גליוני הש"ס מועד רד

ס"ו א' תוד"ה יפה כ' דלא הוי אלא כמתנה בעלמא, נ"ב אע"ג דגם מתנה אסור בשבת כמבואר לקמן ע"א א' בטעמא דב"ש דאסור לבטל בשבת משום דהוי מיקני רשותא בשבתא ואסור מ"מ יש חילוק בין מכר למתנה דבמכר האיסור על שניהם שהרי שניהם נותנין זה מעות וזה מקחו משא"כ מתנה האיסור על הנותן בלבד דלגבי המקבל הוי כזכי' מהפקר דשרי בשבת כמבואר בשבת ק"כ א' וקנ"ג א' וע"כ כאן שהעכו"ם נותן וישראל מקבל שפיר אין כאן איסור, סו"ת משיב דבר חאו"ח סי' כ"ז והדברים נכונים ופשוטים וגוף הקושי' הנ"ל דהא גם מתנה אסור בשבת והיא קישית השואל בס' הנ"ל היא קושי' קדומה בס' חומרי מתניתא בקישיותיו קושי' ח' ומ"ש בחומרי מתניתא שם דבר זה בשם המרדכי ר"פ הדר דשכירות מעכו"ם שרי ול"ד למו"מ דכמתנה בעלמא נחשב חידוש שלא הביא זה בשם התוס' כאן דמפורש כן בדבריהם וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' ק"ו דהבנתו בהך דכאן דאפי' כמתנה לא נחשב כיון דהוא רק להתיר האיסור עש"ה שהביא כזה ג"כ מן הצמח צדק דקונה המשכון משום איסור רבית חייב להחזירו דאינו מכיר' רק להתיר האיסור ע"ש ובעניי אין הדברים נוחים דאם אין המכיר' מועלת רק להתיר האיסור גם האיסור אין לה להתיר וכמובן ועכ"פ אין לך הערמה גדולה מזו כיון דאין המכיר' מועלת באמת רק להתיר האיסור וחייב להחזירו וכבר האריך בזה בט"ז או"ח סי' רמ"ו סק"ה עש"ה

ס"ז ב' בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא, נ"ב ע' ר"ה כ"ט ב' נתקע ואח"כ נדון ולעיל ס"ה ב' נשכור ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להן וע' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף צ"ג

ס"ח א' ולא שני לך בין שבות כו', נ"ב ע' רי"ף סוף פר"א דמילה ומש"ש דמלאכה מיקרי מעשה ומביא ראי' מל' בין יום השביעי לששת ימי המעשה ע"ע שבת ל"ח א' מבשל הוא דקעביד מעשה כו' ע"ש דהכוונה שם ג"כ מלאכה עש"ה וע"ע ביצה ל"ד א' בשלמא כלהו קא עבדי מעשה אלא שופת כו' וגם שם הכוונה מלאכה דמעשה גרידא הרי גם שפיתה הוא מעשה אלא שאינה מלאכה וע' שו"ת רד"ך בית כ"ב בארוכה וע' רוקח סי' ל' עש"ה

שם לא ליהוי בי' לא עירוב ולא שיתוף, נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' צ"ט הביא ראי' מכאן דמצוה לערב ולשתף ובזכרוני שראיתי כן באחד הקדמונים כמדומה בשו"ת מהר"ם בר ברוך שכ' כן בראי' זאת עצמה מכאן ולענ"ד נ' עוד ראי' ברורה דעירוב הוא מצוה מתוספתא במכלתין פרק ב' לא נמנעו בנות ישראל מלשלח עירוביהן ביד בניהן וביד בנותיהן הקטנים כדי לחנכן במצוות

שם אימור תונבא בעלמא הוא דנקט לה, נ"ב כל' זה נדה ל"ז ב', יומא פ"ג א'

ס"ט ב' דחמירא עלי' שבת כעכו"ם, נ"ב ע' תבואות שור ואחרונים לעניין יוה"כ ויו"ט אי נעשה המחלל מומר לכה"ת וראיתי בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו דהובא שם דברי תשובת רבינו שמשון ז"ל ולפי מה שביארה הרדב"ז ז"ל והסכים לזה המחלל את המועדות הוי מומר ממש כמחלל שבת ויינו יי"נ וחילי' מדברי הת"כ למה נסמכה שבת למועדות לומר לך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כמחלל את השבת עש"ה בארוכה וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתק"כ דגם מדבריו נ' דמחלל יו"ט ויוה"כ בפרהסיא דינו כמחלל שבת בפרהסיא עש"ה

שם מכם ולא כולכם פרט למומר, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' מ"ז הביא דרש הת"כ מכם להוציא המומרים שאינם מכם וכ' דבחילוף שני הדרשות תלוי' הפלוגתא אי מומר חשוב ישראל וכמובן

ע"א א' ואסתלוקי רשותא בשבת שפיר דמי, נ"ב מה שהביא ראי' מכאן בשו"ת ראשית ביכורים סי' ג' דמותר להפקיר בשבת קיימתי' מסברא דנפשאי ואינה ראי' באמת דהפקר אינו סילוק רק הקנאה אל הכלל ישראל כמו מתנה ליחיד וכמו שהארכתי בזה בחידושי

שם יין ויין ראוי לערב. נ"ב דוגמתו כריתות ט"ו א' כיון דאפשר לו לערב שתי גרוגרות כו' וע"ע תוס' קידושין כ"ז ב' ד"ה עשר בסה"ד דראוי לחבר כמחוברות דמיין ע"ש וע' שבת ק"ד ב' ע"ש ברש"י ד"ה מחוסר מעשה דקריבה וע"ע סברא להיפוך דראוי להפריד חשבינן לי' כמופרד בפאה פ"ו מ"א ע"ש בר"ש ד"ה בש"א אינו שכחה דהוא פלוגתא דב"ש וב"ה שם

שם ב' דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין, נ"ב דוגמת זה כתובות פ"ב א' לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה

ע"ב א' תוד"ה נהגו כ' וי"ל דלא הוי ברכה לבטלה, נ"ב כ"כ גם בשו"ת מהר"ם בר ברוך דקיי"ל כר' יוחנן דנהגו כו' ואורויי לא מורינן הילכך א"צ אלא שיתוף לחוד והעושה שניהם מברך ברכה לבטלה וע"ע שם סי' תכ"ב

שם ב' מאי מקום דירה כו', נ"ב לעניין נר חנוכה אנה החיוב אם במקום לינה או במקום פיתא ע' בש"ע וע' שו"ת שארית יוסף סי' ע"ג ובדינין והלכות שבסוף שו"ת מהרי"ו סי' ל"א ולעניין נדר מהו נקרא דירה ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' רנ"ז

ע"ה ב' סתם עכו"ם כו' מיפעא פעי, נ"ב כזה חולין קל"ג ב', ערכין ו' ב' וע' פתחי תשובה אה"ע סי' כ"ב סק"ד

ע"ו א' רש"י ד"ה לא מינכרא מילתא כ' הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא, נ"ב ל' הגמ' לעיל ס"ח ב'

שם כ' ולא נתן פה לצדוקים לרדות, נ"ב ל' משנה פרה פ"ג מ"ג וע"ע ל' גמ' יומא מ' בי אל תתנו מקום למינים לרדות וע' מה שדן מדברי רש"י דכאן בס' בכור שור חולין צ"ה א' ד"ה ת"ש תשע חניות

שם ב' ביתא כמאן דמלי דמי, נ"ב בגליון הגרע"א ז"ל ציין שבת ה' א' ויש עוד כזה לקמן ק' א' ולעיל ל"ב ב' ועוד שבת צ"ט ב' כיון דעשאו רה"י כמאן דמלי דמיא

ע"ז ב' כובדו קובעו, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת נחלת שבעה סי' ז'

ע"ח ב' לעניין מחיצה כ"ע לא פליגי כו', נ"ב היינו דאף דחשוב מחיצה מ"מ אינו סותם האויר וע' להיפוך מזה בתוס' ב"ב כ' א' ד"ה ועוף דאף דבע"ח לא חשוב מחיצה לר"מ מ"מ לסתום האויר סותם וממעט בחלון גם לר"מ ע"ש

ע"ט א' כיון דאיכא תקרה כי מיפחית מינכרא לי' מילתא הכא לא מינכרא לי' מילתא, נ"ב כעין זה לקמן צ' ב' התם אי מיפחית מינכרא לי' מילתא הכא אי מיפחית לא מינכרא מילתא

שם רש"י ד"ה כיון דאיכא תקרה כ' צורת, נ"ב צ"ל צורך

שם ב' ליגזור דילמא אתי לאיחלופי, נ"ב וברש"י וליקח מתחום שאינו שלהן וקא עברי אדאוריתא עכ"ל ומבואר דגם תחום חפצים דאסור להוציאם מחוץ לתחום הוי דאוריתא למ"ד תחומין דאוריתא ומכאן תשובה לרלב"ח המובא במג"א סי' ת"ד סק"א עש"ה ומגוף דברי הגמ' כאן הי' אפשר לומר דכוונת הגזיר' שמא יעבור את התחום ברגליו וילך לתחום האחר לקחת משם תבן אבל מפירש"י דכ' וליקח כו' משמע דאפי' יעמוד בתחומו ויקח התבן מתחום האחר הוי דאוריתא וזה דלא כרלב"ח הנ"ל

שם צריך להגביה מן הקרקע טפח, נ"ב בס' הפרדס לרש"י ה' עירוב סי' ק"ח וז"ל וישים אותו (את העירוב) או בפתח או בקיר המבוי בין באמצע בין בכ"מ שירצה בלתי שיהא העירוב