גליוני הש"ס מועד רב

טעמם משום דכל שבעירובין להקל וע' לעיל מ"ה ב' תוד"ה להודיעך מה שהקשו דאדרבה כחא דהיתירא עדיף ע"ש וי"ל דכיון דכל בעירובין להקל לכן נהפוך הוא דכח מ"ד האוסר הוא חידוש טפי ודו"ק

מ"ט א' וכגון זה כופין כו', נ"ב ע' הציון בגליון הרי"פ ויש עוד בכתובות ק"ג א'

שם ב' כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות, נ"ב כל' זה לקמן נ"ג א' במשנה וע"ע ל' כטבלא מרובעת במנחות צ"ה א'

נ' א' כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז מש"ש דשנים שכתבו שטר אחד וכתוב בו שכל מי מהם שימות תחלה יהיו נכסיו לשני מעכשיו ולאחר מיתה דגם שניהם לא קנו מטעמא דכל שאינו בזא"ז כו' דא"א שיתקיימו ב' מתנות אלו בזאח"ז דאם מת אחד ובאו נכסיו לשני ונתקיימה המתנה האחת שוב א"א שתתקיים השני' כי אחרי מיתת השני הרי הראשון מת מכבר ואין זוכה בנכסי השני עש"ה ויש לדון טובא בדבריו אלה דנהי דא"א למתנות אלו להתקיים בפועל בזאח"ז מ"מ חלות קניינם הרי יכול להיות בזאח"ז שאילו כתב אחד לחבירו בשטר נכסי לך מעכשיו ולאחר מיתה ושוב כתב השני לו כן בשטר הרי ב' השטרות קיימין וחלין וכמש"ש התשב"ץ עצמו וא"כ בב"א שפיר ג"כ יש להם לחול ומה זה שהביא שם ממקדש אשה ובתה כאחת דשם לא חשבינן לה אינו בזא"ז מפאת שא"א לו לבעול בזאח"ז רק מפאת שא"א לחלות שיהי' בזא"ז דאין קידושין תופסין בערוה ולכן גם בב"א אין חלין ומשא"כ אלו המתנות הרי חלין בזא"ז וכן מה שהביא מתמורת עולה ושלמים ג"כ מוקשה כנ"ל דהתם ג"כ אם הוא עולה אין חל עלי' קדושת שלמים אם יקדישה לשלמים וכן הוא בכל מקום דאמרי' כל שאינו בזא"ז כו' דבכ"מ הכוונה אחלות לא אקיום בפועל והוא פשוט לכן דברי התשב"ץ צע"ג וע"ע תוס' גיטין מ"ב א' ד"ה הא דלסברתם שם ג"כ לא שייך בנידון התשב"ץ הך דכל שאינו בזא"ז כו' כיון דלאו בתורת מעכב החלות הוא אחד לשני בזא"ז רק דאין המציאות עוד דכיון שמת אינו בעולם לשיזכה ודו"ק ויש עוד לעיין בתשב"ץ הנ"ל מכמה פנים ואכ"מ וע"ש בתשב"ץ דמשמע מדבריו דטעמא דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו משום דה"ל קני את וחמור דכיון דאינם בזא"ז א"כ גם בב"א הרי יש כאן אחד שא"א לו שיחול ומגו דהאי לא חל אידך נמי לא חל ואפי' למ"ד דקני את וחמור קנה מחצה היינו משום דהוי כאילו אמר קני את מחצה וחמור מחצה וע"כ אין מחצה דחמור מעכב לקנות מחצה שלו ומשא"כ היכא דהכוונה אכולי' לשניהם ולא שייך חצאין א"כ לכ"ע ה"ל כקני את וחמור דלא קני כלום עש"ה וע' קידושין נ"א א' ובראשונים שם

שם רש"י ד"ה והרי מעשר בהמה כו' כ' ולבי אומר דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה כו', נ"ב ע' שו"ת תמים דעים סי' קע"ט דחשב שם סמיכה בין דברים שאין מברכין עליהם והנה מ"ש רש"י דאינו מברך כי היכי דלא תיהוי ברכה לבטלה ע' ש"ע או"ח סי' ל"ד דמשמע דהחושב תפילין דרש"י ור"ת למחלוקת גמור ומניחם בזא"ז ג"כ מברך בתחלה ועולה הברכה על שניהם והטעם משמע דכיון דמספק צריך לעשות ב' המעשים תרווייהו כמצוה אחת חשיבי שמברך עלי' בתחלה וזה דלא כרש"י דכאן וע' רוקח ה' פורים סי' רכ"ט דעיירות המסופקות אם מוקפות חומה קורא בי"ד בברכה ובט"ו בלא ברכה ונ' ג"כ הטעם כנ"ל דברכה בי"ד קאי אב' הקריאות ואף דיש הפסק יום בנתיים אין בזה קפידא עמ"ש בגליון פסחים ז' א' ואולם שם י"ל הטעם עוד משום דקריאה בי"ד הוא עיקר דאזלי' בתר רובא דעלמא דאינם מוקפין וקריאת ט"ו הוא רק לחומרא בעלמא

נ"א א' לזה אתה נותן כו' ר' חנני' אומר כזה יהו כו', נ"ב דוגמתו מנחות צ"ז ב' ר' מאיר סבר זהו באמה בת חמשה הא כל אמות כלים באמה בת שש ור' יהודה סבר כזה יהו כל אמות כלים

שם רש"י ד"ה פיאות כתיב כ' דכתי' פאת נגב, נ"ב ע' שו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ס"ד בסופו

נ"ב א' דברי ר' יהודה יתר ע"כ אמר ר' יוסי ברבי יהודה, נ"ב דוגמתו יבמות ק"ח א'

שם ב' רש"י ד"ה מפני הטועין כ' והאחיזה טפח וחצי אצבע, נ"ב ע' חולין קכ"ג א' כמה כדי אחיזה טפח וע' רש"י נדה כ"ו א' ד"ה שיאחזנו בידו ע"ש בגליון גי' הב"ח דאחיזה אין בה טפח וצ"ע וע' ר"ש כלים פכ"ט מ"ו מש"ש וכל אותם ששיעורם טפח לפי שדרכו לאחוז בידו אחת כו' והיינו ג"כ דשיעור אחיזה ביד אחת טפח

נ"ג ב' ר' אבוה כו' הוה אמר הכי אתריגו לפחמין, נ"ב ע' ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד ר' אבוה אמר התריגו לבהמין והוא ל' קרוב לל' אתריגו לפחמין והוא ג"כ לר' אבוה ועכ"ז לכאורה הוא בעניין אחר לגמרי עש"ה

שם ביום שלישי הקדיחתן כו', נ"ב מה שלא הקדיחתן ביום שני ע' שו"ת באר שבע סי' ה'

נ"ד א' ונראה ואינו נראה, נ"ב וברש"י אינו רודף לצאת ולבא בשוק כו' וע' כזה יומא ע"א א' אלו ת"ח שדומין לנשים ובמאירי שם פי' שדומין לנשים שכמו שבנשים כל כבודה בת מלך פנימה כן הת"ח אינם יצאנים כו' ע"ש וע' רש"י ב"מ ק"ח ב' ד"ה שכיני העיר דכ' אי האי שכן מצרן הוא אמאי ת"ח קודם אטו ת"ח לאו בר ועשית הישר והטוב הוא כו' ע"ש ולהנ"ל י"ל דכמו דלאשה לית בי' משום דינא דבר מיצרא משום דלאו דרכה למיהדר משום כל כבודה בת מלך פנימה כמבואר בב"מ שם וע' שו"ת מהרי"ו סי' צ"ט ה"נ לתלמיד חכם דמדמינן לי' לאשה בעניין זה כש"ס יומא הנ"ל ג"כ לית בי' משום דינא דבר מיצרא

שם ב' ויעלת חן שמעלת חן על לומדי', נ"ב כתובות ע"ז ב'

שם צייד הרמאי יחרוך וברש"י הקובץ על יד הוא הרמאי וערום בדבר והוא יחרוך כלומר יתקיים בידו כו', נ"ב כזה סוטה כ"א ב' אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן וברש"י שם שמערים שיתקיים תורתו לקבוץ על יד כו'

נ"ה א' עיר העשוי' כקשת כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' קנ"ה

שם ב' כמאן דקביע להו דמי, נ"ב ע' ס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער היסודות פרק ל"ז שכ' שלא קיימו מצות מזוזה במדבר שאפי' היו עושים סוכות ממש לא היו חייבין בהן במזוזה שהית' דירת עראי שהרי היו נוסעים עפ"י הדיבור עכ"ל ויש לדון בזה מכאן וע' שבת ל"א ב'

שם ובניהן אינן שלהן, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתר"כ בתשובת מהור"ר יודא והעתקתי דבריו בגליון יבמות קי"ח ב'

נ"ח א' חוט המשקולת, נ"ב הוזכר כלום פכ"ט מ"ג

שם רש"י ד"ה מקדרין כ' נוקבין, נ"ב וכזה ברש"י ביצה כ"ט א' ד"ה קודר כ' ל' נוקב אבל הרי"ף שם פי' משער באומד דעתו והיינו דמדה שאינה בדקדוק קרינן לה קידור וזהו שם בביצה לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים כו' היינו שלא ימדוד במדה בדקדוק אבל משער באומד דעתו שאז באה המדה שלא בדקדוק ומש"ה קרי לה קידור וה"נ כאן דבאה המדה שלא בדקדוק דתחתון כנגד לבו ועליון כנגד מרגלותיו לכן נקרא ג"כ קידור וע"ע ע"ז ל"ב א' כל שקרוע כנגד הלב וקדור כמין ארובה וברש"י קדור כנקב עגול והיינו דתיבת קדור פירושו נקוב ואולם שם י"ל הפי' עוד מל' כדור