גליוני הש"ס מועד רכה

איסורא ואת אמרת לי מנהגא כו' וע' חולין צ"ב ב' דקרינן שם למנהג איסור דרבנן וכן בע"ז י"ד ב' שם משמע ג"כ דמנהג לא קיל מאיסור רק מה שאינו נקרא איסור היינו משום דאיסור הוא בכל מקום ואילו מנהג הוא רק היכא דנהוג עש"ה בגמ' אבל היכי דנהוג הוא איסור שפיר מפני המנהג ואולם בתוס' שם כ"ב ב' ד"ה ורמינהי ושם כ"ג א' ד"ה רבינא מבואר דאפי' במקום המנהג לאיסור מ"מ לא חשוב איסור רק מנהג עש"ה וע' מה שהארכתי בענייני מנהגות בגליון ר"ה ט"ו ב' ולעיל נ' ב' וכבר קצרו שם היריעות מהכיל וע"ע ירושלמי יבמות פ"ח ה"א אם קיבלו עליהן הרי יפה ואם לאו הכל כמנהג המדינה ע"ש דהוא שם מידי דאיסורא ותלי לי' במנהג וע' הגהות אשיר"י ב"מ פ' השוכר את הפועלים בהג"ה ראשונה מש"ש דהולכין אחר המנהג בדיני ממונות והבא לשנות המנהג כו' ע"ש כמה דינים ומש"ש דאין נאמן לטעון נגד המנהג ואפי' במגו ע' פאה פ"ח מ"ב אינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן ובמשנה שאחרי' נאמנין על החטין ואין נאמנין לא על הקמח ולא על הפת ובר"ש שם דאין נאמן במיגו דאי בעי אמר חטין ניתן לי ועשיתיו קמח ופת דכיון דאין הדרך לחלקן קמח ופת הוי כמו מיגו במקום עדים עש"ה ומש"ש עוד בהגהות אשיר"י אבל אם טוען שנאנסו ולא עשו המנהג לזה תפיסה מהניא עכ"ל דבר זה מקורו מגמ' כתובות ט"ז ב' זימנין דתפסה מאתים ואמרה אנא בתולה הואי והאי דלא עברו קמאי אתנוסי הוא דאיתניסו וע"ש בתוס' וע' עוד תוס' ב"ב ב' א' ד"ה בגויל ומ"ש בגליון שם

שם רש"י ד"ה וסבר ר' יהודה מותר כ' דקאמר בני יהודה מתירין, נ"ב נ' פירושו דר' יהודה הי' מיהודה וראי' לזה מש"ס כתובות ז' ב' מברכין ברכת חתנים בבית חתנים ר' יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה אמר אביי וביהודה שנו מפני שמתייחד עמה ומוכח דר' יהודה הי' מיהודה ושנה דין זה דאף בבית האירוסין כו' לאנשי מקומו וע"כ לא הוצרך לפרש הך דביהודה שנו וע"ע כתובות י"ב א' א"ר יהודה ביהודה בראשונה היו מייחדין את החתן כו' וע"ע יבמות מ"א א' ר' יהודה אומר כו' והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה ומוכח דר' יהודה הי' מיהודה וע"כ ידע מנהגיהם וע"כ כיון שהי' משם מסתמא גם הוא ס"ל כדעתם דאל"כ הי' מוחה בם ויל"ע עוד בזה במנחות ק"ד א' ר' יהודה מוריינא דבי נשיאה הוי ומוכח דדר במקומו של רבי ואין להאריך

שם ב' לאחר שלשה כו' דפרח לה צימרא כו', נ"ב כה"ג מצינו לעניין פחד ברי"ף פ"ק דשבת אהך דאין מפליגין בספינה כו' דכ' ולבתר תלתא יומי פרח פחדייהו

שם להפסד מרובה חששו כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת נחלת שבעה סי' נ"ה וכבר האריכו גם שאר אחרונים

נ"ו א' דיכרא לנוקבתא, נ"ב ע' תוס' מנחות ע"א א' ד"ה מרכיבין וע' ס' הבהיר סי' נ"ט דכל אילני תמרים כוללים זכר ונקיבה ע"ש

שם התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רל"ו וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ב לעניין שאר ק"ש אם צריך לומר בקול רם דווקא או ג"כ בחשאי ע"ש כמה חילוקי דיעות בזה ומש"ש דמכאן משמע דשאר ק"ש צריך לומר בקול רם לכאורה י"ל דה"ק דבשכמל"ו צריך לומר בחשאי דווקא משא"כ שאר ק"ש היכא דבעי לימא וע' רוקח סי' ש"כ מש"ש במדרש אספה לי כשעלה משה למרום כו' ע"ש

נ"ז א' והיו בעלי זרועות נוטלין אותן כו' התקינו כו', נ"ב דוגמתו תקנה וחשש לבעלי זרועות ביומא כ"ד ב' דמפיסין בבגדי חול דאי אמרת בבגדי קודש איכא בעלי זרועות דחמסי ועבדי

שם והוי כריך ידי' בשיראי, נ"ב ע' בחידושי אגודה שבסוף שו"ת מהרי"ו כ' כאן וז"ל אבל דבר החוצץ בין הלולב ובין היד הוי חציצה ולכך מסירין ציצית ותפילין מן היד ונשים טבעותיהן אכן נ"ל דמש"ה א"צ להסירו דדווקא הכא דכריך כולה ידי' עכ"ל וצ"ע מגמ' זבחים י"ט א' ות"ל משום חציצה ע"ש ברש"י דמוכח דאפי' דבר קטן על האצבע חוצץ בין היד לעבודה ולעניין תפילי י"ל דכיון דהמצוה כך לא חייצי שהרי מצות תפילין עיקרה כל היום וא"כ הרי מצווה להיות לבוש התפילין גם בשעת נטילת לולב וע"כ אינו חוצץ כיון שהמצוה כך וע' תוס' קידושין ל"ו ב' ד"ה מכניס ומש"ש על הגליון ואולם ציצית דאין המצוה מדינא כלל להחזיקם ביד שפיר יש להם לחוץ אולם גם בזה י"ל דמ"מ כיון דהוא מידי דמצוה ה"ל מב"מ כיון דתרוייהו מצוות נינהו ואינו חוצץ ועמ"ש לקמן על הגליון קט"ו א' בשם חידושי רמב"ן דמתבאר מדבריו דב' מצוות שונות לא חשיבי מב"מ ע"ש ואגב אורחין למדנו דמנהג מקום האגודה הי' להניח תפילין בחוה"מ דאי לאו הכי לא משכחת תפילין בהדי לולב

שם ואוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה, נ"ב כזה סנהדרין צ"ד ב'

נ"ח א' מתקיף לה רבא מידי כו' כסדרו בע"פ שחל להיות בע"ש קתני כסידרו בערב הפסח סתמא קתני, נ"ב דוגמתו לעיל מ"ו א' מתקיף לה רבא מי קתני מצטרף והא חוצץ קתני וע' מה שציינתי על הגליון שבת ק"ז ב' ד"ה ואמר אביי כו'

נ"ט ב' שבקי' לקרא דהוא דחיק כו', נ"ב ע' גליון הרי"פ וע"ע כזה תוס' זבחים ס"ה ב' ד"ה וראב"ש בדבריהם שם ס"ו א' ועוד כזה בתוס' מכות י"ט ב' ד"ה הוא בפנים ובתוס' הוריות ד' א' ד"ה קרי בי' ונעלם מדבר ובתוס' חולין ל"ח ב' ד"ה אלא זה פירש כו' וע"ע רשב"ם ב"ב נ"ה א' אהך דאם כן ביטלת ירושת בנו הבכור דכ' ומיהו לאו אתתקפתא מעלייתא היא דאיכא למימר אה"נ תיבטל ותיבשל לשם ובשאר מקומות יתקיים דשבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' עכ"ל ודברי הרשב"ם אלה צע"ג דמה הוצרך כאן להדחיק את המקרא ואטו בשביל שגלו ישראל זמן רב אחר מ"ת ויש מהם במקומות שהקרקעות משועבדין לכרגא יש עי"ז דוחק במקרא האומר שהבכור נוטל פי שנים וע"ע ס' קרבן חגיגה סי' י' וע' שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ט"ו

ס' א' סיפא בעבודה אחת רישא אי בעבודה אחת אי בשתי עבודות, נ"ב כזה זבחים ל' א' בהיפוך מרישא לסיפא רישא בשתי עבודות סיפא בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות וע"ע דוגמא ב"ב קמ"ח ב' רישא משכחת לה בין שמת בין שעמד סיפא לא משכחת לה אלא כשעמד וע' ב"ק ל"ד א' ומש"ש בגליון

שם ב' דילמא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר כו', נ"ב ע' היטיב תוס' נזיר כ"ח ב' ד"ה כבשי עצרת מש"ש בסה"ד אבל הכא כיון דסתמא כשר כמו לשמן כו' השתא נמי דשחטו לשמן ומשום תקנה נעשה כאילו נעשה סתמא כו' עש"ה

ס"א א' לשון סורסי, נ"ב פירש"י ארמי וע' תוס' ב"ק פ"ג א' ד"ה לשון וע' רש"י סוטה מ"ט ב' ד"ה לשון סורסי דכ' קרוב הוא לל' ארמי

שם ב' דילמא האי וכל ערל משמע כל דהו ערלה כו', נ"ב ע' תוס' וע"ע נדה כ"ג ב' רש"י ד"ה והא איפכא תניא ע"ש גם בל' חכמים תיבת כל שמתפרש כל דהו עש"ה

שם רש"י ד"ה ערלה כ' שאין קרבן נאכל לערלים דילפי' ביבמות דע"ג דערל אסור בקדשים דאתי בק"ו מפסח הקל עכ"ל, נ"ב וצ"ע שלא נמצא כן ביבמות שם וע' יבמות ע"ד א' בשלמא פסח וקדשים צריכי דאי תני פסח משום דערלות בפסח כתי' אבל קדשים אימא לא ולא פי' באמת בגמ' מנ"ל ערלות בקדשים ולפי זכרוני העני לא נמצא לימוד ע"ז בכולי' הש"ס ורק בירושלמי יבמות בהערל ה"א נדבר מזה ע"ש דאמר דאין ללמוד