גליוני הש"ס מועד רכא

עש"ה והוא חידוש גדול לומר דיש תנא הסובר באמת כן דנשים פטורות ממצה ומותרות בחמץ ואף דכ' שם דאין נ"מ לדינא בזה דלא קיי"ל בזה כתנא הנ"ל רק כמסקנא דכאן דחייבות בשניהם מ"מ גוף הדבר שיש שם דעת תנא הסוברת כן הוא חידוש גדול

שם תוד"ה סלקא כו' כ' דאורחא דקרא דסיפי' מפרש לרישי', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ר"ג וע' נדרים פ"ז ב' דבקרא דאישה יקמנו ואישה יפרנו פליגי ר"ע ורבנן דר"ע מקיש הפרה להקמה ורבנן להיפוך ע"ש ונ' דפליגי כהנ"ל אי קרא מסיפי' לרישי' מידריש או להיפוך

מ"ד א' הנח לכותח הבבלי דלית בי' כזית בכא"פ, נ"ב כלשון זה בחולין ל"ד ב' הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכא"פ וע"ע ל' הנח בנדה ז' א' הנח מעל"ע דרבנן ושם ס"ב ב' הנח לכתמים דרבנן ובע"ז ו' ב' הנח להלכות מועד דכלהו מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן ובעירובין ע"ט א' הנח איסור שבת כו' ולעיל ט"ז ב' הנח לדם התמצית וי"ט ב' הנח לטומאת סכין ויומא פ' ב' הנח לטומאת גווי' דלאו דאוריתא וחולין פ' ב' הנח למחוסר זמן כו' וכתובות כ"א ב' הנח לעדות החדש כו' וגיטין פ"א ב' הנח לשלשה במקושר כו' וזבחים ע"ז א' הנח לתרומת תבלין דרבנן

שם ב' תוד"ה אלא יליף כ' דבמדין נמי היו כליהן בלועות מיין כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ע"ג

מ"ה א' חטאת להיתיר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמר, נ"ב מוכח דבקדשים המלח"ס וע' ערוך ערך דם שכ' דכל איסורין שבתורה אין המל"א ואפי' בקדשים כדתני' ר' יהושיע אומר כל הזבחים שבתורה נשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם עכ"ל ולכאורה נ' כוונתו דאילו הי' גם בקדשים המל"א אזי הי' ראוי' דאפי' בנשתייר כחצי זית בשר יזרוק כו' כיון דיש להזריקה לעשות פעולת היתיר דאם לא יזרוק יופסל הקרבן ואפשר לו לבוא לחיוב מלקות בחצי זית זה אם יאכלנו עם חצי זית חולין דנמצא עיקר המלקות על חצי זית זה דצירוף החולין מועיל רק שיוחשב חצי זית זה אכילה ולוקה עליו לבד ע' קונטרס ע' פנים לתורה וכן גם בלי הפסול גם עתה י"ל דראוי שיולקה אלאו דאכילת בשר לפני זריקה כשיאכל החצי זית בשר עם חצי זית חולין וא"כ הרי הזריקה באה בפשיטות להתיר האכילה כמו בכזית [ואע"ג דבלאה"נ גם בח"ש הרי באה להתיר איסור ח"ש דאסור מה"ת י"ל דהיתיר איסור זה לא חשוב היתיר כיון דאין האיסור מפורש ואיננו מכלל הלאו רק מריבוי בעלמא ומסברא דחזי'] וא"כ עכ"פ לפי"ז דבריו צ"ע מכאן דמוכח דבקדשים המל"א בין לר"ע ובין לרבנן ודוחק לומר דר' יהושוע פליג ע"ז ועוד יש דחוקים בזה ע' היטיב בערוך שם ואולי כוונת הערוך רק דבקדשים לא אמרי' צירוף לעניין מצוה שיוחשב קיום מצות אכילת קדשים באכלו חצי זית בשר עם חצי זית חולין דאילו הי' כן הי' ראוי שיזרוק גם בנשתייר חצי זית בשר כיון שהזריקה היא לצורך מצות אכילת קדשים כמו בכזית ודו"ק אולם גם זה דוחק בכוונת דבריו עש"ה וצע"ג

שם א"ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום שאין עשוין לחזק אבל במקום שעשויין לחזק אינו חייב לבער, נ"ב כזה שבת קמ"ו ב' א"ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לשמר אבל במקום העשוי לחזק אסור והיינו כהך דכאן דבמקום העשוי לחזק בטיל לגבי חבית והילכך הנוקבו ה"ל כפותח לכתחלה עש"ה

שם ב' דזימנין דכניש להו ונפלי גבי הדדי, נ"ב קצת דוגמא לזה ירושלמי תרומות הובא בר"ש שם פ"ד מי"ב קופות דרכן להתפנות: ש

מ"ו א' דאיסורו חשוב, נ"ב בכורות י' א' ורש"י שבת צ' א' ד"ה מאומה

שם ב' הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ממוני' היא, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"ב

שם א"ל רבה לר' חסדא לדידך דאמרת כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרס"ט מש"ש הניחא בעוד היום גדול כו' וצ"ע דהוכחתו זאת הרי קושי' היא על רבה דדוחק לומר דלרבה אה"נ דאסור בסמוך לחשיכה

שם בשלמא לדידי דאמרי הואיל הואיל ואי בעי למיכל מצי אכיל כו'. נ"ב מבואר דאפי' מאן דלית לי' מתוך אית לי' הואיל דהא ר"ע איירי כאן בסיפא דמתני' בביצה כ"ה א' ואמר אפי' כזית חי כו' ואיהו הא לית לי' מתוך כמבואר לעיל ה' ב' ומזה צע"ג על הרמב"ן שבת ל"ט ב' ד"ה הא דתנן בש"א דכ' שם וז"ל דהא ב"ש לית להו מתוך שהותרה מלאכה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכ"ש דלית להו הואיל עכ"ל וצע"ג ובזכרוני שהאחרונים הביאו גם בשם הרשב"א כזה ושכ"כ גם בס' נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל והדברים צע"ג

שם רש"י ד"ה לא זהו חמץ שמוזהרין עליו כ' וזה אינו שלך ולא של חבירך דאכתי לא מטא ליד כהן נ"ב נ' כוונתו דאילו הי' נחשב ברשות הכהן מיד אחר ההפרשה א"כ כיון דהכהן עובר עליו בב"י ממילא גם הישראל חייב בביעורו שהרי בחמץ הכל מצווין עליו לבערו אם יש מי שעובר עליו בב"י כמבואר בב"ק צ"ח ב' ורק כיון דאכתי לא מטא כו' וגם הכהן אין עובר ה"ל כחמץ של הפקר שאין חיוב לבערו ויש להסתפק אם אירע כהך דמתני' אצל כהן עצמו אי ס"ל נמי לר' יהושיע דמפרישו ומניחו כו' והספק בזה הוא אי הא דכהנים אין צריכים לתת תרומה וחלה שלהם לכהן אחר הכוונה בו דאין חיוב נתינה כלל בכהן א"ד יש חיוב נתינה בכהן כמו בישראל אלא שהוא נותן לעצמו הואיל וגם הוא כהן דאי נימא כפן הב' הנ"ל א"כ גם בכהן עצמו בידו שלא לתתו לעצמו היינו שלא ירצה לזכות בהחלה ושפיר לא יעבור בב"י ממש כמו בישראל המפריש ואולם י"ל דעובר מפאת הואיל אי בעי זכי ואך אי לא נימא סברא דהואיל וכדבעי למימר כאן דטעמא דר"י רק משום דטה"מ ולאו משום הואיל שפיר י"ל כנ"ל ומשא"כ לפן הא' הרי ממילא הוא שלו ולא יצא מרשותו כלל ועובר וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקמ"ב דכ' דעני המפריש מעשר עני צריך לתתו לעני אחר ואם יתננו לעצמו לא יצא ידי נתינה עש"ה דיש להוכיח משם גם לספק שלנו דע"כ דליכא בכהנים מצות נתינה כלל דאילו הי' מצות נתינה לא הי' יוצא בנתינה לעצמו רק הי' מחויב לתתו לכהן אחר עש"ה בכל התשובה

שם תוד"ה רבה כ' א"כ בטלת כו', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ע"ט ומש"ש בשם חותנו הגרע"א ז"ל והוא ז"ל השיג עליו ע"ש יל"ע בזה בשבת קל"ד א' יין ושמן חזו נמי בשבת לחולה ע"ש ברש"י

מ"ז א' שלח לי' רב חסדא לרבה ביד ר' אחא בר ר' הונא, נ"ב יבמות פ"ט ב'

שם ב' תוד"ה אחרישה כ' וכה"ג אם הי' מבקש כו', נ"ב ע' פמ"ג יו"ד סי' כ"ח במשבצות ס"ק י"ג ד"ה עוד אבאר לך וחידוש שלא הביא תוס' דכאן

שם תוד"ה שה ולא הבכור כ' כיון דמסיק לי' לשם עולה דינו כדין עולה, נ"ב ע' זבחים ס"ז א' אומר הי' ר' יהושיע עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כו' נמשכת ונעשית חטאת העוף וע"ע לקמן קכ"א א' רש"י ד"ה משום חשדי כהונה דכ' דישחטו שלמים לשם חטאת כדי לאוכלם כולם כו' מיהו שם וודאי הכוונה דיסברו כן בטעות דשלמים הנשחטין לשם חטאת אין נעשין חטאת באמת רק הם שלמים נדבה כמבואר בכולה