גליוני הש"ס מועד רכד

אינה קובעתו במקום עד שיגיע שם ממש דאילו במגילה בן עיר שנעקר קודם י"ד דירתו מן העיר לדור בכרך ולא הגיע לכרך בט"ו אינו קורא כלל שאינו לא בן עיר ולא בן כרך כדאיתא בירושלמי וכן מי שהלך ממקום למקום שנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם בשאין דעתו לחזור אינו נוהג כחומרי מקום שהלך לשם עד שיכנס לאותו מקום ממש סוף דבר אינו רואה בשום דבר שתהא הכוונה עוקרתו ממקומו ולא קובעתו במקום אחר ואפי' נשבע לעקור דירתו ושידור במקום אחר אין השבועה עוקרתו ממקומו כו' עכ"ל ויש לדון בדבריו אלו הרבה וע' ירושלמי יומא פ"ו ה"ו כאיניש דסליק מטבריא לציפורין עד דהוא בטבריא אמרין בציפורין הוא יתיב ובק"ע דהרוצה לעלות מטבריא לצפורי אף שהוא עדיין בטבריא אומרים שהוא מאנשי ציפורי כיון שבדעתו לעלות לשם עכ"ל וצריך לומר דאף שבל' בני אדם אומרים עליו כך מ"מ אין זה מועיל כלל לעניין הדין ויל"ע לרשב"א הנ"ל בשם ירושלמי מגילה דמי שעקר מעיר והולך לכרך אזי כ"ז שהוא בדרך אינו לא כבן עיר ולא כבן כרך ואינו קורא כלל א"כ ג"כ העוקר דירתו ממקום והולך למקום אחר אזי כ"ז שהוא בדרך לא יהיו עליו לא חומרי מקום שיצא ולא חומרי מקום שהולך לשם רק יהי' דינו כעיקר דין התורה אבל לא יהיו עליו חומרי מנהגי המקומות ובגוף הירושלמי מגילה שם יש שם נוסחאות ופירושים שונים ואכ"מ

נ"ב א' דעדיפא עבדי כו' דטבא לי' עבדי כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ה' ד"ה ואומר דמילתא דפשיטא כו' וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ג כ' דת"ח המורה הוראה אם הורה דבר שנתחייב עליו נידוי מתחלה מורידין אותו מגדולתו ואם עדיין אין חוזר בו מנדין אותו אבל איפכא לא כי הא דבמערבא מימנו אנגידא כו' עכ"ל וע' יבמות קכ"א א' תא נשמתי' לא משמע הכי

שם דבמערבא מימנו כו', נ"ב ע' בגליון הרי"פ הביא פי' הערוך והוא כתוב ברי"ף כאן במקומו

שם ב' היכי עביד הכי לאכלה א"ר ולא להפסד. נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם שביעית פ"ד מ"י והיא משנה המובאה להלן מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית דכ' אסור לקצוץ אילנות בשביעית משיתחילו לשאת פרי מפני שהוא גוזל בני אד שהקב"ה נתן פירותיהם לכל בני אדם עכ"ל ותמהו עליו שם שהרי כאן מפורש הטעם משום לאכלה ולא להפסד אולם גם על הגמ' ק' לכאורה דלמה נקט טעמא דלאכלה כו' דהוא רק להבמכ"ע דעשה הוא הרי יש כאן איסור גדול יותר גזל דהוא איסור לאו ולכאורה גם מלקות הי' ראוי שילקה כיון דהוא גזל הרבים וליתי' בתשלומין וע' ביצה כ"ט א' וב"ק צ"ד ב' ויש לדון בזה הרבה ואין הגליון מספיק

נ"ג א' מקום שנהגו שלא לאכול כו', נ"ב ע' מהרי"ו סי' קצ"ג כ' ונ"ל דדגים צלויים מותרים כיון דאין במינו שחיטה כדמשמע בא"ז עכ"ל וצ"ע מדוע תלוי ביש במינו שחיטה דלכאורה כל מין בע"ח שאינו ראוי לפסח הי' לו מותר וכ"ש מידי דלא חזי לקדשים כלל כגון חי' ואווזין ותרנגולין וע' חולין מ"א ב' אבל בעלי מומין מידע ידיע ומאן דאסר נמי משום דזימנין דרמי לי' מידי אמומא ולא ידיע משא"כ במין שאינו ראוי הא לא שייך זה וע"ע זבחים ע' ב' עש"ה

שם אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי, נ"ב כל' זה תענית י"ט א' אלמלי חוני אתה גוזרני עליך נידוי וצ"ל בתענית שם אלמלא בא' כמו כאן ע' תוס' מגילה כ"א א' ד"ה אלמלא

שם ב' קרוב להאכיל כו', נ"ב בתוספתא ביצה פרק ב' איתא מפני שקורין אותן פסחים

שם כל המעיל מלאי לכיס תלמידי חכמים כו', נ"ב ע' רי"ף כאן דהביא גמ' דפ' בתרא דכתובות כל העושה פרקמטיא לת"ח כו' ונ' דאם הת"ח סוחר יש חיוב ג"כ לקנות ממנו סחורתו ולתת לו ריוח שתות אף שמוצאין לקנות אצל אחרים בפחות ע' תוס' ב"מ מ' ב' ד"ה אל ישתכר דכתבו ומסתמא ר' יהודה הי' מוצא שיתנו לו יותר כו' ומה זה המסתמא דילמא אחרים היו מוכרין בכך ולא היו משתכרין יותר אף דרשאין להשתכר שתות כמו שמצוי היום קאנקערענציע אצל המוכרים שמוכרים בריוח מועט ולפעמים גם בהפסד וע"כ ממילא הוצרך ר' יהודה ג"כ למכור בכך דאל"כ לא היו לוקחין אצלו רק אצל אחרים וע"כ דאפי' אם היו אחרין מוכרין בכך מ"מ הי' חיוב לקנות אצל ר' יהודה ולתת לו ריוח עד שתות דרשאין להשתכר מדינא וז"ש התוס' ומסתמא ר' יהודה הי' מוצא כו' כיון שהחיוב כך לקנות אצלו ביוקר כנ"ל וע"ע זכות ת"ח במסחר בב"ב כ"ב א' אי צורבא מרבנן הוא נקט לי' שוקא היינו שלא ימכרו אחרים סחורתם עד שימכור הוא ובב"מ ס"ה א' דכל היכא דקא אזלי שבקי להו מכסא ונקט להו שוקא וע"ע נדרים ס"ב א' וגוף הך דכאן כל המטיל מלאי כו' שנא' כי בצל החכמה כו' ע' כעין זה בתו' סוטה ל"ז ב' ד"ה רבי שמעון בסה"ד בשם הירושלמי

שם קרי עלי' ר' יוסף מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה, נ"ב קצת דוגמא לזה שבועות ז' א' קרי רבא עלי' דרבי דולה מים מבורות עמוקים

שם תוד"ה מה ראו כו' כ' ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ו

שם תוד"ה אין כ' למה אין מברכין בכל שעה כו', נ"ב ע' רוקח סי' שס"ה וז"ל ואור שנברא במוצ"ש ואור יוה"כ ששבת מן האיסור ואור שמתחדש שלהבת בכל יום צריך ברכה עכ"ל וצ"ע ואולי הוא ט"ס וצ"ל אין צריך ברכה ומ"ש תחלה ואור שנברא כו' ואור יוה"כ כו' קאי אדלעיל מינה דדיבר בחיובי ברכה עש"ה וע"ז כ' ואור שנברא כו' ואור יוה"כ כו' נמי צריך ברכה אבל אור שמתחדש עו' א"צ ברכה

נ"ד א' כאן באור היוצא מן העצים כו', נ"ב בחידושי אגודה שבסוף שו"ת מהרי"ו ביומא פרק יוה"כ כ' המבדיל מוצאי יוה"כ] נ' דצריך נר אחר להבדלה ולא נר שדלק בביהכ"נ דלא הודלק להאיר וקיי"ל במס' ברכות נר שהודלק לכבוד אין מברכין עליו ואם יכבנו וידליקנו שנית יכול לברך עליו עכ"ל וצע"ג דאם יכבנו וידליקנו שנית הרי איננו אור ששבת רק אור היוצא מן העצים דאין מברכין עליו

שם וכסא הכבוד, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' נ"ג

שם הוא ענה דמעיקרא. נ"ב דוגמת זה בכורות נ"ה ב' הוא פרת דמעיקרא

שם תוד"ה אלה כו' ועוד לא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קס"ט

שם ב' ז' דברים כו', נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' ע'

שם כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ, נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה ברם צריך עוברות ומניקות מהו שיתענו ביוה"כ כו' ת"ש דאמר רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביוה"כ אבל חי' אסורה להתענות עד שלשים יום עכ"ל ואולי יש כאן חסרון וצ"ל עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בט"ב כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ אבל חי' אסורה כו' וקאי איסור חי' אט"ב וזה מדוקדק יותר דמייתי דברי רבא בלשונם

שם אסור לו לאדם שיושיט אצבעו במים בט"ב כדרך שאסור להושיט אצבעו ביוה"כ, נ"ב חסר מציוני עין משפט מיימוני ה' שביתת עשור פ"ג ה"א וה' תעניות פ"ה ה"י וטוש"ע סי' תקנ"ד וסי' תרי"ג

נ"ה א' מעיקרא תנא מנהגא ולבסוף תנא איסורא, נ"ב פי' דמנהג לא מיקרי איסור וכזה ע"ז י"ד ב' למימרא דאיסורא ליכא מנהגא הוא דאיכא וביבמות י"ג ב' אמינא לך אנא