גליוני הש"ס מועד רו

העניין עד לבסוף והי' נ' לכאורה לומר להנ"ל דר' חסדא ס"ל כר"מ דמחיצה עשרה נלמד מקרא ואילו גוד אסיק הוא רק מהלמ"מ ע' לעיל ד' ב' וע"כ ס"ל דקרא והלמ"מ לא מצטרפי דוגמת הך דב"מ נ"ג א' דדאוריתא ודרבנן לא מצטרפי ואף דהלמ"מ הוא ג"כ דאוריתא מ"מ קרי לי' הרמב"ם דברי סופרים וע"כ דברי תורה ודברי סופרים לא מצטרפי ולכן ההלכה באמת דגידוד ומחיצה מצטרפין והיינו דלהלכה הא קיי"ל כר' יהודה דלעיל ד' ב' דהלכה כר' יהודה לגבי ר"מ ולר' יהודה מחיצה עשרה ג"כ רק מהלמ"מ והוי הלכה והלכה ומש"ה מצטרפי ויל"ע לפי"ז בשאר מילי אם יצטרפו מידי דקרא ודהלמ"מ לר' חסדא לדמיון ערלת א"י וערלת ח"ל אם יצטרפו לאסור במאתים די"ל דכיון דזה אסור מקרא וזה מהלמ"מ נמי תרי מילי נינהו ולא מצטרפי דה"ל כערלה וכלאי הכרם דאין מצטרפין ובאתי רק להעיר

שם לא תימא מר אימר אלא ודאי כו',. נ"ב דוגמתו ע"ז נ"ד א'

צ"ד א' אתרי' דשמואל הוה, נ"ב ע' מסורת הש"ס שציין חולין נ"ג ב' וע"ע ב"ב קנ"ג א' דאמר הכא אתרא דשמואל היכי נעביד כוותי' דרב וע"ע שבת י"ט ב' באתרי' דרב הוי כו' וכזה פסחים ל' א' וע' רי"ף במכלתין דף צ' ע"א מדפי הרי"ף וההוא מבוי עקום כו' אתרי' דשמואל הוי ע"ש

צ"ה ב' רש"י ד"ה ת"ק סבר כ' אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עלי' כמשאוי, נ"ב ע' תוספתא כלאים פרק ה' חלוק של צמר שנפרם ופירפו בחוט של פשתן ושל פשתן שנפרם ופירפו בחוט של צמר אם תפרן אסורין משום כלאים ויוצאין בהן בשבת עכ"ל התוספתא ומבואר דלא אמרי' דאתי איסור כלאים ומשוי לי' עלי' כמשאוי ואולם מדהוצרכה התוספתא להשמיענו זאת מוכח דהי' סברא לומר כן וא"כ י"ל דהא דלא אמרי' כן היינו רק במלבוש גמור כגון חלוק אבל לא בתפילין דהוו תכשיט רק מפאת עניין המצוה והוו מכח זה תכשיט גם שלא בזמן המצוה וע"כ עכ"פ כאשר הם איסור דעניינו היפוך עניין מצוה שפיר מתבטל שם תכשיט מהם והוו להו משוי ודו"ק ואולם צע"ק דמדוע השמיענו התוספתא רק בכלאים דכה"ג דיוצאין בהם בשבת ולא בכלאים סתם ועוד דעכ"פ איך אמר יוצאין בהן הרי יש איסור משום כלאים ואולם בזה י"ל דה"ק דמשום שבת אין איסור עמ"ש על הגליון שבת ג' א' ואולם יותר נ' בכוונת התוספתא דהוא לדיוקא דרק כשתפרן יוצאין בהן בשבת משא"כ כשלא תפרן אין יוצאין דדילמא מישתליף החוט ואתי לאתויי ד"א וכדאי' כה"ג טובא בפרק במה אשה ואין כוונת התוספתא לפי"ז על כלאים כלל רק ה"ק חלוק של צמר כו' אסורין משום כלאים ויוצאין בהם היינו אם עשה כה"ג חוט של צמר בשל צמר ושל פשתן בשל פשתן ותפרו יוצאין בהם בשבת אבל לא תפרו אסור והכוונה בכלל לומר דרק התפירה הוי חיבור גמור הן ליאסר משום כלאים והן לשלא נחוש בשבת דילמא משתליף כו' וזה עיקר

צ"ו א' יצאו אלו שהן גופן אות, נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' ק"ת הקשה לסמ"ג דכ' דגם בחול יש אות דמילה אלא דשני עדים בעי' דעל פי שנים עדים יקום דבר א"כ ערל שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת ע"ש וע' רוקח סי' ל' הקשה ג"כ דהא גם בחול יש אות מילה ותי' דאות ממילה לא קרוי אות דבעי' אות מיציאת מצרים עכ"ל וי"ל עוד לדיעות הסוברים דהאבות לא יצאו מכלל ב"נ דע"כ לא חשוב אות מילה כתפילין ושבת כיון דמילה ניתנה כבר לאברהם ועדיין היו בני נח ואפי' למ"ד בשבת קל"ה א' דניתנה תורה ונתחדשה הלכה וגם הרי נתחדשה פריעה מסיני מ"מ לא חשוב כתפילין ושבת דהם מצוות שלימות והית' תחלת נתינתן לישראל

שם מיכל כו' הית' מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים, נ"ב ע' רש"י ותוס' עניין איסור הנחת תפילין לנשים ועמ"ש בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' י"א וע' שלטי הגבורים ר"ה פרק ד' ד"ה אין מעכבין את התינוקות לתקוע וז"ל וכן אסור לנשים להניח תפילין כו' מפני שנראה כדרך החיצונים שעוברים על דברי חכמים ואינן רוצין לדרוש המקראות כמותן עכ"ל וע' ס' חידושי גור ארי' כאן כ' דכיון דכתי' בתפילין כי שם ד' נקרא עליך אין ראוי שיהי' נוטל השם להיות נקרא עליו אם אינו מחויב בדבר וע"ז נאמר לא תשא את שם ד' אלקי"ך לשוא עכ"ל ולפי"ז ראוי שיהי' איסור זה גם בהנחת תפילין בשבת למ"ד שבת לאו זמן תפילין וק"ק לפי"ז הא דחשבי' לי' בשבת דרך מלבוש גם למ"ד הנ"ל ודו"ק וע"ע בס' חידושי גור ארי' הנ"ל בסוגיין ד"ה לא ר"מ סבר כו' דכ' ג"כ כזה דאפי' למ"ד דתפילין לאו מ"ע שהז"ג מ"מ נשים פטורות מתפילין ולא נאמרה המצוה להם מפני שאין כבוד לשם ד' שיהי' נקרא על אשה עכ"ל והיא חידוש גדול וגם צ"ע דלמ"ד דדרשא דוראו כל עמי הארץ כי שם ד' וגו' אלו תפילין שבראש הכוונה אתפילין שבראש דווקא אבל לא אתפילין של יד א"כ אכתי תתחייב בהנחת תש"י

צ"ט א' בעי רבא הוא ברה"י ופי אמה ברה"ר מהו בתר עקיר' אזלי' או בתר יציאה אזלי', נ"ב דוגמת זה איבעיא לרבא בנדה מ"ג א' בעי רבא נעקרה בהרגשה ויצאה שלא בהרגשה מהו כו' בעי רבא זבה שנעקרו מימי רגלי' וירדה וטבלה מהו את"ל בתר עקיר' אזלי' כו' ע"ש כל הסוגי'

שם ב' אילן שהי' מיסך כו', נ"ב דוגמתו כלאים פ"ב מ"ח ע"ש בר"ש

ק' א' דכל פחות מג' דארעא ארעא היא, נ"ב כזה רש"י ב"מ קי"ט א' ד"ה חייב בערלה ע"ש

שם תוד"ה מתן כ' וא"ת וליתי עשה כו', נ"ב ע' שו"ת שתי הלחם סי' מ"ד וע' ס' חידושי גור ארי' כאן כ' וז"ל ויראה דלא שייך לומר דאתי עשה דנתינת דם ודחי ל"ת דבל תוסיף דלא שייך כה"ג מצוה דנתינת דם דהא אם נתן במתנה אחת כיפר והא דאמר שעובר על בל תגרע רוצה לומר בוודאי לכתחלה אסור לגרוע אבל שיהי' כאן מצות עשה בוודאי זה אינו ולכך לא שייך לומר דאתי עשה ודחי ל"ת עכ"ל ונ' כוונתו דכיון דהד' מתנות מצוה אחת וע"כ הג' מתנות שאחרי הראשונה ה"ל רק חלק מ"ע ואין חלק מ"ע דוחה ל"ת שלימה דרק אילו לא הי' מכפר בנותן מתנה אחת לא היו חשובים חלק מצוה רק כל המצוה כיון דבלעדי הג' לא עשה כלום ומשא"כ עתה דגם באחת כיפר א"כ אף שצריך עוד לתת ג' בתורת מצוה מ"מ הוו להו הני ג' רק חלק מצוה ואין בכחם לדחות ל"ת שלימה ונהי דאיכא בל תגרע במה שאינו נותנם זה שפיר יתכן דכיון שמגרע חלק מצוה ואינו עושאה בשלימותה ה"ז לאו דבל תגרע אבל מ"מ סוף סוף הני ג' רק חלק המ"ע נינהו לא מ"ע שלימה ואין בכחם לדחות ל"ת שלימה כך נ' כוונתו וע' שבת קל"ג ב' דגם ציצין שאין מעכבין את המילה דוחים שבת כ"ז שלא פירש ולכאורה לגור ארי' הנ"ל אמאי דוחין הא רק חלק מצוה נינהו ודילמא רק כל המצוה אמרה תורה דלידחי שבת אבל לא חלק המצוה וכמו דאמרי' כן לעניין עדל"ת ויש לחלק וק"ל ועכ"פ מ"ש בחידושי אהך דיבמות כ' ב' דאמר גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ולא גזיר' העראה אטו גמר ביאה בהטעם דבחדא מעשה הכל הוא מצוה וגם הגמר דוחה והארכתי שם בזה מכמה דוכתי בראיות הנה לדברי הגור ארי' הנ"ל לא יתכן דסוף סוף הגמר הוא רק חלק מצוה דבשלמא אם לא הית' ההעראה קונה ה"ל הגמר כל המצוה כיון דבלתו אין קונה ומשא"כ עתה שכבר קנאה בהעראה א"כ בתורת מצוה ה"ל הגמר רק חלק ואינו דוחה דה"ל ממש כמו בג' מתנות דכאן ועוד גרע מיני' וכמובן ויש להאריך בזה עוד ממקומות רבות מאוד ואכ"מ כי כוונתי פה רק לפרש דברי הגור ארי' הסתומים לכאורה: