גליוני הש"ס מועד רטז

איסור הנאת הדבר וא"כ עכ"פ כיון שאין מקרא מיותר לזה שפיר אין ללמוד מזה דשאר נבילה מותרת בהנאה ועוד נ' דע"כ הסברא החיצונית דאיסור אכילה אינו כולל הנאה דמהאי טעמא הוא דאמרי' דמדאצטריך להתיר נבילה במכיר' כו' מכלל דשאר איסורים אסירי בהנאה וא"כ קרא דהיתיר מכירת נבילה ע"כ רק להכי אתי לגלות על שאר איסורין להיפוך דאסירי בהנאה וזה לא הייתי יכול ללמוד מאיסור דעגלה ערופה וכמובן

שם רבי יהודה אומר דברים ככתבן, נ"ב כזה ס"ל לר' יהודה דברים ככתבן בזבחים נ"ט א' וע"ע ל' דברים ככתבן סנהדרין קי"א א' וע"ע סוטה מ"ח ב' דגם שם ס"ל לר' יהודה דברים ככתבן וע"ע ברכות ל"ה ב' וקידושין י"ז ב'

שם תוד"ה כל כ' וא"ת יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת, נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י סי' קכ"ח וז"ל וקערה או עריבה שלש בה חמץ בשאר ימות השנה כו' אסור ללוש בה עד שיגרור וידיחנה יפה ולא ישאר בה מאותו השאור שהי' עליו כלום שאיסור חמץ במשהו שכיון שעברו עליו שש שעות של י"ד אסור ליהנות בו ואם נהנה ענוש כרת עכ"ל כוונתו דכיון דהחמיר' בו תורה יותר משאר איסורין לאסור הנאתו בכרת ע"כ החמירו בו חכמים לאסור תערובתו במשהו וע' רש"י לקמן כ"ט ב' ד"ה שלא במינו דכ' ואע"ג דבחלב ודם כו' ולהנ"ל מיושב זה וכמובן ואולם ל' ס' הפרדס שכיון שעברו עליו שש שעות כו' צ"ל דקאי רק אמ"ש אח"ז אסור ליהנות בו ומ"ש ואם נהנה ענוש כרת קאי אפסח עצמו דלפני זמנו הרי אין שום מ"ד שיהי' כרת אף באכילתו וצ"ע

כ"ב א' מידי רוב מים כתי', נ"ב דוגמתו ר"ה ז' א' מידי רוב אביב כתי' וע"ע כריתות כ"ה ב' א"ל רבין רוב פשעים לאו בני קרבן א"ל מידי רוב כתי' אולם בל' חכמים מצינו בביצה י"ג א' מאי תרומה רוב תרומה ובמנחות ג' ב' ומאי זבחים רוב זבחים

שם תוד"ה ורבי שמעון כו' כ' תיקשי לחזקי' מר"ש, נ"ב ע' רש"י חולין ק"ו א' ד"ה אין נוטלין ותוד"ה חמי

שם ב' והרי אמ"ה כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קנ"ז ד"ה ואם מותר אדם להאכיל לבהמות חבירו כו' וסי' קס"א עש"ה וע"ש דעת המהרי"ל דאפי' לא הי' מקרא להתיר אמ"ה בהנאה מ"מ לב"נ שפיר הי' מותר בהנאה דכיון דכל הלימוד לאסור בהנאה מנבילה א"כ כה"ת לישראל ניתנה ולא לעכו"ם ואין ראי' לאסור גם לב"נ בהנאה והביא שם ראי' לזה דאל"כ גם עתה דכתי' קרא דרק חזק וגו' הא הקרא רק לישראל נאמר וא"כ אכתי לב"נ יהי' אסור וא"ל דמי איכא מידי כו' דז"א דכיון דאסור לישראל באכילה מיהת לא שייך מי איכא מידי וא"ל דאה"נ דאסור לב"נ גם עתה בהנאה דז"א דא"כ כי פריך מאי איכא בין חזקי' לר' אבוה לימא איכא ביניהו הנאת אמ"ה לב"נ עכת"ד עש"ה ומ"ש דכיון דאסור לישראל באכילה מיהת לא שייך מא"מ נ' טעמא דעיקר האוכל הוא אכילתו וע"כ כיון שגם הישראל אסור באכילה אין זה נחשב חומר מה שהב"נ אסור גם בהנאה כיון דאין ההנאה עיקר הדבר ובמה שהיא עיקר הדבר דהיינו האכילה הרי גם הישראל אסור ולדעת האומר דכל הנאה נחשבת שלא כדרך במידי דאכילה ולכן אין לוקין עלי' לרמב"ם ז"ל ניחא בפשיטות דאין איסור ההנאה חומר כיון דבלא"ה אין דרכו בכך רק באכילה ואולם מירושלמי ערלה דע"כ תרומה במאה וערלה וכה"כ במאתים דמתוך שכפל איסורו אכילה והנאה כפל עלייתו מוכח דאיסור ההנאה ערכו בשיווי כערך איסור האכילה מדחשיב כפל ממש וכופל שיעור הביטול משום זה וע"ע שו"ת ח"ס חאו"ח סי' פ"ו ד"ה שוב בדיק לן מר

כ"ג א' תרומתכם דכל ישראל קאמר, נ"ב כזה חגיגה ג' א' באזניהם דכלהו ישראל

שם והרי שרצים כו', נ"ב ע' בס' בנין אריאל עה"ת פ' שמיני הקשה דלר' אבוה מנ"ל היתיר הנאה בעופות טמאים דלכם גבי שרצים כתי' ואפשר דדריש לא יאכלו להזהיר גדולים על הקטנים דלא ליספו להו בידים ואי אסור בהנאה פשיטא דאסור למיספי בידים דאפי' של אחרים לאחרים חשוב הנאה כו' ע"ש ויש לדון בדבריו ואין הגליון מספיק

שם תמה על עצמך, נ"ב כל' זה נדה ס"ח א' וע"ע מכשירין פ"א מ"ב תמה עצמך

שם תוד"ה אמר כ' וי"ל דנ"מ למיקם בארור, נ"ב ע' חידושי רמב"ן שבת קנ"ה ב' ד"ה הני מזונותן עליך דכ' והא דאמרי' אין נותנין מזונות לפני חזיר דווקא חזיר שאינו בן גידול כלל כמ"ש ארור מגדל חזירים עכ"ל ולתוס' דכאן לא הי' צריך לזה דמה"ת אסור לגדלו ואולם הא דאמר דנותנין מזונות לפני כלב אלמא דכלב מותר לגדלו לא קשיא לתוס' דכלב נמי למלאכתו הוא גדל להיות שומר הבית וה"ל כחמור וגמל וכן מבואר בב"ק פ"ג א' ובכתובות מ"א ב' ובכמה דוכתי דכלב שאינו רע וקשור בשלשלת מותר לגדלו ועמ"ש בגליון ביצה כ"א ב' וגוף דברי התוס' כאן דכתבו דנ"מ למיקם בארור עמ"ש בזה בבית האוצר ערך איסור דרבנן כו' כלל קי"ז וצ"ל דלא משמע להו לתוס' דיהי' הכוונה בהך דב"ק על האיסור תורה אשר בגידול חזיר דהעניין שם דרבנן בפ"ע משום מעשה שהי' בימי הורקנוס כו' ומה שכתבו תוס' דאמרו אסור כו' כוונתם ג"כ על האירור שאמרו דמדאיררו על כרחך דאסרו דלא שייך לטותא ועונש רק על דבר האסור ועמ"ש בגליון נדה י"ג ב' בארוכה

כ"ד ב' א"ר אבוה א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן כו' איכא דאמרי כו', נ"ב משמע דלל"ק פטר רק בשלכד"א אבל לא בשלא כדרך הנאתן וי"ל הטעם כסברת הרמב"ם דכל הנאה הוי שלא כדרך במידי דאכילה ולכן תו אין לחלק בה בין כדרך לשלא כדרך כיון דכולה שלא כדרך וע' דוגמת זה בסנהדרין נ"ה א' דרש ר' נחמן באשה ב' משכבות (כדרכה ושלא כדרכה) ובבהמה משכב אחד מתקיף לה ר' פפא אדרבה אשה דאורחה היא אמשכב מיחייב אמידעם אחרינא לא מיחייב בהמה דלאו אורחה היא לחייב עלי' על כל נקב ונקב פי' דכיון דבלא"ה כל ביאת בהמה הוא שלא כדרך תו אין לחלק בה בין כדרכה לשלא כדרכה

שם תוד"ה צירעה כ' משמע דרמישה הוי נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו, נ"ב בס' בית שמואל אחרון עה"ת בהקדמה שם תמה דקרא דוכל חי' הרומשת וגמ' דסנהדרין שם הא מיירו עוד קודם שנתקלל הנחש והי' הולך עדיין על רגליו לא על גחונו וכדמסיק בסנהדרין שם חבל על שמש גדול כו' שאלמלא נתקלל הנחש כו' ע"ש [וע"ש ברש"י ד"ה ובכל חי' הרומשת דכ' להדיא כן דהכוונה אקודם שנתקלל הנחש ליליך על גחון] והיא פליאה עצומה וע"ע תוס' נדה כ"ג א' ד"ה ליתני נחש דכתבו ג"כ דלאחר שנקצצו רגלי הנחש הוא דנקרא חי' הרומשת עש"ה וצ"ע

שם תוד"ה פרט כו' כ' והא דאמר בגיה"נ כו', נ"ב משמע מתוס' דגם אכילת בשר חי הוא שלכ"א מלבד בעוף וע' קונטרס גבורות שמונים אות ס' ד"ה והא דמבואר בזבחים עש"ה מש"ש בזה וע' שבת קכ"ח א' בשר תפל כו' עש"ה ובראשונים וע' ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ב אכלו חי כלב הוא עש"ה וע' ירושלמי פאה פ"ח ה"ד בשר חי תנינן כו' עש"ה ובכללים הארכתי

שם תוד"ה אמרת ק"ו כ' א"נ דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים, נ"ב כזה חולין פ"ה א'

כ"ה א' חוץ מעצי אשיר', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ט אות י"ז

שם ב' ה"ז בא ללמד כו', נ"ב שו"ת הר"י מגא"ש סי' כ"ה

שם מאי חזית דדמא דידך כו', נ"ב ע' רש"י דהכוונה דכיון דבין כך ובין כך נפש אבודה מוטב שתהי' נפש אבודה ולא