גליוני הש"ס מועד רל

שם משום פקע, נ"ב פי' מחשש שביר' ע' שבת ל"ח ב' במשנה ולא יפקיענה בסודרין פירש"י לא ישברנה וכן בגמ' שם מ"ב ב' ומ"ג א' דשכיחי דפקעי דעבידי דפקעי פירושו ג"כ שביר'

פ"ה א' טומאת סתרים היא כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ס"ב

פ"ו ב' השותה כוסו בב"א ה"ז גרגרן, נ"ב נ' דתיבת גרגרן נגזר מן גרון ועיקר תיבת גרגרן היינו השופך מן הכוס לגרונו ע' פרה פ"ט מ"ד ואם גרגר ע"ש בר"ש והשותה כוסו בב"א אף דהוא דרך שתי' מ"מ כיון דשתאו בב"א נחשב כאילו שפך מן הכוס לגרונו דרך זלזול ואולם בפיה"מ להרמב"ם טהרות פ"ז מ"ט כ' כוונה אחרת בתיבת גרגרן וע"ע רש"י גיטין פ"ט א' ד"ה גירגרה בשוק

שם ושתיי' בחד זימנא, נ"ב ע' שו"ת ראשית בכורים דמ"א ע"ב שהקשה מירושלמי תענית פ"ד ה"ב דאמר דר' יוסי בן חלפתא דהוא סתם ר' יוסי הוא מבני יונדב בן רכב וא"כ איך שתה ר' ישמעאל בר' יוסי יין הרי מפורש בירמי' ל"ה פסוק ו' ופסוק ח' שנאסרו בני יונדב בן רכב לשתות יין עד עולם ע"ש ומ"ש הראשית בכורים שם דנראה מכאן דר' ישמעאל בר' יוסי שתה הכוס שניתן לו לא הי' צריך לומר דנראה שהרי מפורש כאן כן והנה מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג בעניין מי שנדר עד"ר שלא לדבר עם פלוני וציוהו אביו לדבר עמו ודן שם התשב"ץ אם יש כאן דבר מצוה להתיר לו וז"ל ועוד שיש להתיישב בדבר זה אם מצוה לקיים דברי אביו ואם לא וכ"ש אחר מיתתו כו' ולבסוף כ' שם דכיון דקונם שאני מדבר הוי רק נדר מדרבנן לכן ראוי להתיר לו כדי לקיים מצות אביו דוודאי קצת מצוה יש בדבר וסימן לדבר מצות יונדב בן רכב לבניו עכ"ל ונ' מדבריו דמה שנתחייבו בני יונדב בן רכב לקיים מצות אביהם שציוה עליהם שלא לשתות יין כו' הוא רק משום כיבוד ופשיטא דהכי הוא דאל"כ מפני מה יתחייבו בזה וא"כ חיוב כיבוד הרי הוא רק באב וכן חייב אדם בכבוד אבי אביו אבל באבי אבי אביו לא שמענו וא"כ שפיר הי' ר' ישמעאל בר' יוסי דהי' דורות רבות אחרי יונדב מותר ביין ויונדב גופי' נ' דלא ציוה רק לבניו ובני בניו דוודאי לא הי' מצווה למי שאין לו לשמוע אליו וזהו שנא' בירמיהו ל"ה פסוק ו' שם כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמור לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם והרי שהזכיר רק אתם ובניכם ומ"ש עד עולם הכוונה כל ימי חייכם ואין הכוונה כלל כל הדורות ואותם שהיו אז או שהיו בני בניו ממש ואף שהי' ביניהם קרוב לש' שנה ע"ש ברד"ק אין זה תימה כלל ע' תוס' עירובין נ"ד ב' ד"ה תנו ואו שאז היו הבני בנים מצווים גם הם כן בפירוש גם לבניהם וכן הבנים לבנים כסדר והזכירו רק הצוואה הראשיית אבל משפסקו לצוות כן ור' ישמעאל בר' יוסי שלא שמע ציווי כזה מאביו ולא מאבי אביו פשוט כביעתא בכותחא שהי' מותר בדבר ואין כאן אפי' ריח קושיא ומ"ש המצודות שם עד עולם עד סוף כל הדורות [ויהי' לפי פירושו ל' המקרא אתם ובניכם עד עולם כל' משנה תמורה י"ז ב' ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם אין אנו אחראין לדבריו וע"ע בזה בשו"ת שבות יעקב סי' קס"א וע"ע בשו"ת שבות יעקב סי' קס"ח מש"ש בתוך התשובה דמה ששמעו למצות יונדב בן רכב הי' מצד החסד ולפנים משורת הדין עש"ה שדבריו הם מעין דברי התשב"ץ הנ"ל ולא הביאם וע"ע גמ' ב"ב צ"א ב' המה היוצרים אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם ומשמע ג"כ דלא היו חייבים בזה מעיקר הדין דאל"כ מה רביתיהו ומה זה שהוזכר להם לזכות

פ"ז ב' לבית אמן, נ"ב הכוונה עפ"י גמ' סנהדרין ל"ח ב' אדה"ר ראשו מא"י וגופו מבבל והראש הוא העיקר באדם דבתר רישא גופא אזל עירובין מ"א א' ע"כ א"י מתייחס לאדה"ר שמשם ראשו ובבל מתייחס לחוה שנלקחה כולה אחת מצלעותיו נמצא דגם ראשה מבבל וזהו ששיגרן לבית אמן, מס' חומרי מתניתא בשם ספר עוללות אפרים בתוספת נופך

פ"ח א' גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ. נ"ב דוגמתו תענית ז' ב' גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ וע"ש ח' ב' גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות והוא שם מימרא דר' יוחנן כמו כאן וע"ע דוגמא מגילה י' ב' אותו היום הית' שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ

שם אמר רבא כיון ששחטו אין לך מיחוי גדול מזה, נ"ב דוגמתו ב"ב ל"א א' אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו וע"ש דאין מבורר אם הוא גם שם מימרא דרבא או הוא מאמר סתמא דגמ' וע"ע דוגמא להך דכאן גמ' דיבמות ק"ח א' נישואי' הן הן מיאוני' וע' ר"ן קידושין ריש פ' האומר ד"ה ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום וע"ע עירובין פ"ב ב' כל הסוגי' כהך דכאן וע"ע ב"ב מ"ב א' ואי ס"ד לוקח אית לי' קלא אין לך מחאה גדולה מזו וע"ע שו"ת מים עמוקים סי' ה' דכ' ומה שטען שאעפ"כ הרי בטל הגט באותה ביאה שכיון שבא עלי' בתורת אישות אין לך ביטול גדול מזה כו' וע"ע שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג דכ' וגם שלח להתרות במחותנו שיוציא הבת מביתו ושאם לא יעשה כן שהוא יקבל קידושין מאחר בעד בתו ואין לך מחאה גדולה מזו ואעפ"י שלא פירש בהתראתו שאינו חפץ בקידושין הרי גלה רצונו דאיך יקבל קידושין מאחר אם נתרצה באלו כו' ע"ש וע"ע כזה בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ל"ד

שם רש"י ד"ה תמרים כ' יש בבבל הרבה, נ"ב כזה תענית כ"ט ב' ע"ש ברש"י ד"ה דקלים וע' נדרים כ"ב א' מכדי ונתן ד' לך שם לב רגז בבבל כתי' כו' וע"ש דמפרש קרא הנ"ל לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש דקאי אתחתוניות דהוא דבר שמדאיב את העינים ומכלה את הנפש והנה לב רגז כמשמעו הוא מחשבה רעה הרי מתוכחתי' של בבל מחשבה רעה ותחתוניות וע"כ הקדים השי"ת רפואה למכה לישראל הגולים לבבל בהיות שם תמרים בריבוי שאמרו עליהם בכתובות י' ב' דתמרים מבטלים מחשבה רעה וחולי מעים ותחתוניות

שם ב' רש"י ד"ה בתקנתא דרבי' כ' שממעט באכילתו כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קנ"א דמקיים דברי רש"י כמות שהן

פ"ט א' משום דקממעט באכילת שלמים, נ"ב כזה מנחות פ' ב'

שם וניתי מותר הפסח ונימא אי דידי כו', נ"ב ע' ס' מכתב לדוד דף ד' ע"א דהקשה דאכתי הא ממעט באכילת מוח שבעצמות שיש בהן מוח דבמותר הפסח קיי"ל דשוברן ומוציא המוח ואוכל ואילו בפסח דעצם לא תשברו בו שורפן וא"כ הא זהו מיעוט ברור ע"ש

שם דמותר הפסח נאכל ליום ולילה, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קע"ב

שם וכי מפרישין תחלה למותרות, נ"ב מנחות פ"א א'

שם האומר לבניו כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הרא"ש כלל י"ג אות כ' ד"ה ואלה תשובות הרא זלה"ה דיכול אדם להקנות למי שאינו מבורר וחל הקניין ע"ש בארוכה עוד מכמה ראיות וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ב מש"ש אבל זה לא זכה לשום אדם ידוע ולא חל זכותו כלל ע"ש ויש לדון בדבריו מראיות הרא"ש הנ"ל

שם ב' אכיל ר' פפא ארבע, נ"ב ע' תענית י"א א' ר' פפא כל פרסה ופרסה כו'

שם והמוכר כו', נ"ב בתוספתא פרק ז' אי' המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום המעות גזל ביד בעלים ואצ"ל בחטאת ואשם פי' דאפי' עולה ושלמים דהם קרבנות נדבה והיו יכולים לבוא עבור אחר עכ"ז לפי שהם הקדש ואינם שלו א"י למכרן ואצ"ל