גליוני הש"ס מועד רלא

חטאת ואשם דבאין על חטא ואפי' הוא עצמו אם הפריש על חלב שאכל אמש אין יכול להביאו על חלב שאכל היום כמבואר בכריתות כ"ז ב' וא"כ כ"ש שאין יכולין לכפר על חטא של איש אחר וליתניהו במכיר' וע' חולין מ"א א' דלמ"ד דקדשים קלים ממון גבוה הן יש צד סברא דשלמים חשיבי יותר אינו שלו מחטאת דבחטאת דבא לכפרה י"ל דכיון דקני לי' לכפרה כדידי' דמיא ע"ש ואין לו עניין לכאן דמ"מ כיון דא"א לו לכפר רק על אותו החטא שהופרש עליו ליתי' במכירה וכנ"ל

צ' א' החייהו משה מכדי אכילה כו', נ"ב היינו דצרכי האכילה כעצים לצלייתו כו' קרוים כדי אכילה וכזה בספרא ויקרא דיבורא דחובה פרק י"ח ואם לא תגיע ידו די שה כו' יש לו שה ואין לו צרכיו מניין שיביא קרבן עני ת"ל די שה ובפי' הראב"ד יש לו שה ואין לו צרכיו פי' הוצאות הדרך אין לו כדי להעלותו לירושלים ולהביאו ת"ל די שה שהי' יכול לומר אם לא תגיע ידו לשה עכ"ל הרי דצרכי השה הטפלים ונצרכים להבאתו קרוים די שה וכך כאן צורכי האכילה כעצים כו' קרוים כדי אכילה

שם רבה ור' זירא חד אמר כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קי"ג

שם כיון דהכשירו כו', נ"ב ע' חידוש בס' קרבן חגיגה סי' ט' דאגב דשרי ליקח במעות פסח שניתותרו למצת מצוה יכול ליקח בהם ג"כ מצה לכל שבעת הימים ועוד שם חידוש דיכול להוציאם לצורך בדיקת חמץ באתרא דבדקי באגרא וכדומה דכיון דכתי' לא תשחט על חמץ וגו' ה"ל צורך פסח ע"ש

שם ב' תוד"ה מי כתבו וי"ל כי יהי' טמא כתי' והאי קלישא טומאתי', נ"ב ל' הגמ' כאן ומעילה ח' ב' כיון דטבל קלש טומאה וע"ע זבחים י"ז א' וע"ע טבול יום פ"ג מ"ו וחכ"א אין טבול יום טמא וע' רש"י חולין קכ"ח א' ד"ה ומהדר הש"ס דכ' דטבול יום הוא טומאה דרבנן וע"ש בגליון הגרע"א ז"ל וע"ע תוס' נזיר י"ז א' ד"ה אין דכ' דטבול יום קלישא טומאתי' ולא מעכב מלחול נזירות כו' וע"ע רש"י סוטה כ"ט ב' ד"ה הצד השוה דכ' דטבול יום מיקרי טמא עש"ה וע"ע לעיל ל"ד ב' מאי נפסל נפסל בטבול יום א"ה היינו טמא תרי גווני טמא מוכח דטבול יום לא מיקרי טמא סתם רק הוא גוון טומאה בפ"ע דצריך להתפרש וע"ע רש"י שבת י"ד ב' ד"ה ובא השמש דטבול יום לא מיקרי טמא ומיהו טהור גמור נמי לא הוי ע"ש וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ט וע"ע רש"י חולין ל"ד א' ד"ה חוץ מן הטבול יום דכ' דאיקלשא טומאה מיני' וכ"ה ברש"י לעיל י"ד ב' ד"ה דתנן כל הפוסל כו' וע' תוס' סנהדרין פ"ג ב' ד"ה וטבול יום וע"ע פיה"מ להרמב"ם כלים פ"א מ"ח דכ' ולא נרחיק טבול יום מן החיל כמו מה שהרחקנו טמא מת לפי שטבול יום כבר נטהר בשלשה מטבול יום אמרו וחכ"א אין טבול יום טמא עכ"ל

צ"א א' יכול אף בשעת היתיר הבמות כן, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ך

שם רש"י ד"ה בית האסורין של ישראל כ' או לשלם ממון, נ"ב ע' שו"ת שתי הלחם סי' ט' ומצאתי בשו"ת מהר"י ווייל בחידושי אגדה שם [דס"א ע"א דפוס קאפוסט] וז"ל אבא בר מרתא הוו מסקו בי' זוזי בי ריש גלותא הוו מצערי לי' משמע אדם שיש לי ואינו משלם חובשין אותו עכ"ל וע"ע ש"ע או"ח סי' של"ט סעי' ד' בהג"ה וע"ע רא"ש מועד קטן פרק ב' סי' ה' מאי הרדפה כו' וע' שאלתות פ' קרח סי' ק"ל דנ' דמפרש הך דמ"ק ט"ז א' ואסרינן דהיינו להושיבו בבית האסורים דלא כפירש"י שם וע"ש בשאלתות דאין בנוסחתו תיבות מאי הרדפה וע' רמב"ם ה' מלוה פ"ב ה"א מש"ש ואין אוסרין אותו ומשמע דמצד התקנה יש לאוסרו בבית האסורים אם אין רוצה לישבע שבועת התקנה שאין לו יותר עש"ה דאל"כ לא הי' לו לכתוב כלל הך דואין אוסרין אותו ודו"ק וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ז' אות י"א דכ' דמנהג פשוט בכל תפוצת גלות ישראל מי שחייב מס לקהל חובשין אותו בבית הסוהר כו' ע"ש וא"כ י"ל דרש"י דכאן נמי איירי בהכי וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אותיות י', י"א עש"ה וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קס"ח וע"ע ברמב"ם שם פ"ב ממלוה ה"ד דאם הוא אמוד שיש לו ממון אין משביעין אותו רק מעשין אותו לשלם ע"ש ועישוי זה י"ל דהוא ג"כ ע"י בית האסורים וגם מדינא דגמ' ע' שו"ת הר"י ברונא סי' רל"ה דדימה אותו להוחזקה נדה בשכינותי' דמלקין עפ"י השכינים וה"נ כיון דהשכינים אומרים שהוא עשיר ויש לו לשלם כופין אותו בכל דבר עש"ה

שם כ' אי נמי כדתניא כו', נ"ב יש עוד בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ח יהא תפוש עד שיבואו עדיו ע"ש

שם ב' ואפי' נשים, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ג'

שם תוד"ה איש ולא קטן כ' ובפ"ד מיתות נמי ק' כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' נ"ה וסי' נ"ז ומש"ש דה"א לחייב קטן כמו שקטן רודף מחויב יש להסביר ביותר דמיתת ב"ד מלבד הכפרה יש בה ג"כ טעם כדי שלא יבוא לעשות עוד ככה ולא יבואו אחרים לעשות ככה כשיראו שזה עשה כן ולא נענש כטעם והנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד וכטעם אף אתה היית מרבה שופכי דמים בישראל נמצא שיש במיתת רוצח ובועל ערוה עניין הצלה שלא יהיו בני אדם נרצחים והנשים נבעלות בעביר' אם לא יעשה דין ברוצח כו' וע"כ ה"א דגם קטן חייב דהוי ממש מעין מיתת רודף להצלת הנרדף ודו"ק וע' דוגמא במהרי"ק שורש פ"א דטעמא דמ"ד דמעמידין אפטרופוס לתם לגבות מגופו אע"ג דפלגא ניזקא קנסא וקטן לאו בר קנס הוא משום דשור דרכו לילך ולהזיק ושכיח היזיקא וע"כ משום תקנת רבים מחייבינן גם לקטן ע"ש שכן כוונתו אם שקיצר שם בלשונו וע' רע"ב עה"ת פ' משפטים עה"כ מכה איש ומת טעם למאי איצטריך קרא לפטור קטן רוצח וע' תוס' ערכין ג' א' ד"ה למעוטי ובהגהות וחידושים שבסוף המסכתא שם וע"ע רע"ב עה"ת שם עה"כ ומקלל אביו וע"ע רע"ב עה"ת פ' קדושים ד"ה ואיש פרט לקטן ואין דבריו שם מובנים שהרי לא מפאת שאין הקטן בר ביאה היית פוטרו שהרי בן ט' ביאתו ביאה ורק מפאת שאינו בר עונשין וע"ע בנימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו והעתקתי דבריו בגליון חולין י"א ב' שכ' דמיתת הרוצח יש לו לדחות שבת כמו פ"נ דדחי שבת ע"ש וי"ל ג"כ כוונתו כנ"ל דמיתת הרוצח פ"נ הוא דאם לא יומת יהרוג עוד אנשים אחרים וילמדו ממנו גם אחרים לרצוח נפשות כשיראו שלא נעשה ברוצח דבר וע"כ אם א"א להרוג הרוצח רק ע"י דחיית שבת יש לו לדחות שבת כפ"נ דדוחה שבת אלא דגזה"כ לא תבערו וגו' ולכן דוחה עכ"פ לאיסור תחומין דליכא קרא ולכן שפיר עשו גואלי הדם שיצאו חוץ לתחום בשבת כדי להשיג הרוצח אם לא יכלו להשיגו זולת זה עש"ה שי"ל כן כוונתו והוא כמ"ש למעלה דכל רוצח ה"ל כמו רודף אם לא יומת וע"כ שפיר ה"א דגם קטן יש לו ליהרג על רציחה וכנ"ל

צ"ב א' גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה, נ"ב ע' רי"ף שבת פרק א' דף ז' ע"ב מדפי הרי"ף דנ' דדיקדק מכאן דזה דבר כלליי בכל מקום דחכמים מעמידין דבריהם במקום עשה ע"ש שכ' ועוד לדבר מצוה אמאי שרי והא העמידו דבריהם במקום עשה כדתנן אונן טובל כו' ומדהקשה ברי"ף קושי' מכח זה משמע דזה דבר כלליי פסוק בכל מקום וע' שו"ת שבית יעקב סי' קל"א מש"ש ובישובו להרמב"ם לא נתקררה דעתי כו' אבל מה שמותר מדאוריתא מנ"ל דלמא בזה לא העמידו דבריהם במקום שיוכל לבטל מצוה דאוריתא כו' עש"ה ובמחכת"ה נעלמו ממנו דברי הרי"ף הנ"ל וע"ע שו"ת נחלת שבעה סי' מ"ו עש"ה ויש לדון בכל דבריו שם וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ז וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רפ"ד משמע דאין שם שום כלל בזה ע"ש שכ' ואעפ"י שלא מצינו שהקלו בשאר איסורי מאכלות