גליוני הש"ס מועד ר

כלל שמעתי רק ר' יוסי אומר השוחט את התמיד כו', וע"ע ירושלמי ערלה פ"ב ה"א תמן הוא אמר אני לא שמעתי כו' שמועה אמרה ברם הכא גרמי' אמר וע"ע תוס' נדה ח' ב' ד"ה בקטפא עש"ה

ל"ו ב' זמנין דניחא לי' בחברי' טפי מרבי', נ"ב הילכך נהגו חסידים הראשונים שלא הסכימו אפי' לרבותיהם נגד חבריהם, שו"ת מהר"י מברונא סי' רס"ח ועוד שם סי' קפ"ה

ל"ז א' זוזי זוזי קתני, נ"ב ע' הגהות הרי"פ דהביא ממגילה ט"ז א' ויש עוד בזבחים מ"ו ב' חד מהאי זוזא וחד מהאי זוזא

שם ב' ואמר אם ירדו גשמים כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקל"ט הביא ראי' מכאן דאע"ג דאין אדם מקנה דלשב"ל מ"מ יכול לתלות תנאו בדשלב"ל עש"ה כל התשובה וע' עוד שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' נ'

ל"ח ב' ע"כ לא פליגי כו', אלא בישן דלא מצי אמר אבל בניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתצ"ד שכ' כ"ש כי לפי הנראה קטנים הי' כו' ומטעם זה אם טבלו סתמא לא קנו עצמם בני חורין דלא אמרי' הכי (דליקני עצמו ב"ח בטבילת סתם ע' יבמות מ"ו א'] אלא בגדולים שיודעין לפרש שטובלין לשם גירות לפיכך סתמו כפירושו אבל קטנים שאין יודעין לפרש סתמא נמי לא קנו עצמן כי הא דאמרי' כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו עכ"ל והי' לו ז"ל להביא הך דכאן כי הוא דוגמתו ממש וע"ע שו"ת מהרי"ל סי' ק"נ דכ' דישן בביהכ"נ מצטרף לעשרה ונהי דכ' הרא"ש דצריך עשרה דצייתי מ"מ חזינן דנהוג עלמא לצרף אע"ג שמסיחין שיחת חולין ולא צייתא ומ"מ לבי מגמגם דשמא כל הראוי לבילה כו' עכ"ל והי' לו ז"ל ג"כ להביא הך דכאן דהוא ממש נידון דכאן חילוק בין ישן לניעור מטעמא דניעור אי בעי מצי כו'

ל"ט א' לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד, נ"ב דוגמתו הוזכר מרחץ גבי מדינה בע"ז ס"ט א' במשנה ונכנס למדינה ורחץ

שם שמעתתא משכתי', נ"ב כזה לקמן מ"ג ב'

שם דילמא התם עצה טובה קמ"ל, נ"ב ע' גליון הרי"פ וע"ע כזה ב"מ ק"ד ב' סוף העמוד ע"ש ק"ה א' ברש"י ד"ה תרי עיסקא כו' וע"ע כזה שם קי"ח ב' תוד"ה מחוורתא ותוס' ב"ק ל' א' ד"ה מתני' וע"ע ערכין כ"ד א' וכיון דאין מקדישין כו' יהא אדם חם על נכסיו כו' ע"ש ברש"י ד"ה רב ושמואל דמתני' עצה טובה קמ"ל כו' וע"ע תוס' שבת ע"א ב' ד"ה מאן דאמר וחידושי רמב"ן שם ד"ה למ"ד דר"ע עצה טובה קמ"ל וע' ש"ך יו"ד סי' א' ס"ק ל"ד וסי' י"ח ס"ק י"ח וסי' כ"ג ס"ק ט"ז וע"ע ב"ב ק"כ א' עצה טובה השיאן הכתוב כו' וע"ע שם קמ"ז ב' רשב"ם ד"ה מתנת שכיב מרע דכ' וקראי דלעיל עצה טובה קמ"ל כו' וע"ע רש"י שבת קכ"א א' ד"ה לאו מצוה דכ' קרא עצה טובה קמ"ל כו'

שם תוד"ה מודים כ' תימא כו', נ"ב ע' ס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל כאן כ' דאין זה קושי' דסברת חכמים דכיון דשבת ויו"ט מה"ת וסמוכים הם זה נעשה כיום אחד ארוך ואילו ר"ה יום אחד מדרבנן לכך אין לומר קדושה אחת הם ואנו היי"ל דשבת ויו"ט ב' קדושות הם וכל אחד ואחד קדושה בפ"ע ור"ה קדושה אחת שהכל עליו שם ר"ה ונעשה כיום אחד ארוך עכ"ל ולפי דבריו טעמא דחכמים דב' ימי ר"ה ב' קדושות לפי שאחד מה"ת ואחד מדרבנן וא"א שיצטרפו להיות אחד והוא מעין גמ' ב"מ נ"ג א' דאוריתא ודרבנן לא מצטרפי

שם ב' ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא, נ"ב כל' זה חולין נ"ט א'

