחות מ"ב ב' אמר ר' אשי מה טעם קאמר מ"ט טעימה פסולה משום דבעי' צביעה לשמה

שם ת"ר זכור את כו', נ"ב ל' הבה"ג ריש הלכות קידוש והבדלה מיחייבינן לקדושי' ליומא דשבתא וליו"ט בצלותא ועל חמרא דכתי' זכור את יום השבת כו' זכרהו על היין כו' מכאן סמכו חכמים לקידוש היום מה"ת אין לי אלא שבת חג המצות מניין ת"ל למען תזכור את יום צאתך וגו' חג שבועות מניין ת"ל וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת ועשית חג הסכות מניין ת"ל וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך וגו' ומנלן דבסוכות קאי מעילוי דקרא העניק תעניק וגו' וכתי' חג הסכות תעשה לך וגו' ואע"ג דמדכר בקדושא צריך לאדכורי בצלותא מ"ט זכור וזכרת תרין קראי כתיבי וילפי' מועדות משבת מה שבת בתפלה ועל הכוס אף יו"ש כו' עכ"ל ויל"ע לר' יהודה דלא דריש סמוכין אפי' במשנה תורה רק במוכח ומופנה ע' יבמות ד' א' א"כ אם אין כאן מוכח ומופנה הדק"ל דמנ"ל דבסכות קאי ולא יהי' לדידי' קידוש דסכות מה"ת אף דקידוש פסח ושבועות מה"ת אולם י"ל דגמר סכות מינייהו בהיקישא דר' יונה דמקיש מועדים כולם זה לזה כמבואר בשבועות י' א' וע"ע ברוקח סי' רצ"ד דכ' וז"ל מיום הביאכם וגו' צריך לספור מ"ט יום אבל ביום נ' א"צ לספור שהרי נזכר בברכה ובתפלה עכ"ל נ' כוונתו ליישב ל' הפסוקים דכתי' תספרו חמשים יום וכתי' שבע שבתות וגו' וע"ז כ' דגם ביום נ' יש חיוב ספיר' אלא דאיננו כבשאר הימים לספור לעומר רק להזכיר עניין היום לבד וזהו כוונת תספרו חמשים יום עש"ה ברוקח ולפי"ז נלמד בשבועות חיוב הזכרת עניין היום מקרא דתספרו חמשים יום וי"ל דילפי' מיני' פסח וסכות ור"ה בהיקישא דר' יונה הנ"ל וזהו מקור חיוב הקידוש דימים טובים דמה"ת עניינו רק הזכרת עניין היום כמ"ש התוס' כאן וע' עוד רש"י כריתות ז' א' ד"ה מקרא קודש עש"ה דיש חיוב זה ביוה"כ מה"ת מקרא דמקרא קודש וא"כ ה"ה ג"כ בכל המועדים דכתי' בהו נמי מקראי קודש וע' רוקח סי' רצ"ז

שם זוכרהו על היין, נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה ואי לית לי' חמרא מקדש אריפתא ונפיק י"ח דכתי' לקדשו עכ"ל נ' מלשונו דהם ב' חיובים זכיר' מזכור את יום השבת וקידוש מלקדשו וזכיר' הוא רק על היין משא"כ קידוש יוצאין גם בפת ודו"ק

שם רשב"ם ד"ה ואגיד בי' כ' שאל"כ הי' אומר להם קידוש גדול של לילה כמנהגן, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת חיים שאל סי' צ"ט

שם תוד"ה זוכריהו כ' דזכיר' כתי' על היין כו', נ"ב ע' פנ"י ברכות ריש אלו דברים כ' דהלימוד מקודש הלולים לד' דכתי' בכרם רבעי ע"ש: