גליוני הש"ס מועד רלב

דדבריהם במקום חולי שאין בו סכנה איסור זה של בישולי כותים התירו שאין אומרים בשל דבריהם זו דומה לזו שהרי העמידו דבריהם במקום כרת ופעמים שהם דוחים דבריהם במקום מצוה כההיא דיומא ל"ה ב' דעששית של ברזל ואפי' לר"י עכ"ל וע' פיה"מ להרמב"ם אהלות פי"ח מ"ד דכ' אהך דבודקים לעושה פסח ואין בודקין לתרומה ע"ש שכ' וסבת זה שטומאת בית הפרס דרבנן ופסח בזמנו בכרת ולא העמידו דבריהם במקום כרת בכל הדברים ואין בגזיר' דרבנן ביטול קרבן במועדו כו' עכ"ל ומ"ש בכל הדברים ומשמע דבשום מקום לא העמידו דבריהם במקום כרת צ"ע מסוגי' דכאן דהא בערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת וכן מה שהוסיף טעם מסברתו דאין בגזיר' דרבנן ביטול קרבן במועדו והיינו דאין כח בדרבנן לבטל הבאת קרבן הקבוע לו זמן ג"כ צ"ע מערל והזאה ומלעיל ס"ה ב' הרכבתו כו' ועוד מכ"ד וע"ע חידושי רמב"ן שבת קנ"ד ב' ד"ה והאיכא צער ב"ח כו' מש"ש ואין כאן שיתירו ביטול כלי מהיכנו משום צער ב"ח דאוריתא וכן בדין שהרי העמידו דבריהן במקום מצוה כדאיתא בפ' המילה כו' עכ"ל ומשמע ג"כ דס"ל דזה דבר כללי דהעמידו דבריהם במקום מצוה ואולי כוונתו רק לשבותי שבת לבד

שם תוד"ה אבל כ' תימא לריב"א כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ז' וסי' י"ו וע"ע שם סי' כ"ה ומש"ש דטבילה דכאן משום חיוב טהרת עצמו ברגל וצ"ל דבעודו ערל לא מהני לי' טבילה וזה ראי' למ"ש אני כן במ"א דיש חשש חציצה מפאת הערלה ואכ"מ וגם י"ל בפשיטות לפמ"ש ז"ל דחיוב טהרה דרגל מפאת הכניסה למקדש ואכילת קדשים שלמי חגיגה ושמחה א"כ טבילה שבעודו ערל לא הועילה מפאת היסח הדעת דכיון דערל אסור בקדשים הסיח דעתו מהם וצריך טבילה שנית משום היסח הדעת ממש כהך דחגיגה כ"א האונן כו' צריכין טבילה לקודש ה"נ אמר הכא דערל צריך טבילה וע' בגמ' חגיגה שם כ"ד ב' ובזבחים צ"ט א' וגם יל"ע לר"ע ביבמות ע"ב ב' דמשוי לערל כי טמא אי מועלת טבילה בעודו ערל ואכ"מ להאריך וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתנ"ח

צ"ג א' גר שנתגייר בין שני פסחים כו', נ"ב ע' תוספתא פרק ח' ניתן להן לישראל לבנות בית הבחיר' היחיד עושה פסח שני ואין הציבור עושין פסח שני ר' יהודה אומר אף הציבור עושה פסח שני פי' שאילו הי' נבנה ביהמ"ק עתה בין פסח ראשון לשני ס"ל לת"ק דאין לעשות פסח שני דאין ציבור עושין פסח שני ור"י ס"ל דעושין

שם ב' לדידך קשיא כו', נ"ב בגליון הגרע"א ז"ל כעין זה עירובין דמ"ט ע"ב עכ"ל ויש עוד כעין זה יומא דמ"ו ע"א

צ"ה א' מאי קמרבי לי' לא תוציא כו', נ"ב ע' רמב"ם ה' קרבן פסח פ"י הט"ו וע' ס' קרבן חגיגה סי' ז'

שם דהוה לאו שניתק כו', נ"ב מה שהקשו ז"ל דלאו כולל יותר מעשה דעשה דתשביתו ליתה בנשים דמ"ע שהז"ג היא ע' בה"ג ה' פסח פרק שני וז"ל ונשים אע"ג דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות לענין פסח מיחייבן בכל מילי כגברי לבעורי חמירא ומיכל פטירא ומישתי הני ארבעי כסי דחמרא דאר"י כו' נשים חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו הנס עכ"ל ומדכללו בהדי מיכל פטירא מוכח כוונתו דמה"ת חייבות בביעור חמץ כמו בחיוב מצה ומוכח דעתו דטעמא דאף הן היו כו' מהני לחייבם מה"ת וע' תוס' מגילה ד' א' ד"ה שאף

שם ב' רי"א מניין לפסח שני שאין טעון לינה כו', נ"ב בתוספתא פרק ת' איתא ר"א אין הב' טעון לינה אלא כיצד הוא עושה נכנס ושוחט את פסחו בעזרה ויוצא ומספיד את אביו בבית פאגי ונ' דהא דלא אמר סתמא דמותר לצאת משום דבא להשמיענו ג"כ דמותר בהספד באותו יום ולא חשוב יו"ט וצע"ק מתוס' חגיגה י"ז ב' ד"ה אלא לאו דיום הקרבת קרבן חשוב יו"ט ואסור בהספד ותענית ע"ש

צ"ו א' אימורי פסח מצרים היכא אקטרינהו, נ"ב וברש"י שלא הוזכר בו מזבח וצ"ל דאיבעי' זו אליבא דרבנן דאילו אליבא דר"ש הא א"צ מזבח בבמה ושפיר לא הוזכר מזבח דהא היו יכולים להקטירם גם על הקרקע ע' זבחים ק"ח א' במשנה ושם ב' בגמ' ומשמע מזה דס"ל לר' זירא דהילכתא דלא כר"ש הנ"ל דאל"כ לא ה"ל לאיבעיי סתמא רק הל"ל אימורי כו' לרבנן דר"ש היכא אקטרינהו ומדבעי סתמא ע"כ דס"ל דאין ההלכה כר"ש וע"כ בעי סתמא לפי ההלכה ואולם לר' יוחנן דזבחים ק"י א' משמע דהלכה כר"ש דהא מוקי משנה מאוחרת דשם ק"ט א' כר"ש וה"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ואולם רבא בזבחים קט"ז ב' נ' דס"ל דאין הלכה כר"ש מדאצריך היכא דמסקא ימא שירטון והיינו משום מזבח שלא נשתמש בו הדיוט וזה דלא כר"ש דאילו לר"ש הא א"צ מזבח כלל ע"ש וגוף הך דאימורי פסח מצרים לא היו טעונין הקטרה על המזבח הוזכר עוד במנחות פ"ב א' בבריתא מה לפסח מצרים שכן אין טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח ואולם שם הא נאמר ג"כ אין טעון מתן דמים ואילו כאן אמר ג' מזבחות היו שם כו' ומשמע דהמשקוף והמזוזות זה הי' מזבח שלו להזאת הדם לא שלא הי' צריך מזבח ודו"ק ול' רש"י כאן ג' מזבחות להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא הי' שם מזבח ואילו בבריתא דמנחות הנ"ל כייל לדם ואימורין כחדא דלא היו טעונין מזבח

שם אלא מעתה ומלתה אותו כו', נ"ב ע' תוספתא פרק ח' דס"ל לראב"י באמת כן דבפסח דורות אין מילת עבדיו מעכבת וע"ש עוד חידוש דגם טבילת שפחותיו מעכבת באכילת פסח ולראב"י ג"כ רק בפסח מצרים הוא דמעכב אבל לא בפסח דורות

שם ב' א"ר יהושע שמעתי כו' ואין לי לפרש אר"ע אני אפרש, נ"ב כזה יבמות ע"ט ב' ועוד דוגמתו זבחים י"ג א' א"ר טרפון אקפח את בניי אם לא שמעתי להבחין הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש אר"ע אני אפרש כו' וע"ע יומא מ"א ב' ג' לשונות שמעתי כו' ואין לי לפרש ובבכורות כ"ב א' שמעתי שתי פיקות כו' ואין לי לפרש וע"ע פרה פ"א מ"א א"ר יהושיע לא שמעתי אלא שלשית אמרו לו מה הלשון שלשית אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש וע"ע דוגמא ב"ק ס"ב א' אמר רב שמעית מילתא לר' יהודה ולא ידענא מאי היא אמר שמואל ולא ידע אבא כו' וע"ע יבמות ע"ז ב' א"ר יוסף היינו דשמענא כו' ולא ידענא כו' וע' מש"ש בגליון וע"ע גיטין כ"ו ב' א"ר עמרם האי מילתא שמעית מיני' דעולא דאמר משום תקנת ולד ולא ידענא מאי ניהו כו' וע"ע עירובין ע"ח א' אמר רב סולם זקוף ממעט גמרא ולא ידענא מ"ט אמר שמואל ולא ידע אבא כו' וע"ע עדיות פ"ב מ"ה ג' דברים אמרו לפני ר' ישמעאל ולא אמר בהם לא איסור ולא היתיר ופירשו ר' יהושיע בן מתיא כו'

צ"ז א' רש"י ד"ה פשיטא כ' קרא מיהא לא אצטריך כו', נ"ב כזה תוס' חולין ע"מ א' ד"ה אי וע"ע דוגמא תוס' נדה נ"ז א' ד"ה א"ר יוחנן דאע"ג דבריתא אשמעי' דלא חיישי' לרצועה נפקא מ"מ המשנה לא חשבה זה לרבותא להצריך להשמיענו אותו

צ"ט ב' סמוך למנחה, נ"ב פירש"י חצי שעה קודם וצ"ע אם זה כלל בכל ל' סמוך דחכמים דהוא חצי שעה והך דסמוך לחפיפה טבילה דנדה ס"ו ב' דעת היריאים סי' קצ"ב דהוא ג' שעה וע' נדה ט' א' א"ד כיון דסמיך לה חזאי ע"ש ברש"י ד"ה ואח"כ הוכר עוברה דהאי סמוך היינו מיד: