גליוני הש"ס מועד ריג

פירות בבור כעין תבואה עש"ה דמשמע דתבואה מיקרי פירות

שם התם ודאי וודאי הוא כו' דא"ר חנינא חוזאה חזקה על חבר כו', נ"ב דוגמא לזה נדה נ"ט ב' כיון דאמר ר"ש חזקת דמים מן האשה לא שנא עומדין ול"ש יושבין וברש"י מדקתני חזקה אלמא לא מספקא דם באיש כלל ע"ש

שם חזקה על חבר כו', נ"ב ע' ליקוטים שבסוף שו"ת ח"צ אות ט' והתחלתו מעשה בא לידי כו' ע"ש

שם ספק וספק הוא, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קע"א עש"ה מה שלא הביא תוס' דכאן ד"ה ואת"ל דכ' דאימור אכלתי' הוי קרוב לוודאי ואפ"ה קרי לי' גמ' ספק משום דשם אמר הוי ספק וודאי כו' וא"כ י"ל דלגבי וודאי הוא דקרי לי' ספק ע' שבת ו' ב' ומש"ש על הגליון

שם שהטילה נפל לבור, נ"ב ע' מגן אברהם סי' תקכ"ו סק"כ אם יש לדקדק מכאן דנפל א"צ קבורה וע' שו"ת חות יאיר סי' ס"ה דכ' בפשיטות לא יספדו ולא יקברו כו' ע"ש וחידוש שלא ראה דברי המג"א הנ"ל

שם תוד"ה ואם כ' עדיף משאר ספיקות, נ"ב בזה מיושב מאי דמהני הס"ס אע"ג דאינו מתהפך, שו"ת הגאון מהר"ד אופנהיים שבסוף החות יאיר אולם מש"ש דכוונת התוס' ליישב זה אינו מובן לכאורה וע"ש

שם תוד"ה בשפחתו כ' ועוד דכאן לא הי' לצורך המת, נ"ב אין כוונת תיבת ועוד דאפי' את"ל דכהן מטמא לנפל מ"מ הא בעי' לצורך המת דזה וודאי דאין כהן מטמא לנפל רק כוונת תיבת ועוד דעוד טעה דאפי' לא הי' נפל נמי הא אין מטמא רק לצורך, שו"ת מהר"י ברונא סי' צ"ט

שם ב' ודאי גררוהו, נ"ב כזה נדה נ"ו ב' וחי' גוררתו

י' א' בב"א דברי הכל טמאין, נ"ב ע' תוס' וע' תוס' נדה ס' א' ד"ה באנו וע' חידושי הרמב"ן שבת ל"ד א' ד"ה אמר רבא דספיקא דרבנן בתרתי דסתרי בב' בני אדם אפי' באו לשאול כאחת מורין להם לקולא עש"ה וע' הגהות אשיר"י פ"ק דב"מ אמר לחנוני תן לפועלים מעות הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו שניהם נשבעים ונוטלים ולא משבעינן להו בב"א אלא בזאח"ז עכ"ל ויש לדון עוד מכ"ד ובחידושי הארכתי

שם ב' גזיר' דילמא אתי למיכל מיני', נ"ב כה"ג חייש ר' יהודה לשמא יאכל ביומא י"ד א' וכה"ג עוד חשש שמא יאכל ביוה"כ בשבת קי"ד ב' וקט"ו א' ע"ש בחידושי רמב"ן ד"ה מפצעין באגוזים כו' מן המנחה ולמעלה כו' דכ' אבל מקמי הכי נראה כמתקן לצורך היום ודילמא אתי למיכל כו' וע"ע כחשש דכאן במהרי"ו סי' קצ"ג וז"ל ואומר שאסור לשבר המצה קודם הסדר ונ"ל הטעם דחיישינן דילמא אתי למיכל מיני' כיון שמתעסק בו כדחייש ר' יהודה בפ"ק דפסחים שלא יבדוק לאחר זמן איסורו דילמא אתי למיכל מיני' וכן רבנן אסרו לקצור חדש קודם י"ו בניסן מהאי טעמא וטעמא דמיסתבר הוא עכ"ל וקצ"ע דאין לנו לחדש גזירות מדעתנו במידי דלא גזרו חכמים ובפרט על חשש אכילת מצה בע"פ דאינו חלא מדרבנן א"כ אין ראי' מכאן דהגזיר' על איסורים דאוריתא וע"ע מהרי"ל ה' יוה"כ דאסור ליגע ביוה"כ במאכל דילמא אתי למיכל מיני' וכ' דזה טעם המשנה במנחות צ"ט ב' דחל יוה"כ להיות בשבת החלות מתחלקות לערב וה"ט דאין מתחלקות ביום דילמא אתי למיכל מיני' ע"ש וע' מג"א סי' תרי"ב סק"ו ומש"ש מהך דחלות כו' חידוש שלא הביא שהמהרי"ל עצמו הביא מהך דחלות וע' שו"ת ח"צ סי' קנ"ז ונ' דאישתמיט לי' כל הנ"ל במחכת"ה וע"ע תרומות פ"ט מ"ב ר"ט אומר לא ילקטו אלא עניי כהנים שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם כו' ע"ש וע"ע גיטין ס"א ב' תוד"ה אשת דכתבו דכיון שהיא נוגעת באוכלין חיישי' שמא תתן לתוך פי' כו' והוא ממש כמהרי"ל הנ"ל וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' י"ג דאסר ליתן יין לתוך התבשיל בשבת שחל בו ט"ב מחשש דשמא בשעה שמתעסק בו לתתו לתבשיל ישכח וישתה אותו והביא ראי' מכאן דגזרינן כזה דילמא אתי למיכל מיני' ע"ש וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ט"ו ובכללים שלי קיבצתי עוד כמה מקומות בדברי חכמים דגזרו שמא יאכל והראיתי גם דבר חידוש בספרא שמיני פרק ד' בריתא יו"ד ובנבלתם לא תגעו יכול הנוגע בנבילה ילקה מ' ת"ל ולאלה תטמאו אי ולאלה תטמאו יכול ילך ויטמא בה ת"ל ובנבלתם לא תגעו הכיצד הוי אומר רשות ובפי' הראב"ד שם וז"ל וא"ת לא לכתוב לא עשה ולא לאו איידי דאמר מבשרם לא תאכלו אמר נמי ובנבלתם לא תגעו הרחקה לאכילה כעניין שנאמר בעץ הדעת לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו עשה אדה"ר המגע סייג לאכילה אף כאן מגע זו הרחקה לאכילה עכ"ל והארכתי בזה בכללים מאוד ואכ"מ

