גליוני הש"ס מועד רכב

שמעתתא דריש זבחים וע"ע מהרש"א לקמן דע"ג ע"א ד"ה שחטו שלא לאוכליו פשיטא דכ' דשוחט פסח בזמנו לשם שלמים דפסול היינו דנעשה שלמים פסולין ע"ש והוא תימה ופשוט דאינו נעקר להיות שלמים רק הוא פסח פסול עדיין ויש שם עוד תימה בדברי מהרש"א הנ"ל שכבר עמד עלי' בשו"ת ח"צ סי' קנ"ט

מ"ח ב' תוך כלי בעי' כו', נ"ב ע' חילוק בין כלי שיש לו תוך לאין לו לעניין קניין בגיטין ס' ב' באוזלי ואוהרי כו'

שם וחכ"א זה וזה כו', נ"ב ברי"ף הא דתנן וחכ"א כו' תני לה בתוספתא בשם ר' מאיר ואעפ"כ הלכתא כוותי' משום דתנינן לה במתני' בלשון חכמים עכ"ל והוא מדברי השאלתות פ' צו וז"ל ברם צריך הלכה כר"מ כו' או הלכה כר' יהודה כו' ת"ש דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן (חולין פ"ה א') ראה רבי דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים ה"נ מדתני לר"מ בלשון חכמים במתני' ש"מ דס"ל כוותי' וה"ל כסתמא ואע"ג דתני' בבריתא דר' יהודה בלשון חכמים סתמא דמתני' עדיף עכ"ל

שם שהכסיפו פניו, נ"ב דוגמת ל' שהכסיפו בנדה מ"ז א' משיכסיף כו'

מ"ט א' ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, נ"ב בשאלתות פ' צו וז"ל קתני למול את בנו מכדי כמה דלא מהיל לא מצי שחיט לי' פסחי' תיפוק לי' משום פיסחא איב"ע בזה"ז דליכא פסח ואיב"ע כדאמרי' (פ' הערל) דהוו כייבין לי' עיני' לתינוק דלאו בר מילה הוא דשחט לי' פסחי' והשתא ניחא לי' (נתרפא התינוק) עכ"ל וע"ש בשאילת שלום וע"ש בשאלתות עוד דמתבאר מדבריו דלאחר שש בהולך לשחוט פסחו כו' אפי' לא יוכל לחזור למצותו יחזור לביתו ויבער משום דבלא"ה א"א לו לשחוט הפסח משום לא תשחט על חמץ ע"ש בשאילת שלום ולכאורה הי' ראוי לומר עדל"ת דעשה דשחיטת הפסח ידחה ל"ת דלא תשחט וגו' ואולי כיון דהל"ת נאמרה בגוף השחיטה לא שייך עדל"ת דאין מצוה כלל לשחוט על חמץ וכמ"ש כגון זה בחידושי בארוכה וי"ל עוד הטעם משום דהוי עשה דפשיעה ואין להאריך

שם כל סעודה שאינה של מצוה כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' ע' מהו גדר סעודת מצוה וסעודת הרשות וע"ש דמ"ש כאן בת ת"ח לע"ה אין לנו עתה ע"ה שדיברו חכמים פה ע"ש

שם דהו"ל חתני' כי אנא, נ"ב בשאלתות פ' וארא הנוסחא דהו"ל זרעא כי אנא ומה שקרא לחתן זרע צ"ל דהוא ע"ד רש"י שבת כ"ג ב' ד"ה נפק מינייהו דחתנו כבנו

שם ואל ישא בת ע"ה כו' ולהלן כל המשיא בתו לע"ה כאילו כופתה כו', נ"ב ע' תוספתא ע"ז פרק ג'

שם ב' שהן שקץ ונשותיהן שרץ, נ"ב צריך ביאור מדוע קרא אותם שקץ ונשותיהן שרץ ובשאלתות פ' וארא הנוסחא באמת שהן שקץ ונשותיהן שקץ ואולם לנוסחת השאלתות יוקשה דהל"ל שהן ונשותיהן שקץ ודו"ק

שם ע"ה אסור לאכול בשר, נ"ב בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ב אות ד' הביא בשם הפרי תואר דהיינו טעמא דמתנות זרוע והלחיים כו' אין ניתנין אלא לכהן חבר משום דע"ה אסור לאכול בשר והנותן לו עבר אלפני עור וגו' ע"ש וס' פרי תואר איננו בידי וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו ד"ה כתב עוד כתב הרב וז"ל ועוד תניא גבי ע"ה כו' וד"ה שאחריו עוד כתב ועוד סיים דבריו כו' עש"ה ב' הדיבורים דמבואר שם אם מותר לשחוט ביו"ט לצורך עם הארץ אחרי שאסור לו לאכול בשר עש"ה ושוב בא לידי ס' פרי תואר וראיתיו בו בסי' ס"א ס"ק ה' ע"ש וע"ש עוד ס"ק ח' דכ' דבשר כשר אסור להאכילו לבהמה ע"ש שכ' וז"ל ותמצא דאפי' ישראל עם הארץ אסור לאכול בשר וכ"ש בהמה עכ"ל ולכאורה האיסור רק כדאמר בתענית כ' ב' מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה וגם שם אמר רק קסבר ע"ש ונ' שאין זה איסור ברור לכ"ע] אבל שיהי' איסור פרטיי בבשר מפאת הק"ו מע"ק צ"ע ומה גם דיש פירכא על הק"ו דמה לע"ה דהוא מצווה על עסק התורה וע' תוס' קידושין ל"ו ב' דנשים כיון דלא נצטוו על בגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים וע' מהרש"א בח"א כאן דהא דע"ה אסור לאכול בשר הוא מפני שאינו יודע להבדיל בין איסור להיתיר ויבא לאכול בשר אסור ע"ש וא"כ זה לא שייך בבהמה ועוד ראי' שהרי גם ב"נ הותר לו לאכול בשר וכמפורש בהדיא בקרא וא"כ ה"ה בבהמה וע' ס' בית שמואל אחרון עה"ת פ' צו דכ' דראוי שלא לאכול בשר משום פרישות מעשה דקדושים תהיו אלא דהא אמר רבה אנא כל כמה דלא אכילנא בישרא דתורא לא צילא דעתאי וע"כ ת"ח צריך לאכול בשר כדי שתהי' דעתו צלולה לעיון התורה ומשא"כ בע"ה דלא שייך זה אבל ב"נ דלית בי' עשה דקדושים תהיו לכן שפיר הותר לו לאכול בשר ע"ש

נ' א' אלו נגעים ואהלות, נ"ב כזה חגיגה י"ד א' כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות ובב"מ נ"ט א' בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות וצע"ק דבמשנה אהלות קודם לנגעים וע"ע ב"מ פ"ו א' דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהילות וע"ע חגיגה י"א א' תנא נגעים ואהילות מקרא מועט כו'

שם וחומרי מקום שהלך לשם, נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' ע"ז לעניין הולך ממקום שחשכה מוצ"ש ובא למקום שעדיין הוא יום ע"ש ויש לדון שם עוד דנימא נראה ונדחה אין חוזר ונראה דנהי דדיחוי מעיקרא לא אמרי' באייתי ב' שערות בשבת כמבואר ביבמות מ"מ נראה ונדחה כו' אולי אמרי'

שם רש"י ד"ה אור שיקר בעולם הזה כ' כל דבר קל קרוי קפוי כו' עד וקפא ברזלא, נ"ב כזה רש"י חגיגה ט"ז ב' ד"ה אקפו ידייכו

שם תוד"ה מקום כ' ואף יחיד כו' ביום שמביא קרבן אסור במלאכה, נ"ב נ' הטעם משום דזמן הקרבת הקרבן חשוב מועד ע' מעין זה ברכות ס"ב ב' מאי עת מועד כו' משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו וע"ע עירובין מ"א א' מפני שיו"ט שלנו הי' ע"ש ברש"י דמשום דהקריבו קרבן עצים קרי לי' יו"ט וע' פסקי תוס' חגיגה סי' כ"א וע"ש י"ז ב' תוד"ה אלא דכ' דאיסור מלאכה ביום הקרבת קרבן הוא רק מדרבנן ע"ש וראיתי חידוש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף י"ח בדברי השואל דכ' וז"ל עוד יורינו רבינו אם נמצא אתו בשום ספר שלא לכנוס אשה בערב פסח מחצות ואיליך דהוי שעת הקרבן משום ושמחת בחגיך כו' לפי ששמעתי רבים אומרים דאיכא קפידא בדבר ועוד הוסיפו שכן נמצא בספרים עכ"ל ובתשובת הרדב"ז ז"ל לא נמצא תשובה ע"ז והשואל הי' אדם גדול כנראה מתשובת הרדב"ז ז"ל שם ע"ש ולענ"ד לא ידעתי מקום הספק דנהי דמיקרי מועד מפאת הקרבת הקרבן היינו לאסור במלאכה אבל לא שיהי' חיוב שמחה ואי איתא הי' להיות אסור לישא אשה בכל יום הקרבת קרבן ולא אישתמיט אדם לומר כן וגם הירושלמי הקשה חק דא"כ תמיד יהיו אסורים במלאכה מפאת התמיד ואי איתא ה"ל להקשות ג"כ דיהיו אסורים לישא אשה תמיד מפאת התמיד ולומר דמחצות ע"פ שאני דהואיל ואין הפסק עוד בינו ליו"ט וגם הקרבת הפסח לצורך יו"ט לאוכלו בלילה לכן יש אל עניין מועד של הזמן חיבור עם עניין מועד דיו"ט עצמו ולכן הוא מקבל עניין המועד ויש בו ג"כ חיוב שמחה כמו במועד עצמו זה דוחק גדול וע' כתובות מ"ז א' תוד"ה דמסר דאפי' בתוספת יו"ט מותר לישא אשה ע"ש ואולם לכאורה יש ראי' מגמ' שם מדנקט ימים טובים דהוי זמן זוטר טפי דהכוונה אתוספת יו"ט כמ"ש התוס' שם והוא זמן זוטר ועדיפא מינה הל"ל דמסר לה בערב פסח מחצות עד הלילה דאסורה במלאכה מה"ת כירושלמי המובא בתוס' דכאן ואילו לישא אשה מותר אז וע"כ דגם לישא אשה אסור ואולם ז"א דבעי למינקט אליבא דכ"ע דלמ"ד