גליוני הש"ס מועד רכז

עוברים עליו ע"ש ומשמע דאם הי' נאסר לינה סתם גם לכבודו הי' אסור וע' לח"מ פ"ב מחגיגה הי"ג דלינה בקדשים לצורך מצוה שרי ואינו פוסל ע"ש ולפי הך דסנהדרין יש סברא לומר כן היכא דהלינה הוא לצורך מצות הקודש עצמו ודו"ק וי"ל גם שם בנידון הלח"מ דכיון דמלינו לקיים בו מצות שמחה זהו כבודו של הקודש לקיים בו מצוה ומש"ה שרי וע"ע ס' גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל עירובין ק"ד ב' ד"ה הקשו בתוס' דכ' דביאת מקדש בטומאה כדי להוציא טומאה משם אין בה איסור ביאת מקדש מה"ת כיון שנכנס לצורך הביהמ"ק להוציא הטומאה וכן מוכח על הסוגי' דאין איסור טומאה כשהוא נכנס לצורך ביהמ"ק דאל"כ למה אמרי' לקמן דאם אין טהורים נכנסים טמאים לבנות ולתקן ואמאי דחי' ללאו דכניסה בטומאה אי בשביל שאין כאן טהורים ימתין עד שיהיו טהורים ומשמע דא"צ להמתין כלל אלא כל שהוא לצורך מקדש הוא מותר ואין כאן איסור כלל וכן יש להוכיח מהא דבעי טמא ובע"מ איזה מהן קודם ומאי מיבעי לי' הא כניסת טמא הוא בכרת ובע"מ אינו בכרת ולמה דחינן ללאו שיש בו כרת כיון דיכול לבוא בע"מ שאין בו כרת אלא דאין איסור טומאה כאשר נכנס לצורך מקדש עכ"ל ז"ל והטעם ג"כ כנ"ל דעניין איסור כניסה בטומאה דהוא בזיון למקדש וע"כ כשהוא לצורך המקדש אינו בזיון ושרי וע' שבת מ' ב' דמותר לומר ד"ת בבית המרחץ לאפרושי מאיסורא ע"ש והוא ג"כ מסברא הנ"ל דטעם איסור ת"ת בבית המרחץ משום דהוא בזיון לתורה וע"כ כאשר הדיבור הוא בשביל כבוד התורה עצמה שלא תופר תורה ויתחלל כבודה בהעשות דבר שאסרתו תורה לכן אין הדיבור בזיון ושרי וכזה עוד בכמה דוכתי וע' בסה"מ להרמב"ם במל"ת ס"ט שדנו הרמב"ן והמגילת אסתר מדוע הותר כניסה לבע"מ לבנות ולתקן כו' עש"ה ולהנ"ל הטעם פשוט דאיסור הכניסה רק משום בזיון וכשנכנס לצורך לבנות ולתקן אינו בזיון וכן מה שדנו שם בעניין כהן בע"מ הנכנס בערבה בין האולם ולמזבח מדוע שרי י"ל ג"כ כנ"ל דכיון דהערבה מצות מקדש ע"כ הל' כבודו של מקדש ושרי ומש"ש המג"א דהטעם משום דעדל"ת צע"ק דהא היא רק מצוה מהלמ"מ וא"כ כי היכי דאין דנין מהלכה משום דכל הלכות חידוש הן ה"נ הלכה מעלמא לא גמרי' ואין ללמוד מ"ע של הלכה מכלאים בציצית שתדחה ל"ת ועוד דמ"ע של הלכה קילא טפי ממפורשת ואין ללמדה ממפורשת לומר עדל"ת ע' ירושלמי נזיר ריש פרק כ"ג דאב מדיר את בנו בנזיר הואיל והיא רק הלכה לכן איסור טומאתו למת קיל טפי מטומאת כהן דאיסורו מפורש ע"ש ועוד צ"ע בדברי המג"א דהא מבואר בזבחים צ"ז דאין עדל"ת שבמקדש וע"ע שו"ת ח"ס חאו"ח סי' י"ח ד"ה והנה לכאורה כו' וע"ע שם סי' ל"ג ועמ"ש בגליון מכות כ"ב א' וע"ע בדינין והלכות שבסוף שו"ת מהרי"ו סי' מ"ט מש"ש וז"ל כ"ש לצורך המתים עצמן דאין כבוד המתים גדול מזו להוציאו מידי עכו"ם וקצת דמיא להא דאמרו דאסור לישן בביהכ"נ ואפ"ה התיר ריב"א לישן בה בליל יוה"כ כיון שהוא לצורך ביהכ"נ וכן מצינו בחזקי' מלך יהודה שקיצץ דלתות ההיכל ושיגרם למלך אשור כדי להציל שאר המקדש והעיר עכ"ל וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רע"ח דכ' גם יש לפרש שאוכלין בביהכ"נ ממש כו' והטעם לפי שבתי כנסיות שבבבל תנאי הוא כך שאם הוצרכו אנשי העיר להאכיל שם עניים או להשכיבם שם מותר כו' וכ"ש אם הוצרכו לכך לצורך ביהכ"נ עצמו כההיא דמר בר ר' אשי דעייל לפוריי' להתם עד דתקין לי' שופכי כו' עכ"ל ולהנ"ל הנה לצורך ביהכ"נ עצמו כהך דמר בר ר' אשי נ' דאפי' תנאי א"צ ושרי בלא"ה

ס"ז ב' רש"י ד"ה זב כ' אע"ג דתני' בת"כ כו', נ"ב ע' אריכות בס' יריאים סי' שכ"ה

ס"ח א' אי הוי כתי' חרבות כדקאמרת השתא דכתי' וחרבות מילתא אחריתי קאמר נ"ב דוגמת זה יומא ע"ז ב' מי כתי' אם תקח ואם תקח כתי' ופירש"י דמשמעות הוי"ו דמילתא אחריתי הוא

שם כתי' בלע כו' וכתי' הנער כו', נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י סי' ב' דכ' דאשר יעמוד בתחי' בצדקת עצמו עליו נאמר בלע וגו' ואשר לא יספיק צדקת עצמו לזה רק יהי' לו בן וקרוב צדיקים אשר ילמדו עליו זכות לפני השי"ת להעמידו בתחי' אז השי"ת יחייהו ע"מ שלא ישוב לחטוא ואם עודנו יעמוד ברשעתו עליו הכתוב אומר והחוטא בן מאה שנה יקולל כו' ע"ש

שם אידי ואידי לעוה"ב ולא קשיא כו', נ"ב משמע דלעוה"ב ג"כ יהיו מאורות חמה ולבנה וע' סנהדרין ק"א א' טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה"ז ורבי בעוה"ז ובעוה"ב ומשמע דבעוה"ב לא יהי' גלגל חמה וע"ש ברש"י

שם ב' בא וראה כמה חביבה כו', נ"ב עמ"ש בקונטרס גבורות שמונים אות ל"ב ויל"ע עוד דהא ההכרח שיהי' מותר להקטירן בשבת דאל"כ גם במוצ"ש יהי' אסור להקטירם מפאת דאין לך עבודה כשיר' מערב ועד בוקר אלא זו בלבד ע' תוס' מנחות פ"ט א' ד"ה אין לך וגם יל"ע מהך דביצה כ' ב' זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב ועוד שם ואם הית' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה כו' ואמאי הא כיון דאסור להקטיר ביום תו גם בלילה א"א להקטיר אם מפאת עשה דהשלמה ואם מפאת דאין לך עבודה כשיר' מערב עד בוקר כו' כנ"ל וצ"ע

שם רא"א אין לו כו', נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י סי' ד' דנ' מדבריו דפסק כר"א ולא כר' יהושיע עש"ה וצ"ע וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק' דגם לר"א אם נשבע שלא לטעום כלום ביו"ט אין השבועה חלה דחשוב נשבע לבטל את המצוה אע"ג דאפשר ביושב ושונה ע"ש

שם חלקהו חציו לאכילה כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' שמ"ח הביא גמ' דכאן בזה"ל רא"א אין לו לאדם ביו"ט ושבת אלא אוכל ושותה או יושב ושונה רי"א חלקהו חציו לגבוה וחציו לכם ודיקדק מכאן דכיון דקיי"ל דהלכה כר"י לגבי ר"א דר"א שמותי ע"כ מותר להתענות בשבת עד ו' שעות ולא יותר והקשה מכאן אירושלמי תענית דאמר דאסור להתענות בשבת עד ו' שעות ע"ש וצ"ע דפלוגתא דר"א ור"י כאן הוא ביו"ט לבד ואילו בשבת אמר כאן דהכל מודים דבעי' נמי לכם ומצוה ליישב

שם וא"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד כו' ר"א סבר או כולו לד' או כולו לכם ור"י סבר חלקהו חציו לד' וחציו לכם, נ"ב כזה זבחים נ"ח א' ה"ק ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ר' יוסי סבר כולו לעולה וכולו לשלמים ור' יוסי בר יהודה סבר חציו לעולה וחציו לשלמים

שם ור' יהושיע סבר חלקהו, נ"ב במהרי"ו דנ"ט ע"א דפוס קאפוסט כ' המתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות כיון דהאי גברא איני מקיים חציו לד' וחציו לכם צריך לקיים כולו לד' דבהא מודה ר' יהושיע לר"א עכ"ל וצ"ע מנ"ל וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' פ"ב עש"ה

שם מר ברי' דרבינא כולי' שתא הוי יתיב בתעניתא כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רס"ב

שם עצרת יום שניתנה בו תורה, נ"ב ע' רוקח סי' רצ"ה וז"ל לא מצינו שלמי ציבור כ"א בעצרת ע"כ אסור להתענות ביום עצרת אפי' אם מתענה בכל יום כדאמר בפסחים כו' מר ברי' דרבינא יתיב כולי שתא כו' ע"כ צריכין ישראל לשמוח שמוחל הקב"ה עונותיהם דאמרי' בירושלמי כו' בכל הקרבנות כתי' חטאת ובעצרת לא כתי' חטאת אמר להם הקב"ה לישראל מכיון שקבלתם עול התורה עליכם מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם עכ"ל נ' שבא להוסיף טעם על איסור התענית מלבד