שם תוד"ה שאני כ' גזרו על ספק כלים הנמצאים ולא גזרו על ספק אוכלין הנמצאים, נ"ב ע' תוס' חולין ט' ב' ד"ה שאני וע' שו"ת מהרי"ל סי' ל"ח וע' תוס' נדה ד' א' ד"ה שאני דכלים יש להם טהרה במקוה וליכא פסידא ומש"ה לא גזרו ומשא"כ אוכלין ע"ש ולפי"ז ספק מים הנמצאים דיש להם טהרה בהשקה שפיר טמאים

י"א א' מתוך שלא התרת וכו', נ"ב דוגמתו ביצה י"ח א' מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו זכור הוא ושם הוא שינויא דרבה עש"ה דרבה משני הכי לאביי וע"כ נראה גם כאן הגירסא רבה כמו שהוא במנחות ס"ח ב' ואולם מצינו גם לרבא ביומא ע"ז ב' רבא שרי להו לבני עבר ימינא למיעבר במיא לנטורי פירי ובתוס' ישינים שם ד"ה עובר דטעמא דרבא דלא חייש לסחיטה הוא משום דהואיל ולא התרת לו אלא ע"י מלבוש זכור הוא כו' ע"ש וע"ע דוגמת הך דכאן סוכה מ"ג א' רש"י ד"ה הא תקינו דמתוך שלא התרת אלא בביתו זכור הוא וע"ע רשב"א שבת ק"כ א' ד"ה לובש ומוציא דכיון שאין אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשי' ומידכר וכן הוא שם בר"ן על הרי"ף

שם אמר רבא דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא, נ"ב כזה כתובות כ"ד א' גיטין מ"ו ב' וע"ע דוגמתו בכורות ל"ד ב' אמר רבא דר"א אדר"א קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא

שם הוא עצמו מחזיר עליו כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת תה"ד ח"א סי' מ"א ומה שהובא בשמו בשו"ת נחלת שבעה סי' י"ד וע"ע שאילת יעב"ץ ח"ב סי' א' ד"ה איברא לכי מעיינת בה כו' ע"ש במ"ש זכר לדבר ודוגמא קצת מאותה שאמרו לעניין חמץ הוא עצמו כו' עש"ה וע"ע בס' באר יעקב חיו"ד סי' מ"ב ד"ה וגם בלא"ה יש לחלק כו' עש"ה וכתבתי גם אני כעין סברתו בלקח טוב כלל ח' אות ב' ולא ראיתי אז עודנה דברי הבאר יעקב הנ"ל וע"ע דוגמא להך דכאן הוא עצמו מחזיר כו' ברש"י מגילה כ"ו ב' ד"ה כי האי גוונא מאי

שם עד קלי מא"ל, נ"ב ע' ס' בנין אריאל חלק בית תלמוד דכ"ז ע"א דקדק מכאן וכן מהך דפ"ק דחולין אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה דקמח ראוי לאכילה ע"ש ואין ראי' כלל לא מכאן ולא משם דהכוונה דבשעת העסק לטחון הגרעינין יאכלו מהם שלימים וז"פ אך ממשנה נדרים נ"ג ב' אסור בהן בין קמח בין הפת מוכח קצת דקמח ראוי לאכילה וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מ"ד כ' דקמח אינו ראוי לאכילה כלל עש"ה ושם ע"כ כוונתו דלגמרי אינו ראוי שאילו הי' ראוי ע"י הדחק שוב אין לדון בו דין מוקצה דהא בשר חי אין בו משום מוקצה משום דראוי לכוס ואע"ג דאין דרך כלל לאכול בשר חי וע' ס' בית מאיר מנחות דף ע' ע"ב ד"ה תנא התבואה והקמחין והבציקות מצטרפין כו' נקט בפשיטות דקמח הוי שלכ"א עש"ה

שם משום חומרא דשבת מיבדל בדילי, נ"ב י"ל דהוא כמו הקדש דבדילי אינשי מיני' כדלעיל ו' א' ולקמן בסוגין ברש"י ד"ה אין מקיזין דם דשבת נמי קרוי הקדש ע' בכורות ב' א' דקא