גליוני הש"ס מועד רכ

להם שוק מחזירם לגת כו' אוכל מהן עראי כו' וע"ע ר"ן חונין פ' הזרוע אהך דכהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות דכ' דכל שלשה שבתות כשוחט לעצמו דמי דמימר אמר אי זבני מינאי מוטב ואי לא תיהוי דידי כו' עכ"ל

שם כשבאתי והרציתי הדברים כו' אמר לי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני, נ"ב ע' כלשון זה בירושלמי פאה פ"ו מ"ב הובא בר"ש שם וע"ש דהמאמר שם ג"כ לר' אילעאי והפוך מכאן דשם שאל מתחלה לר' יהושיע ואח"כ לר"א וע"ש בגוף הירושלמי

ל"ט א' מאי חסא דחם רחמנא עילוון, נ"ב כעניין זה דחסא רומז לחסיון בע"ז יו"ד ב' שדר לי' חסא וברש"י כלומר חום עלה ע"ש

שם ב' אבל מרור דרבנן נפיק א"ד כו' מסתברא מצה ומרור, נ"ב ע' מהרי"ל בסדר הגדה דכ' נשאל למהר"ש על יהודי שהלך בגנו של עכו"ם וקצץ ירקות מרור מהו לצאת בו מי בעי' מרור דומי' דמצה משלכם א"ד כיון דמרור עכשיו לדידן דרבנן שרי כו' עכ"ל וצ"ע מכאן

שם מסתברא מצה ומרור, נ"ב וברש"י הוקשו יחד וכזה לעיל ל"ו א' ר"ע אומר מצה ומרור כו' וברש"י הקישן הכתוב כו' וע"ש וע"ע לקמן צ"א ב' רש"י ד"ה לית לי' לר"ש

שם אבל חולטין, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רמ"א דאע"ג דאין אנו בקיאין בחליטה ה"מ בבצק אבל בשעורים מהני גם לדידן לחולה מיהת אף שאין בו סכנה ע"ש ועוד שם סי' רמ"ב דהא דלא בקיאינן בחליטה ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד ושלא לאסור תערובתו במשהו מהני ע"ש

שם האפוי והמבושל, נ"ב וקמפרש האפוי שבישלו קאמר וכעין זה זבחים י"ח א' היו מרושלין מסולקין כו' כשירין קמפרש שם ב' דמרושלין שסילקן קאמר

מ"ב א' ושמואל אמר נתבקעו ממש, נ"ב ע' רי"ף דפסק כמר עוקבא בבעין דהוא סד"א וכשמואל בתערובת משהו דה"ל סד"ר וכבר עמדו האחרונים ע"ז דה"ל סד"א שבא ע"י גלגול לדרבנן וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קי"ז כ' ג"כ דרך כלל וז"ל וכל שאיסורו דבר תורה ושיעורו מדברי סופרים אזלי' בספיקו להקל וכ"כ הרי"ף ז"ל בפ' כל שעה עכ"ל ע"ש

שם בעל נפש לא ילתות, נ"ב כעין זה נדה ט"ז ב' בעל נפש לא יבעול וישנה ע"ש ברש"י והוא לישנא דקרא משלי כ"ג ב' וע"ע שם ס"ה ב' אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו ומ"ש רש"י כאן בנ"א בעל נפש ירא שמים החרד על נפשו ע' שו"ת מהראנ"ח סי' נ"א דפי' בעניין אחר דהכוונה מי שהוא בעל ואדון על נפשו הבהמית ומושל ברוחו ע"ש וכפי הראנ"ח כן משמע להדיא בירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד אין את מרי' דנפשך כו' ואין נפשך מרתך ושמת סכין כו' עש"ה

שם רש"י ד"ה וממאי דילמא כו' כ' משום דמשעת נתינת מים לקמח כו', נ"ב ל' השאלתות פ' צו ולא נפיק ידי חובתי' אלא במצה דמינטר לה מחימוץ לשום מצה מכי נפלין מיא עלי'

שם ב' בחסיסי, נ"ב פי' מצה אפוי' שטוחנין אותה ומבשלין אותה במים ומוללין בה את הקדירות, רי"ף וכן פי' בס' הפרדס לרש"י סי' קכ"ח ומכאן סמך לחומרת הנזהרים ממצה שרוי' שהרי הקפיד רבא על מה שהתירו ד' פפי בדוכתא דשכיחי עבדי ופירש"י מפאת שמזלזלין באיסורין ובעונותינו בדורות הללו לא ידענו אם טובים אנחנו מעבדים הגרועים שלהם וכיוצא בזה ביצה ו' א' ד"ה והאידנא דשלח ר"ת לבני מלאו"ן בני בשכר אינן בני תורה ואתם בני תורה ועוד דהא רק איכא דאמרי דרבא גופא מחי כו' ומוכח דלל"ק אף דמתירין זה לעלמא מעיקר הלכה מ"מ ממדת חסידות יש להחמיר על עצמו וע"כ האמוראים לעצמן לא היו עושין כן

שם אמר רבא איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתי דשכיחי עבדי, נ"ב ופירש"י כגון בי ריש גלותא שהעבדים מזלזלין בדבר איסור כו', דוגמתו ביצה י"ד ב' רבא אמר לא קשיא הא לן והא להו וברש"י הא להו דאית להו עבדי דמזלזלי כו' ועוד שם שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי ובב"מ צ"א ב' הא מילתא בעו מנאי דבי ר' נחמי' ריש גלותא מהו להכניס כו' ופשטי להו לאיסורא דלא כהלכתא משום פריצותא דעבדי וע' לקמן נ"ז א' אוי לי מאגרופן שהם כהנים גדולים כו' ועבדיהם חובטין את העם כו' וברש"י שהיו להן עבדים חמסנין כו' וע"ע גיטין ס"ז ב' א"ל ריש גלותא לר' ששת מ"ט לא סעיד מר גבן א"ל דלא מעלו עבדי דחשידי אאמ"ה וע"ע שבת מ"ח א' חזיוהו להאי עבדא כו' וע"ע ברכות כ"ח א' דלא ליתו עבדי דר"ג וליצערו לרבנן וע"ע ע"ז ל"ח ב' אשקיוהו נגוטא דחלא כו' וע"ע תענית כ"ד א' אתי עבדי' ורמו לי' סודרא בצוארי'

שם רש"י ד"ה לכל כו' כ' בכלי שני, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ד וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ד

מ"א א' יכול צלאו כל צרכו כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ס"ב וסי' ס"ג

שם ב' רבי אומר אקרא אני כו', נ"ב רשום בגליון מכילתא פ' בא והוא שם במכילתא פרשה ו' בל' אחר ע"ש דלפי ל' המכילתא פליג רבי אדרשא הקדומה בשעה שאינו בקום אכול כו' אינו בבל תאכל כו' רק מחייב אאכילת נא ומבושל אפי' אוכלו מבעוד יום וע' ברע"ב עה"ת פ' בא ד"ה במים

שם א"כ לימא קרא או בשל בשל או מבושל מבושל מאי בשל מבושל ש"מ תרתי, נ"ב כעין זה ב"ק ס"ה א', מנחות י"ז ב'

מ"ב א' א"ל רבי לבר קפרא כו' עד לא נאמר בדברים, נ"ב ופירש"י נוטריקון לאמור, דוגמת זה מצינו לבר קפרא דדורש נוטריקון כזה בנדרים נ"א א' וע' בגוף הך דכאן בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' קכ"ד עש"ה

שם בחמי חמה, נ"ב כל' זה נדה ס"ו ב' ג"כ לרבא

שם ה"ז עובר בפסח, נ"ב כל' זה חלה פ"א מ"ב

שם ב' עתיק עתיקי, נ"ב פירש"י של ג' שנים. ע' ב"ב צ"ח א' ישן משל אשתקד מיושן של ג' שנים וע"כ ה"נ בל' ארמית עתיק משל אשתקד ועתיק עתיקי של ג' שנים

שם הכא תרגימו מיא דחיורי, נ"ב כזה ב"מ ס' ב' הכא תרגמו מיא דחיזרא

מ"ג א' על עירובו בלאו דברי ר' אליעזר, נ"ב בשאלתות פ' צו וז"ל ואפי' ערובי נמי כחצי זית ממצה וכחצי זית חמץ מצטרפין וקאים עלי' בלאו כגון כותח הבבלי ושכר המדי דכתי' כי כל אוכל מחמצת לאתויי עירובו ואפי' לרבנן דפליגי עלי' דר"א דלא דרשי כל לא קאי עלי' בלאו אבל איסורא איכא דהא כל איסורין שבתורה מדרבנן מיסר אסורין עכ"ל [ומש"ש אח"כ דתנן הוא התחלת דיבור בפ"ע ע"ש ותבן] וק' לומר דס"ל להשאלתות כר"ל דח"ש מדרבנן הוא דאסור וע"כ נ' יותר דדעתו כדעת הר"ש בטבול יום דח"ש ע"י תערובות גם לר' יוחנן מותר מה"ת ומדרבנן הוא דאסור וע' אריכות בכאן בשו"ת הר"י מגא"ש סי' ר"ה וע' שו"ת ח"צ סי' פ"ו מש"ש ועוד דאף ר' אליעזר לא אמרה אלא כשהאיסור מרובה ולכל היותר בששניהם שוין אבל באיסור מועט שנתערב בהיתיר מרובה ואין טעמו ולא ממשו ניכר כלל ליכא למ"ד דהא רובא דאוריתא עכ"ל וחידוש שלא הביא גמ' נזיר ל"ז א' בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתיר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין

שם ב' סד"א כו', נ"ב ע' ס' בכור שור קידושין ל"ד א' דכ' דס"ל לתנא דהתם אליבא דר' יוחנן באמת דנשים פטורות ממצה וגם מחמץ מהיקישא דמצה לחמץ וכסד"א דכאן