גליוני הש"ס מועד רכו

קדשים מפסח לעניין זה במ"מ דמה לפסח דחמור שכן יש בו איסור שבירת עצם וע"ש דמסיק דילפי' לי' בג"ש עש"ה וראיתי בס' יריאים סי' שצ"ד דהביא איסור ערל בתרומה ומעשר מקרא וכ' אח"ז וז"ל ושאר קדשים החמורים ילפי' מפסח הקל בק"ו וכלהו קדשים נמי ילפי' ממעשר הקל בק"ו התם בהערל ובזבחים פ' טבול יום עכ"ל ונ' כוונתו דאותם קדשים שהם חמורים מפסח ילפי' מפסח מק"ו וכלהו קדשים נמי אף שיש בהם קלים מפסח מ"מ ילפי' כלהו מק"ו ממעשר דלגבי מעשר כולם חמורים ומ"ש "התם בהערל" כוונתו אגמ' שם ע"ג ב' ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא קודש חמור לכ"ש ומ"ש "ובזבחים פ' טבול יום" כוונתו אגמ' שם ק"א א' ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו קודש חמור לכ"ש הרי מבואר בב' דיבורי גמ' אלה דילפי' קדשים ממעשר בק"ו לאיסור ביעור בטומאה ואנינות וא"כ ה"ה לעניין ערלות וחידוש על היריאים שלא הביא דברי הירושלמי דהערל הנ"ל ויש עוד חומר בפסח על כל הקדשים במה שחייבין כרת על העדר הבאתו וע' זבחים י' ב' וי"ב ב' פירכא דצד כרת אפסח וחטאת ע"ש

ס"ב א' תוד"ה כי כ' ואין להקשות אי מדרבנן היאך יתחייב פסח אחר הא קמייתי חולין לעזרה לא היא כיון דלא יזרוק הדם כו', נ"ב דוגמתו בתוס' גיטין נ"ה ב' ד"ה שלא וצ"ל דר' חסדא קיבל ביבמות צ' ב' התשובה דושא"ת שאני דאל"כ לא יובנו דברי התוס' כאן דהא כאן לר' חסדא קיימינן ולדידי' הא אין חילוק בין העקיר' בשוא"ת שלא לזרוק להעקיר' בקו"ע להביא פסח אחר

ס"ג א' המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר כו' לא אמר כלום, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתרט"ו דאפי' היו עדים בשעה שאמר תרומה כו' והוא אומר שנתכוון לומר מעשר וטעה ואמר תרומה וכן בנתכוון לעולה ואמר לשלמים וכל כיוצא בזה נאמן והרי הוא חולין גמורים ע"ש וע"ע שם סי' תקפ"ו וע"ע שם סוף סי' שכ"א עש"ה וע' תוס' ערכין ה' א' ד"ה אדם וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קמ"א וע"ע אריכות בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ק"ח, ק"ט, וע"ע הגהות אשיר"י פ"ק דע"ז בהג"ה המתחלת מכאן פסק רשב"ם דאסור לאדם לומר הריני מניח בהקדש כו' עש"ה

שם ב' דר' שמעון בן לקיש סבר על בסמוך כו', נ"ב ע' אריכות בעניין על בסמוך בשו"ת ח"צ סי' קס"ח וע' ס' יריאים סי' ת"ו ומה שדן בח"צ שם בעניין אומר עליו ביהמ"ז כו' דלמה לא מפרשי' על בסמוך והנה לא הביא ראי' דגם בל' חכמים יש לפרש על בסמוך אולם נמצא בסוכה פ"ק סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כו' ע"ש ברי"ף דף רל"ח ע"א מדפי הרי"ף והאי דאמרי על גבי אכסדרה לאו על גבי ממש אלא בסמוך לה כדכתי' ועליו מטה מנשה כו' ובסנהדרין ה' א' וב"ב נ"ו א' לעיירות העומדין על הגבולין דפירושו סמוך לגבולין ע"ש וע"ע מנחות ס' א' יכול לא יתן כלי על כלי כו' ת"ל עלי' בגופה של מנחה הכתוב מדבר והיינו ג"כ דלא מפרשי' על בסמוך רק ממש וע"ש בתוד"ה יכול בסה"ד וע' מנחות ל"ז ב' ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב וזה לכאורה כמובן על בסמוך דהא אינו על הלב רק כנגדו בסמוך לו וע' ע"ז כ"ה א' מאי והעלי' רי"א שוק ואלי' מאי והעלי' דמסמכא שוק לאלי' וי"ל הפי' דהשוק סמוך לאלי' ולכן נקרא עלי' בטעם על בסמוך וע"ש ברש"י וע"ע נדה ע"ג א' על נדתה סמוך לנדתה כו'

שם תוד"ה התראת כ' מתוך פ"ה משמע כו', נ"ב ע' רש"י סנהדרין ע"א א' ד"ה מתרין בו וע"ש אריכות בחידושי הרמ"ה וע' תוס' כתובות ל"ג א' ד"ה וניתרי בהו ותוס' שבועות ל"ז א' ד"ה הזיד

ס"ד א' קראו את ההלל, נ"ב ע' תוס' וע' רמז בקרא על אמירת הלל בשחיטת פסח בירושלמי פאה פ"ז ה"ה קדש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל ע"ש בפני משה

שם ב' הילכך בחמשין נמי סגיא, נ"ב ע' רמז וטעם לדבר ע"ד הסוד בס' קרבן חגיגה סי' י"ח

שם ולא סמכי' אניסא, נ"ב ע' שבת קכ"ד א' רש"י ד"ה משום אעפושי וע"ע רב"י שם כ"ב ב' ד"ה ובה הי' מסיים דכ' דלא סמך קרא אניסא כו' וכזה בתוס' יומא כ"א א' ד"ה נבלעין וע' בח"א למהרש"א שם ד"ה ולא אירע קרי כו' וע"ע שבת ל"ב א' לעולם אל יעמוד אדם כו' וע' פסקי תוס' חגיגה סי' ה' ושו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז וע' מהרש"א חגיגה כ"ו ב' על התוס' ד"ה מנורה לא כתי' בה תמיד וע' שאילת יעב"ץ סי' י"ד וע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים ר"ג וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ג אות ב' וע' כתובות ס"א ב' מ"ט סמכת אניסא וע' תוי"ט דמאי פ"א מ"א ד"ה והחומץ שביהודה וע' ס' חומרי מתניתא יומא פ"ב א' מ"ש אהך דעוברה שהריחה בשר קודש דמדוע לא סמכי' אניסא דלא הפילה אשה מריח בשר הקודש ע"ש וע' ס' שאילת שלום על השאלתות סעיף קטן צ"ב וע' רשב"ם ב"ב קי"ט ב' ד"ה ומשני מתוך שצדקניות היו בטוחות בצדקתן שיעשה להם נס כו' עכ"ל וע"ש בס' בכור שור דעמד ע"ז דהא לא סמכי' אניסא ע"ש וע"ע תוס' ישינים יומא ל"ח א' ד"ה והללו פתן מתעפשת וע' מהרי"ל ה' מיא דלישת המצות די"ז ע"א וז"ל וכ"כ המרדכי כו' דאין נפקותא במי המצות להשמר מסכנת התקופה דשומר מצוה לא ידע דבר רע אכן לא נהגינן הכי דאין סומכין על הנס עכ"ל ועמ"ש בגליון שבת ס"ג א' וע"ע יומא ס"ח ב' במשנה ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר הי' להם לשון של זהורית כו' ונ' ג"כ דפליגי במעין הנ"ל אי סמכי' אניסא דתנאי קדמאי דשם לא חשבו זה לסימן לקבעו לזמן ולומר שבזמן שהלבין הלשון בא לו הפ"ג לקרות כיון דהלבנת הלשון הוא עניין נסיי ולא סמכי' אניסא ואין לקבוע עניין נסיי לזמן שמדברין בו בהלכה ור' ישמעאל ס"ל דסמכי' אניסא ונחשב וודאי שיעשה הנס ויש לקבעו לזמן גם בעסק בהלכה ודו"ק

ס"ה ב' אימא להקטירן, נ"ב י"ל דאין כוונת הגמ' להגיה רק דוהקטירן דמתני' הכוונה והקטרת הכהן נמי נקראת ע"ש הבעלים של פסח הנותנין להקטיר ודוגמתו ממש ברש"י ברכות ל"ז ב' ד"ה ומקריב מנחות וע"ש בתוס' וע' זבחים מ"ז א' מ"ט דר"א בר יוסי דא"ק והקריב המקריב וגוף הך דכאן דתנן במשנה והקטירם והש"ס מגיה אימא להקטירם למ"ד תחת הוא"ו ע' כזה בירושלמי ברכות פ"ז ה"ב תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף א"ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף וע' עוד כזה בהיפוך בשבועות כ"א א' דתני' בבריתא נשבע להחליף והש"ס מגיה אימא נשבע ומחליף וא"ו תחת הלמ"ד וכזה שם מ"ו א' דתנן במשנה שנכנס לביתו למשכנו והש"ס מגיה אימא ומשכנו

ס"ו א' תוד"ה מה לתמיד כו' כ' ותימא ונילף מביניהו כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קנ"ב

שם ב' מביאה חולין לעזרה, נ"ב ע' תוס' כאן וע' ר"ן נדרים ט' ב' ד"ה מביאה חולין לעזרה וע' ס' קרבן חגיגה סי' ל"ג: ו

שם תוד"ה והא כ' בירושלמי מפרש בע"א דכל עבודה שלצורך הקרבן אין בו מעילה כו', נ"ב הטעם דמה שאסרה תורה עבודה בקדשים הוא משום דהעבודה בזיון לקדשים וע"כ כשעושה לצורך הקדשים לא הוי בזיון ושרי ודוגמתו סנהדרין מ"ו א' במשנה כל המלין את מתו עובר בל"ת הלינוהו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים אינו עובר עליו והטעם ג"כ דאיסור הלינה הוא משום דהיא בזיון למת וכאשר הוא לכבודו של מת אינו בזיון ושרי ואולם בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ד"ש הביא סיפרי לא תלין נבלתו על העץ מה עץ דרך בזיון כו' ומכאן הוא שאמרו שאם הלינוהו לכבודו אין