גליוני הש"ס מועד רכג

דנשים בראשון רשות מותרת ג"כ במלאכה כיון דאינה מחויבת בפסח ואינו מועד אצלה וחתני כמהור"ר מנחם מענדיל שליט"א העירני מלקמן ע"א א' לאו משום דאין לו במה ישמח ואי נימא דמחצות ע"פ יש חיוב שמחה א"כ הי' אפשר להביא השלמים ע"פ אחר חצות דהוי זביחה בשעת שמחה ויש לדחות וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' ד' דכ' תוך דבריו ועוד ערב פסח מאי טעמא אסור במלאכה] משום הקרבת קרבן והלל הנהו נמי בח"ה איתנהו עכ"ל הנה תיבת והלל שכ' הוא חידוש דהיו"ט איננו מפאת הפסח לבד רק גם מפאת ההלל שאומרים בשחיטתו וע' ערכין י' ב' דהלל יש לו שייכות למועד ותמיד דכל השנה דירושלמי הנ"ל צ"ל ג"כ דמפאת השיר שאומרים על נסכיו חשוב יו"ט ולפי"ז בשאר הקרבת קרבן יחיד שאין בו הלל ולא שיר ע' תוס' ר"ה ל' ב' ד"ה ונתקלקלו אינו יו"ט ושרי במלאכה והנה אם היו"ט הוא מפאת ההלל ג"כ לכאורה יש בזה עניין שמחה ג"כ דהלל נקרא שיר השיר יהי' לכם כליל התקדש חג וע' מגילה י"ד א' ושיר הוא שמחה ע' ברכות ל"ה א' אלקי"ם במה משמח כו' וכן כתבו ז"ל דאסור לאבל לומר הלל מפאת שאין שרוי בשמחה ומשמע דהלל עניינו שמחה ואולי זהו ג"כ עניין שמחה דר"ח המוזכר בברכות מ"ט א' מפני שאומרים בו הלל ועמש"ש בגליון וא"כ יש מקום לדברים הנ"ל שיהי' חיוב שמחה מחצות ע"פ עד הלילה ויותסר לישא אשה אולם לפי"ז יהי' איסור ג"כ לישא אשה בר"ח וזה וודאי אינו אמנם זה בלא"ה ק' לגמ' ברכות הנ"ל דמסופק היות בר"ח חיוב שמחה וכמובן ואין להאריך יותר כאן ועש"ה במהר"י מינץ כל התשובה ומש"ש דגם בחוה"מ יש איסור מלאכה מפאת הקרבת קרבן צריך ביאור ג"כ ואין להאריך כאן

שם ב' אינו רואה סימן ברכה לעולם, נ"ב כל' זה סנהדרין צ"ב א', ע"ז י"ט א', תענית ל' ב'

שם זריז ונשכר, נ"ב כל' זה חולין פ"ב א', ב"מ ל"ח ב', תוספתא יבמות פרק ד', תוספתא כתובות פרק ח', שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתס"א דתני' בע"ח ויורש שקדם אחד מהן והחזיק במטלטלין זריז ונשכר

שם יש שפל ונשכר, נ"ב קצת דוגמא סוכה כ"ז ב' משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל ע"ש ברש"י וע"ע מס' כלה וכל מי שעושה את עצמו עצל מן העביר' ולא עשאה ניזון מזיו שכינה כו' ושם צריך ביאור ל' שעושה א"ע עצל ואכ"מ

שם וקוצצי אילנות טובות, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' כ"ג

שם משום דמיחזי כשכר שבת, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתס"ז וע' ירושלמי פ' החליל ר' לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא כו' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קי"ד עש"ה

שם כבר קיבלו כו' ואל תטוש תורת אמך, נ"ב דוגמתו חולין צ"ג ב' וע' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ו וע' מה שהארכתי בענייני מנהגות לרשום בר"ה ט"ו ב' וע"ע טוח"מ סי' שס"ח וע' שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' כ"ד ודברי ר' שרירא גאון ומנ"ל דמנהגא מילתא הוא דכתי' לא תסיג גבול רעך אשר גבלו הראשונים הם דבר חידוש ומקור חדש לכח המנהג וע"ע שו"ת חוט המשולש שם טור ג' סי' ל"ב ומש"ש דהא דאמרי' במקום איסורא כי נהגו מי שבקינן להו הוא דווקא באיסור דאוריתא צ"ע וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ס וסי' קע"ו וע' רוקח סי' ש"ע וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רנ"ד וע' מס' סופרים פי"ד הי"ח וע"ע אריכות בשו"ת מהר"י ברונא סי' כ"ג עש"ה כל התשובה וע' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת להמנחת יעקב סי' א' ד"ה ועל דבר המנהג וע' ר"ן שבת דף יו"ד ע"א מדפי הרי"ף ד"ה האי נר חנוכה דאדלקה חש"ו וע"ע שו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' ו' וע"ע שו"ת נחלת שבעה סי' ל"ח ושם סי' מ' ועוד שם סי' מ"ב וסי' מ"ד וע"ע שם בשו"ת נחלת שבעה סי' י"ז דמתבאר מדבריו חידוש דעל מנהג ליכא חזקת כשרות ע"ש מ"ש משא"כ במי שאינו חייב רק מצד המנהג אינו מוכח מילתא דמשום אבילות הוא עושה דהרואה שאינו עולה סובר שאינו חש על המנהג שהרי אין עושה איסור בזה כו' ע"ש וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ג וע' שו"ת ח"צ סי' קס"א וע' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת סי' א' ד"ה ועל דבר המנהג כו' וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רל"ו עש"ה כל התשובה וע' שו"ת גאונים בתראי סי' ג' (ד"ט ע"א מדפי הספר) דמנהג מכריע בהלכה אפי' לגבי איסור מיתה ועריות דחמור ע"ש ד"ה ואת"ל וע' ס' נחלת שבעה סי' כ"ז מן אות ז' עד סוף הסימן ועמ"ש על הגליון לקמן נ"ה א' ד"ה מעיקרא תנא מנהגא ולעניין מנהגי ממון ע' ב"ק קט"ז ב' ולא ישנו ממנהג החמרין כו' ולא ישנו ממנהג הספנין כו' וע' רי"ף ב"ק דמ"א ע"ב מדפי הרי"ף וקיי"ל בכי הא דמנהגא מילתא כו' עש"ה וע' שו"ת ח"צ סי' ס"א אריכות

נ"א א' אי אתה רשאי להתירן כו', נ"ב ע' תוס' ד"ה אי אתה וע' תוספתא חגיגה פרק ג' מעשה בר' טרפון שהי' מהלך בדרך מצאו זקן אחד אמר לו מפני מה בריות מרננות אחריך והלא כל דבריך אמת וישר הן אלא שאתה מקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם א"ר טרפון אקפח את בני אם לא הלכה בידי מר' יוחנן בן זכאי שאמר לי מותר אתה לקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם עכשיו מרננות אחרי גוזר אני עלי שאיני מקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם כו' ומשמע לכאורה דת"ח שיודע שדבר מותר אלא שבני אדם סבורים שאסור ומרננים אחריו יש לו למנוע ממנו ויש לדון בזה כאן

שם ומעשה ביהודה והלל בניו של ר"ג שרחצו שניהם כאחד בכבול, נ"ב נזכר מהיותם בכבול גם בתוספתא שבת פרק ח' מעשה ביהודה והלל בניו של ר"ג שנכנסו לכבול כו'

שם ואם רבו צריך לו, נ"ב כל' זה בב"מ ל"ג א' תלמיד וצריך לו רבו מאי ע"ש שיש לו שם מובן אחר

שם כיון דאנן כייפינן להו, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווה סי' כ"ט מ"ש למהר"ם אלשקר אם אתה אומר להרוס אני אומר לבנות ולא אחוש שמעלתך יושב ברומו של עולם בירושלים תוב"ב כי אין המקום גורם כעת בעו"ה כו'

שם ה"מ היכא דאין דעתו לחזור כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ד דברי חידוש בזה וע' שו"ת הלכות קטנות סי' ד' לעניין בחור העולה לא"י ויש לו בית בח"ל אי חשיב דעתו לחזור מפני הבית א"ד עיקר בית הוא אשה וכיון שאין לו אשה בח"ל לא חשוב מדרי ח"ל ע"ש אריכות בדברי המני"ח וע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ג ע"א דפוס קאפוסט ד"ה ודין מי שבא לעיר שכ' לעניין דר שלשים יום בעיר דהוא כאנשי העיר דאפי' הוא יוצא ובא לפרקים מ"מ כיון שאשתו שם שם חשיבא דירתי ע"ש וגוף הך דכאן דאמרי' דמפאת הדיעה לחזור למקומו נחשב שהוא עדיין במקומו ואינו נגרר אחרי המקום שהוא שם ע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' תי"ד אריכות לעניין מי שדעתו להמתיק דירתו מעיר לעיר אחרת וכבר נשבע ע"ז וטוען שאין חייב עוד לתת חלק בהוצאות הקהל שבעיר ההוא הואיל ודעתו להעתיק דירתי משם והכל הילך אחר הכוונה ע"ש והשיב ע"ז, תשובה נ' בעיני שהדבר פשוט שהוא נדון כבני העיר הראשונה כו' ואין הכוונה עוקרתו מכאן ופוטרת משום דבר כי' לא מצינו בשום מקים כוונת הלב עוקרת חיוב מקום שהוא שם לא מחיוב הקופה ותמחוי וכסות כו' אדרבה אעפ"י בהוא מעיר אחרת ודעתו וכוונתו לחזיר לקביעות מקומי עכשיו נחשב כבן עיר שדר שם עתה (לעניין חיובים הנ"ל אם דעתו להתעכב שם י"ב חודש עש"ה) וכ"ש באין הכוונה לבד עוקרתו ממקום דירתו ועירו ולעניין מגילה מי שהוא בן עיר וכוונתו לדור בכרך אינו נעשה בן כרך עד שיגיע שם והרי הוא כבן עיר עד שיעקור עצמו מן העיר ושיגיע שם וכן