מ' ב' לרבות עצרת, נ"ב ע' חק יעקב סי' תע"ג סק"א דזמן דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה כיון דיש לחגיגתו תשלומין כל שבעה ע"ש וע' אריכות בזה בשו"ת ראשית ביכורים ח"ב סי' ד' [והוא דנ"ח ע"ב שם דפוס ווילנא] ולענ"ד יש ראי' לדעת החק יעקב ז"ל מגמ' מנחות ס"ה ב' דכל שבעה דעצרת קרוים רגל ע"ש תוד"ה רגל

שם יוה"כ היכא עביד כו', נ"ב עמ"ש בגליון יומא פ"א ב' בשם התניא רבתי וע"ע רוקח סי' רי"ד דכ' ג"כ ואם יו"כ בשבת ואכל סעודתו בע"ש לא יקדש על הכוס כדאמר בפ' בכל מערבין יו"כ דליכא כוס עכ"ל ונ' כוונתו באמת דאם יקדש הרי זה רק מפאת תוספת חול על הקודש וא"כ ה"ל יו"כ והכוס אסור וס"ל דאין לחלק קבלת התוספת לשבת ולא ליוה"כ ע' היטיב דברינו בגליון יומא שם

שם ליתבי' לינוקא, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ד

שם דליוה לרטיבא רפסא לי' בדוכתי', נ"ב אין כמוהו בש"ס לפי זכרוני העני אבל מצאתיו בשאלתות פ' אחרי סי' צ"ו ד"ה ברם צריך היכא דנותנת טעם לדברי'

שם והלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ, נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ר"ג דזמן דר"ה ויוה"כ הוא דרבנן וזמן דסוכות הוא דאוריתא ע"ש וצ"ל כוונתו דזמן דסוכות הוא חיוב גמור מעיקר הדין ולא כן זמן דר"ה ודיוה"כ דבעי כאן לומר דהוא רשות ודוגמת זה שם סי' פ"ט דקריאה בתורה הוא מה"ת וקריאת המפטיר דרבנן והכוונה בהכרח ג"כ רק דקריאה בתורה חיוב עיקריי יותר מקריאת המפטיר וע' כזה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קפ"ב דעיקר תקנה קרינן דאוריתא עש"ה וע"ע ב"ק פ"ט ב' דעיקר כתובה קרינן כתובה דאוריתא ע"ש תוד"ה לא מפסיד בסה"ד ואולם עכ"ז הרי הוא נגד המסקנא דכאן דמשמע דגם זמן דר"ה ודיוה"כ חובה ושוב ראיתי בתניא רבתי הלכות ר"ה סי' ע"ג שהביא ירושלמי בפרק ראוהו ב"ד אומרים זמן על הכוס בר"ה מדברי סופרים בשופר מדברי תורה וכן במהרי"ל ה' ר"ה דאין זמן של קידוש פוטר זמן דשופר משום דקידוש דרבנן ושופר דאוריתא ואין דרבנן פוטר דאוריתא וע"ע רוקח סי' רצ"ה כ' ג"כ דזמן דג' רגלים מה"ת ודראש השנה מדרבנן ע"ש וע' רוקח סי' רכ"ט מדוע אין אומרים זמן בשבת ור"ח ולעניין ר"ח י"ל דברכת חידוש הלבנה הוא במקום ברכת זמן וגם י"ל דאין אומרים זמן רק על זמן שהוא זכר ליציאת מצרים דשמחין על היציאה ממצרים ור"ח איננו זכר ליציאת מצרים ושבת י"ל דהואיל ואינו מל' יום לל' יום אין לברך זמן ע' ברכות נ"ח ב' וע"ע רוקח סי' שע"א וע"ש חידוש דהחתן תורה וחתן בראשית בשמחת תורה יש להם לברך זמן עש"ה

שם דתני' כו', נ"ב ע' תוספתא תענית פרק ב' דשם מקור הבריתות המובאות כאן וע"ש תוספת אבא יוסי בן דוסאי אמר משום ריה"ג נשבע שיתענה בערב שבת ה"ז שבועת שקר ול' שבועת שקר לאו דווקא רק הכוונה דהוי שבועת שוא משום נשבע לבטל את המצוה דס"ל דאסור להשלים התענית ע"ש וליכנס לשבת כשהוא מעונה משום עונג שבת ולדיעות הסוברים דשבועה חלה לבטל מצוה דרבנן צ"ל דעונג שבת דאוריתא ואפי' ליכנס לה כשהיא מעונה הוא איסור תורה וכמובן

שם רש"י ד"ה לתבי' לינוקא כ' דטעמא משום דגנאי הוא כו', נ"ב צ"ע ל' גנאי הא איסור גמור יש בו משום ברכה לבטלה דעובר אלא תשא וע' מ"ש בזה בשו"ת הר"ן סי' נ"ב

מ"א א' חזי אנא דבתר רישא גופא אזל, נ"ב ע' שו"ת באר שבע סי' נ"א וז"ל נזרקה מפי חבורה במסיבה כו' מאין בא מה שהעולם אומרים גופא בתר רישא אזיל ונמנו וגמרו לשאול את פי והשבתי משנה שלימה היא בפרק עגלה ערופה לענין מת מצוה דאם נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר