גליוני הש"ס מועד רכח

טעמא דיום שניתנה בו תורה והוסיף טעם מפאת שהציבור מביאין בו שלמים וכוונתו דכיון דשלמים הם לאכילת בעלים וזה גוף עניין הקרבן שע"ש זה נקרא שלמים שעושה שלום בין מזבח וכהן ובעלים דיש בו אכילת כולם ולכן אין להתענות בשבועות ומ"ש עוד משמחת מחילת עוונות אולי כוונתו גם בזה לטעם איסור התענית ואולם טעם זה נכלל שפיר בדברי הגמ' כאן דאמר יום שניתנה בו תורה הוא דמפאת זה הוא שנמחלין העוונות הואיל ומקבלין עול תורה

שם אי לא האי יומא כו' כמה יוסף איכא בשוקא, נ"ב דוגמת ל' זה בקידושין ל"ג א' אי לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא

שם ותלי וקאי בעברא דדשא, נ"ב כזה סוכה נ"ב א' אזל תלא נפשי' בעיבורא דדשא וחגיגה ט"ו ב' אשכחי' שמואל לר' יהודה דתלי בעיברא דדשא ובגיטין ל"ב ב' רבינא אשכחי' לר' נחמן בר יצחק דתלי וקאי בעיברא דדשא

ס"ט א' א"ה משחט נמי לא נשחט, נ"ב ע' ס' בכור שור יומא פ"ה ב'

שם ר"א גמרי' איתעקר לי' ואתא ר"ע לאדכורי גמרי', נ"ב דוגמתו חולין ק"ג ב' ר' אסי גמרי' איעקר לי' ואתא ר' אלעזר לאדכורי'

שם ב' תוד"ה האי כ' וי"ל דשאני התם דמחוסר מעשה בגופו, נ"ב דוגמתו זבחים פ"ג ב' הנך לא מחסרן מעשה בגופיהו הני מחסרי מעשה בגופיהו וע"ע דוגמתו בתוס' יומא ס"ד א' ד"ה התם דכ' וי"ל כיון שאינו מחוסר מעשה בגופו לא חשיב נדחה עכ"ל

ע' א' וכגון שבא בשבת, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חלק א' סי' י"ח וע"ע שם חלק ב' סי' י"ט

שם ב' מ"ט לא דחי שבת הא ודאי קרבן ציבור הוא א"ר אילעא כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' פ"ג ד"ה ועם זה פירשתי וצע"ק

שם תוד"ה שלמים כ' ואי יכול לשוחטה מערב יו"ט אכתי שמונה הוו, נ"ב דבריהם צריכים ביאור וע' ס' בנין אריאל חלק בית תלמוד דכ"ח ע"ב

ע"א א' הא זימנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קנ"ח ומש"ש דוודאי קל לחלק ביניהם החילוק פשוט דלילה תמיד אין בה שמחה משא"כ שבת כיון דכשחל יו"ט א' בחול יש בו שמחה לכן גם אם חל בשבת אין סברא לומר דישתנה חיוב שמחה דידי' וגם לילה בעצם אין ראוי' לזביחת שלמי שמחה דלילה אינו זמן הקרבה לשום קרבן ומשא"כ שבת ארי' דאיסור שבת הוא דרביע עלי' וע' כריתות ז' ב' במשנה

שם ב' הפסח ששחטו כו', נ"ב ע' אריכות בסוגי' זו בס' קרבן חגיגה סי' ע"ח ובגוף עניין טעה בדבר מצוה ע' רמב"ן עה"ת ויקרא פרשה ה' פסוק ז' ובפי' הטור עה"ת שם

שם א"ל ר' אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב א"ל ר' יהושע לא אם אמרת בפסח ששינהו בדבר אסור תאמר בזבחים ששינן בדבר המותר, נ"ב דוגמתו זבחים ס"ו ב' במשנה א"ר אליעזר ומה אם חטאת שאין מועלין בה לשמה כששינה את שמה מועלין בה עולה שמועלין בה לשמה כששינה את שמה אינו דין שימעלו בה א"ל ר' יהושע לא אם אמרת בחטאת ששינה את שמה לשם עולה שכן שינה את שמה לדבר שיש בו מעילה תאמר בעולה ששינה את שמה לשם חטאת שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה

ע"ב ב' והאיכא שמחת עונה, נ"ב כל' זה ע"ז ה' א' לשמחת עונה ואולם בביצה ה' ב' הל' למצות עונה ע"ש ושם

שם יבמתו בזיז מינה, נ"ב יבמות קי"ב א'

ע"ג ב' רש"י ד"ה אלא א"ר פפא כ' וכגון דשחטי' בהדיא לשם פסח כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ק"ס

ע"ד א' איידי דחם מקצתו חם כולו, נ"ב הוזכר תוס' יומא מ"ד ב' ד"ה בכל

ע"ה ב' אעפ"י שאין שם דשן, נ"ב ע' יומא ס"ח ב'

שם גחלי כו' ת"ל אש אי אש יכול יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת, נ"ב דוגמתו לעיל ס"ח ב' כתוב אחד אומר כו' לד' כו' לכם כו' חלקהו חציו לד' וחציו לכם ועמש"ש על הגליון וע"ע יומא כ' א' כתוב אחד אומר והקטיר כו' והרים כו' חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה וע"ש בגליון וע"ע מנחות ס"ג ב' אי לא כ' בשמן כו' ה"א דווקא מחצה חלות ומחצה רקיקין ע"ש וע' ש"ע או"ח סי' ט' סעי' ד' דאם הטיל בשאר מינים קצת ציציות מצמר כו' וקצת ממינו יש להסתפק בו וע"ש במג"א וע"ש בס' מנחת פתים העיר מגמ' ב"ב ג' ב' וליעבד מאי דאפשר בבנין וליעביד אידך פרוכת כו' גמירי אי כלהו בבנין אי כלהו בפרוכת משמע דאי לאו דגמירי הי' מותר לעשות מקצתו מזה ומקצתו מזה ויש להעיר עוד ממנחות ל"ט א' וב' דגדיל ופתיל דכתי' בציצית מותר לעשות מקצת גדיל ומקצת פתיל ולרב דווקא מזה ומזה והכי קיי"ל ולרבב"ח גם או גדיל או פתיל אבל לכ"ע עכ"פ מקצת מזה ומקצת מזה כשר וגם ק"ק דבכל הנך דציינתי כאן ולעיל ס"ח ב' ויומא כ' א' אמרי' חלקהו כו' חציו כו' וחציו כו' וכן כאן אמרי' מחצה גחלת ומחצה שלהבת ואילו במנחות שם לא אמרי' חצי גדיל וחצי פתיל רק אפי' רובה גדיל כשיר' ואפי' חוליא אחת כשיר' ונוי תכלת שליש גדיל כו' ע"ש ומ"ש המג"א באו"ת שם דלר"נ דשאר מינים מדרבנן למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאוריתא ובס' מנחת פתים שם כ' ליישב עפ"י גמ' גיטין ט"ו א' או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים ע"ש ויותר הי' לו להביא גמ' ב"מ נ"ג א' דאוריתא ודרבנן לא מצטרפי

שם תוד"ה לפי. ואין שוקלין כנגדו, נ"ב והך דאין שוקלין היינו משום ביזוי מצוה כמבואר בשבת כ"ב ב'

שם מסורת הש"ס כ' שבת פ"ד א' יומא מ"ז ב', נ"ב ומנחות ס"ב א'

ע"ו א' רב אמר כו', נ"ב ע' נוב"י חיו"ד סי' כ"ח

שם ב' הרודה פת חמה כו' עד מפני שהשעורים שואבות, נ"ב כעין זה מכשירין פ"ג מ"ג

שם כיון דאית לי' תשלומין כל ז' לא דחיא שבת, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ח

שם תוד"ה אסרה כ' שיש להרחיק, נ"ב ע' מהרש"א ומהרש"ל שנדחקו בזה וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קפ"ז כ' דט"ס הוא ותחת "שיש להרחיק" צ"ל "שיש לה ריח" או "שיש לה ריח חזק"

ע"ז א' קמ"ל דר"ח איקרי מועד, נ"ב ע' רוקח סי' רכ"ח

שם ב' תוד"ה שאין כ' דלית בה מעילה אחר שנזרק הדם כדתנן במעילה בפ' חטאת, העוף ד"ט, נ"ב צע"ג דאדרבה תנן שם להיפוך דבעולה מוטלין בבשר עד שיצא לבית הדשן

שם תוד"ה עומר כ' וא"ת בשתי הלחם מה שייך באין בטומאה וי"ל משום תנופה דאית בהו, נ"ב] ע' תוס' מנחות ע"ח ב' ד"ה ולא דתנופה דשתי הלחם כעין הקרבתה

ע"ט א' נטמא קהל או רובו כו' יעשו בטומאה ניטמא מיעוט הקהל הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני, נ"ב בגמ' פריך דיוקי דרישא ודסיפא אהדדי לעניין מחצה על מחצה ומתרץ לרב כדאית לי' ולר' כהנא כדאית לי' ויש כזה משנה בסנהדרין קי"א ב' אנשי עיה"נ אין להם חלק לעוה"ב כו' ואינן נהרגין עד שיהיו מדיחי' מאותו העיר כו' ועד שיודח רובו