גליוני הש"ס מועד ריז

תעשה עביר' משתהי' אבודה ותעשה עביר' וע' דוגמתו ב"ב ס' ב' ומיום שפשטה מלכות וגוזרת עלינו גזירות קשות ומבטלות ממנו תורה ומצוות כו' דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאיליו וברש"י ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאיליו בעניין טוב ולא ע"י עכו"ם ומצוות לא יבטלו עוד עכ"ל והיינו ג"כ דכיון דבין כך ובין כך כלה דגם אם מולידים הוא כלה ע"י גזירות קשות של העכו"ם והעכו"ם ג"כ מבטלים ממצוות ולכן כיון דבין כך ובין כך כלה מוטב שיכלה מאיליו ולא יהי' ביטול מצוות משיכלה ויהי' גם ביטול מצוות

שם דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי, נ"ב בשאלתות פ' וארא מסיים בה וז"ל וגילוי עריות נמי כיון דקא פגים לה ה"ל כי דקטלא עכ"ל וטעמא דקרא קדריש וגי' השאלתות שם אף נערה המאורסה יהרג כו' אבל היא אינה חייבת למסור נפשה ע"ש ולטעם השאלתות הנ"ל דכיון דקא פגים לה ה"ל כי דקטלא יומצא דבמאנסין אותו לבעול בת עכו"ם אינו ביהרג כו' וכדעת קצת ראשונים הסוברים כן וטעמם דביאת בת עכו"ם לאו מכלל עריות היא דרק קנאין פוגעין כו' ואולם לשאלתות הנ"ל יש עוד טעם בזה וכמובן כיון דעיקר מה שיהרג כו' הוא רק עבור פגימתה א"כ בבת עכו"ם לא שייך זה

שם הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו, נ"ב דוגמת זה פלוגתא ביומא י' ב' אי דירה בעל כרחו שמה דירה

כ"ו א' שאני היכל דלתוכו עשוי, נ"ב ע' תוד"ה שאני וע' גליון הרי"פ שציין לעיין בתוס' ע"ז וע' היטיב ירושלמי ע"ז פ"ג הי"א הרי הקבר כו' הרי היכל כו' עש"ה ובעניין שלא כדרך הנאה אי פטורין עלי' בהקדש ע' ג"כ ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז השותה בכוס של זוהם כו' עש"ה בפני משה

שם קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רצ"ז כמה דברי חידוש וכבר האריכו בם האחרונים וע"ע שם ח"ג סי' אלף מ"ו והך דכאן דקול אין בו ממש הוזכר גם ברש"י סנהדרין ס"ה ב' ד"ה ה"ג אמר רבא

כ"ז ב' תוד"ה הקדש כ' הלא הקדש דשיל"מ הוא ע"י חילול, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קנ"ז ד"ה ויורני מר וסי' קס"ד דמש"ה חשיב דשיל"מ אע"ג דצריך הוצאה הוספת חומש מ"מ כיון דאפשר לפדותו ע"י ממון אחר דאין מוסיף חומש אלא הבעלים ואיהו גופי' נמי יכול להערים כדאיתא פ' הזהב מש"ה לא חשיב צריך הוצאה עש"ה וע"ש בהזהב דאיירינן שם במע"ש וצע"ק דמנ"ל לדון הקדש ממע"ש דהקדש חמור טובא ממע"ש ויוכל להיות דבהקדש אסור להערים אף דשרי במע"ש וגם יל"ע בבכורות י"ג א' דמצות גאולה בבעלים קודם לכל אדם ובערכין כ"ז א' דכופין ע"ז ואילו במע"ש לא מצינו זה וא"כ י"ל דכיון דמצות הבעלים שיגאל הוא וכופין אותו לא חשיב יש לו מתירין ע"י שיוכל לעבור ע"ז ולתת מעותיו לאחר שיפדה בם האחר את ההקדש

כ"ח א' בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו כו' דברי ר' יהודה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' נ"א ולנוסחא א' שם ס"ל לר' ישמעאל כר' יהודה ע"ש

שם ב' סד"א הואיל ובפסח כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ג' דכ' דנשים חייבות באכילת פסח מדכתי' על מצות ומרורים יאכלוהו וכל שישנו בקום אכול מצה ישנו בקום אכול פסח עכ"ל ומובן בזה הסד"א דכאן דה"א למידרש להיפוך דהואיל וטמא כו' ליתנהו בקום אכול פסח ליתנהו נמי בקום אכול מצה וע' לקמן ק"כ א' וקידושין ל"ז ב'

כ"ט א' תוד"ה אין פודין את הקדשים כו' כ' אבל הכא חזי לאדם אם היו ניכרים, נ"ב ע' עירובין ל"ו א' היו לפניו שתי ככרות כו' וע' יומא נ"ז ב' אבל האי דאי בעי למיתב לא מצי יהיב כו' עש"ה וע' תוס' להלן צ"ח ב' ד"ה ופטורין עש"ה וע' תוס' בכורות כ"ג א' ד"ה נבילה מש"ש אבל הכא דאיכא שם שיעור טומאה במקום אחד כו' אלא דאין ידוע איזהו כו' ובכללים הארכתי מאד

שם ב' במשהו, נ"ב נודע דעת הרמב"ם דהטעם משום דשיל"מ והראשונים חולקים דלא חשיב דשיל"מ הואיל וחוזר ונאסר לשנה הבאה ורק הטעם משום חומרא דחמץ דבכרת ולא בדילי' מיני' וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ז דכ' וליכא למימר שיהי' בטל בס' חדא דחמץ בפסח בכל שהוא ותו דהוי דשיל"מ דאפי' באלף לא בטל דאחר הפסח יהי' מותר כו' עכ"ל וצ"ע דנ' דס"ל דאיסור המשהו לאו מטעם דשיל"מ ועכ"ז ס"ל ג"כ דחשיב דשיל"מ וא"כ אחרי דחשיב דשיל"מ מנא לי' דאיסור המשהו לאו היינו מהאי טעמא וי"ל דס"ל ג"כ כראשונים דחמץ לא הוי דשיל"מ משום דחוזר ונאסר לשנה הבאה ורק בנידון דידי' שם דאיירי בנ"ט בר נ"ט א"כ לשנה הבאה שוב יהי' נ"ט בר נ"ט דהיתירא דכבר עבר עליו זמן היתיר וא"א לחול עליו איסור בפסח דשנה הבאה וע"כ שפיר הוי דשיל"מ ודו"ק והנה מה שהקשו עוד על הרמב"ם ז"ל דהא באינו מינו גם דשיל"מ בטל ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרי"ז דבאה שם דעתו מפורשת דדשיל"מ גם בא"מ לא בטל ע"ש וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקע"ז עש"ה בכל התשובה דהביא שם ג"כ הך דחמץ חשיב דשיל"מ וע"ש שדן מדוע החמירה תורה וחכמים בחמץ יותר מכל האיסורין ע"ש וע"ע ברוקח סי' רפ"ו וסי' תנ"ג עש"ה

שם תוד"ה רב אשי כו' כ' ומכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ כו' ודעתו לבערו אינו עובר כו' וטעמא משום דלא יראה ניתק לעשה כו', נ"ב כבר תמהו ע"ז מהא דאסור לגזול ע"מ להשיב ע' ב"ק ס' ב' וב"מ ס"א ב' ויל"ע עוד מתוספתא חלה פ"א אמרו לו לר"ע אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה עמוד וקלקל בשביל שתתקן עש"ה וכן יש לדמותו להך דשלהי יומא דאומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר וע"כ י"ל גם כאן דאם עובר הלאו בסמיכה על כפרת העשה אדרבה אינה מכפרת כלל ודע דמתוספתא חלה הנ"ל יש לדון ג"כ לעניין מחיקת שם ע"מ לתקן וכמובן והנה יוצא חידוש ג"כ מתוספתא הנ"ל דמוכח מינה דלאו דווקא שריפת נותר היא תיקון ההותרה דלא תותירו הוא ניתק לעשה דשריפה רק גם כל שאר שריפת קדשים פסולין יש בם עניין תיקון הפסול למפרע דהא קרי למפריש חלה בטומאה קילקול ע"מ לתקנו בשריפה וכיון דאין מקרא ע"ז כאן ע"כ דלשריפת נותר הוא דמדמינן לי' וא"כ ה"ה כל שריפת קדשים פסולין ויש לדון בזה הרבה ואין הגליון מספיק ודע דבמאירי שלהי יומא כ' אהך דאחטא ויוה"כ מכפר דאין יוה"כ מכפר דהטעם דמאחר שאין יצרו תוקפו בעביר' ומתרצה בה על סמך יוה"כ אף הוא נכשל בה במחשבתו עכ"ל משמע כוונתו דאין הטעם מפאת דהסומך על המכפר אין מכפר רק הטעם דכיון דאין יצרו תוקפו כ"כ שהרי לולי סמיכתו על יוה"כ לא הי' עושה והי' מתגבר על יצרו וע"כ כיון שאין יצרו תוקפו כ"כ ואעפ"כ עושה אדרבה חטאו גדול יותר דה"ל כעובר להכעיס וע"כ אין בכח יוה"כ לכפר על חטא חמור כזה ונמצינו למידין מזה לכאורה חידוש דעובר להכעיס אין יוה"כ מכפר עליו ואולם לעניין להנל"ע שאנו בו לכאורה שייך ג"כ טעם המאירי הנ"ל דכיון שאין יצרו תוקפו כ"כ שהרי לולי הסמיכה על העשה לא הי' עושה ע"כ אדרבה חטאו גדול יותר ואין בכח העשה לנתק ודע דהא דבעי' בעידנא בדחיית עשה לל"ת נ' ג"כ הטעם משום דעבירת הל"ת הוא קלקול ורק אם מתקיימת העשה עמה יחד אז קיום העשה מתקנת קילקול הלאו או שאינה מנחת לקלקל כלל ומשא"כ לעבור עכשיו עבור עשה דאח"כ הרי עתה הוא מקלקל ואין לקלקל כדי לתקן אח"כ וע' ס' שישן סודות דנ"ז ע"א ד"ה סוד ששבות דבריהם כ' וז"ל הנה בזמן קיום המעשה ר"ל מצות